יום שלישי, 13 במרץ 2012

שו"ת עם תושבי מגרון-חלק א- הרב חיים שלמה אבינר


שו"ת עם תושבים מהישוב מגרון – חלק א
 הרב חיים שלמה אבינר

מגרון הוקמה בעזרת מוסדות המדינה.  לפני כמה שנים הוגש בג"צ על ידי 'שלום עכשיו'. בשבוע האחרון פסק בג"ץ שמדינת ישראל צריכה לפנות את הישוב תוך חצי שנה.  האם יש יכולת למדינת ישראל ליישב יהודים על קרקע של גוי? הרי עם ישראל הוא הבעלים של א"י מאז ומעולם?
איך בכלל הגיעה האדמה לגוי? הרי הארץ הזאת הייתה שלנו והרומאים גרשו אותנו מפה. אז איך פתאום זה שייך לערבי? לא מכרנו לו.  יש לו איזה מסמך שמכרנו לו? אם יבוא ערבי ויגיש מסמך שמכרנו לו- זה משהוא אחר, אבל לא מכרנו. אלא זרקנו אותנו מארצנו ובהיעדרותנו הוא התיישב פה, אז איך פתאום זה הפך לשלו בגלל שהוא השתלט על אדמה של מישהו אחר שגורש מהארץ על ידי רומאים? זה סתם שקר. זה גם שקר גלוי, כלומר, מלך ירדן שפחד שהארץ הזאת תעבור לרשותנו עשה רישום פיקטיבי של אדמות ונתן לאנשים, וכי מלך עם כל הכבוד שלו יכול לעשות דבר כזה? בוודאי שלא. זה פיקטיבי. עובדה שהערבי אפילו לא ידע שזה שלו.
זה לא שייך לאף אחד, זה שייך לנו מדורי דורות. הרישום הפיקטיבי אין לו שום ערך.  גם אי אפשר לומר שיהודה ושומרון זה היה שייך למישהו, זה לא היה שייך לאף אחד, זה היה שייך לאימפריה הטורקית הענקית שהתמוטטה.
מרן הרב קוק אמר בזמנו שאנחנו עושים לפנים משורת הדין, ואם יש ערבי שגר בקרקע אז אנחנו קונים ממנו. הוא לא אמר שאנו חייבים אלא שאנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך גם כלפי ערבים (אגרת לקק"ל, מאמרי הראי"ה). רוצים לעשות לפנים משורת הדין ולכן אנחנו נשלם לערבים על אדמות שהם בעצם שלנו. וגם פה מוכנים לשלם, אף על פי שזה נגזל מאתנו ויש רישום פיקטיבי, אנחנו עדיין מוכנים לעשות לפנים משורת הדין. וככה בעצם נוהגים במדינה, כלומר, אם אדם קיבל אישורים מהמדינה להתיישב, הכל רשמי, המדינה השקיעה מיליונים לבנות תשתיות ובסוף מסתבר שזה היה של מישהו אחר קוראים לזה "התיישב מתום לב".  לכן אפילו במקרה כזה, אומרים לו שיישלם. אז יוצא מכל צד ומכל פינה שזה עיוות משפטי, שקר משפטי.

בשנים האחרונות חווינו מספר פנוים של ישובים מגוש קטיף ומאחזים, האם אנחנו צריכים לשפר את ההסברה שלנו על ההתיישבות בא"י?
מי שמחליט בסופו של דבר זה עם ישראל. ועם ישראל לא תמיד יודע מה זה ואיפה זה. לפני החורבן של גוש קטיף הלכנו ממקום למקום, לפעמים שאלנו אם הם יודעים איפה זה גוש קטיף? וענו "על ליד טבריה”. יש אנשים שאמרו "בשביל כמה קרוונים אתם עושים את כל התסיסה הזאת?”  הם לא ידעו מה זה גוש קטיף. פעם הביאו לגוש קטיף את ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הם סיירו בכל גוש קטיף ואח"כ התיישבו בבנייני המועצה. אחד מחברי הכנסת שאל: "הראתם לנו דברים מאוד יפים, אבל איפה הקרוונים לפנוי”? הוא לא קלט שמה שהוא ראה זה מה שרוצים להרוס. יש דיסאינפורמציה. צריך לספר לעם ישראל מה זה מגרון, מי בנה את מגרון. אמנם קוראים לזה 'מאחז', אבל זו מדינת ישראל שבנתה אותה.  זו היתה היזמה של המדינה כדי שיהיה רצף טריטוראלי בין בית אל וכוכב יעקב.  הכל רשמי, הכל חוקי מכספי הממשלה ותכנון של הממשלה. צריך להסביר את כל זה לאומה. וצריך גם לומר: ומה זאת אומרת 'אדמות ערביות'? אין פה שום אדמות ערביות, וגם אם זה אדמות ערביות כיוון שזה נבנה בתום לב, אז נשלם.

איך אנחנו אמורים להתייחס להחלטת בג"צ? הרי הבג"צ לא שמע את טענותינו בכלל, בנוסף לכך אנו אנשי אמונה ואנו רוצים ללכת על פי דין תורה, איך זה מסתדר עם החלטת בג"צ?
קודם כל, צריך לדעת מה דין תורה. דין תורה הוא שזה שלנו מהרבה כיוונים. לפנים משורת הדין מוכנים לשלם. הרי הארץ הזאת היא שלנו, מגרון היא שלנו, ישב שם שאול. אנחנו לא רוצים לעשות עוול לערבי פרטי, כמו שאומר מרן הרב קוק באותה אגרת לקק"ל וכן אמר רבינו הרב צבי יהודה: ”אין לנו עסק עם מחמוד ומוסטפא".  הדרישות שלנו הן לא סכסוכי שכנים, אלא היא ריבונות עם ישראל על ארץ ישראל.

לגבי הבג"צ, הרבה אנשים הרימו גבה על מה שהכריע. כתוב בתורה שיש שני צדדים וצריך לתת לשני הצדדים לדבר. אבל כאן מי שרוצה להרוס את ארץ ישראל נותנים לו לדבר, ומי שמגן על א"י לא נותנים לו לדבר. איזה מין משפט זה? יתר על כן, השופטים שם גילו כמה פעמים בורות גדולה מאוד, אמרו להם: "אבל הבאנו לכם מסמכים על זה?". איך הם לא קוראים ולא מעודכנים בחומר? ככה מנהלים מערכת משפטית שלא קוראים את החומר הכ"כ חשוב?! לצד אחד נותנים לדבר ואת הצד השני משתיקים. זה לא דרך לנהל משפט.


מה היחס ליהודים שמגישים בג"צ נגדנו?
הם מבולבלים. בשפה הלכתית זה נקרא 'תינוקות שנשבו'. יש 'תינוקות שנשבו' שלא מבינים מה זה שבת, יש 'תינוקות שנשבו' שלא מבינים מה זה כשרות או לא מבינים מה זה תורה שבעל פה, הם תינוקות שנשבו שלא יודעים מה זה ארץ ישראל. ובעברית יותר פשוטה - הם מבולבלים.  אז ודאי לא צריך לשנוא ולא צריך לבזות, אבל צריך לדעת שהם מבולבלים. הארץ הזאת היא שלנו היא לא של מישהו אחר, והם חושבים לתומם שאם נסוג וניתן את האדמות האלה לערבים, אז הכל יבוא על תיקונו, הכל יהיה טוב והערבים יהיו חמודים ויאהבו אותנו. הם חושבים שהבעיה היחידה שמעכבת את השלום היא שהערבים לא קיבלו את מגרון ועוד כמה מקומות. אבל זה לא נכון.  אני לא יודע איך לחשוב דברים כאלה. אולי אפשר היה לחשוב את זה לפני מאה שנה, אבל במשך מאה שנה רואים שזה לא ככה. הם מבולבלים.  ד' ירחם עליהם. צריך להתפלל שיתפקחו. ובסוף הם יתפקחו, לא יודע מתי.


כשמנסים למסור קרקעות, אין גבול שבו אנו מתחילים לקיים מצוות תוכחה ומפסיקים להתייחס אליהם כאל מבולבלים?
מצוות תוכחה היא לשכנע. צריך לשכנע, הסיכוי לשכנע מבולבלים הוא נמוך.  אבל לא אי אפשר.  איך נשכנע מבולבלים? יש מדרגות בבילבולת. צריך לחפש בקבוצה שלהם את מי שהכי פחות מבולבל, ומי שמוכן להקשיב נסביר לו ואולי הוא יסביר לאחרים.


יהודי פועל נגד יהודים אולי נפסיק להתייחס אליו כמבולבל ונתקוף אותו מבחינה רוחנית?
לתקוף זה מלחמת דעות, זה נכון. אבל אי אפשר לומר שהוא נגד עם ישראל. הוא הולך לצבא, נהרג על עם ישראל, הוא לא נגד עם ישראל וא"י. הוא חושב שאם נצמצם את מדינת ישראל לשליש השטח שלה נציל את השליש, לכן הוא חושב שצריך להיפטר מכל המקומות האלה ואז יהיה שלום ושלווה לעם ישראל. הוא לא נגד עם ישראל ולא נגד ארץ ישראל, הוא אוהב את עם ישראל ואוהב את ארץ ישראל, אבל הוא מבולבל, הוא חושב שככה תיפתרנה הבעיות.


מה צריכה להיות ההתמודדות האמונית, הרוחנית של ישוב העומד תחת חרב שמנופת עליו?
מבחינה אמונית, רבש"ע אף פעם לא הבטיח לנו שלא יהיו בעיות. בעיות מבפנים ובעיות מבחוץ. הוא לא הבטיח לנו שלא יהיו מבולבלים. הוא הבטיח לנו שמהרגע שתחל שיבת ציון, תחית האומה הוא ימשיך, והוא ממשיך על אף כל הצרות. סה"כ אנחנו הולכים ונבנים בארצנו. זה נכון שכבר עקרו את ימית ואת גוש קטיף. אבל בנו את פסגת זאב, גילה והר חומה. זה כמו אדם שיש לו חנות, אדם קונה ממנו ולא משלם אז הוא מפסיד כסף, אבל סה"כ הוא מרוויח. סה"כ אנחנו הולכים ונבנים בארצנו בכישרון עצום והצלחה עצומה. ולפעמים העם היושב בציון עושה טעויות חמורות, אבל הרוב הוא לא טעויות. נקווה שגם בעתיד לא נעשה טעויות.
על רבש"ע אין שאלות, הקב"ה לא הבטיח לנו שהכול ילך על מי מנוחות. אדרבא, הוא הבטיח שיהיו חבלי משיח. הבעיה הזאת לא חדשה. כבר כתב רבינו הרב צבי יהודה במאמרו "תמימים נהיה בתורה ובארץ", שכבר לפני קום המדינה היו מוכנים לוותר ולחתוך את ארץ ישראל חתיכות. הוא כותב שם שאנחנו מבולבלים בגלל השואה, השואה לא רק הרגה מליון יהודים אלא גרמה לחולשה, לחדלון עוז וגבורה וכוח לומר שזה שלנו. השואה גרמה את השיגעון הזה. כבר אז זה היה, זו לא בעיה חדשה שלא מעזים לומר שארץ ישראל היא שלנו, נקודה. לא מעזים. אבדנו בטחון עצמי לומר שזה שלנו. לכן לקב"ה אי אפשר לבוא בטענות, הוא לא הבטיח שלא יהיו בעיות. ולגבי עם ישראל זה לא לגמרי הפתעה. המדינה הזאת קיימת 63 שנה, ומאז יש ויכוח על גבולות המדינה. יש גם ויכוח על הגבולות הרוחניים של האומה. אז זו לא שאלה חדשה, לכן לא צריך להיות מופתע, אנחנו עלולים לעבור עוד מסוכות ומסלולי מכשולים.


איך אנו אמורים להסביר לילדים שלנו שהמדינה רוצה לפנות אותנו?
קודם כל לא חייבים להסביר. באופן כללי צריכים לשמור ילדים בצמר גפן וחממה, לא לזעזע אותם, לשמור אותם בצד. פעם היה פנוי והביאו לשם ילדים. היה אבק מהטרקטור וילד התחיל להשתעל, קצין הושיט לו מימיה והילד שאל את הוריו אם מותר לו לשתות - כאילו הקצין הוא אויב. לכן צריך לשמור את הילדים בצד מכל המחשבות והדיבורים. לא חייבם לספר את הכל. והכי ההורים כשהם מסוכסכים בניהם הם מספרים לילדים? לא משתפים את הילדים בדברים האלה.


באיזה גילאים מדובר?
באופן הדרגתי,כמה שאפשר ויכולים צריך לשמור בצד. הם לא בנויים לדבר כזה. גם במשפחה הילד אומר: סבא גוי!
ההורים: למה אתה אומר שסבא גוי? סבא הוא שלנו!
הילד: אבל הוא מדליק טלוויזיה בשבת?
ההורים: לא,סבא לא גוי!
הילד: אז אולי גם אנחנו נדליק טלוויזיה בשבת?
ההורים: לא! אסור להדליק טלוויזיה בשבת זו עבירה גדולה "מות יומת!"
הילד: ז נהרוג את סבא?
ההורים: א, א נהרוג את סבא, זה סבא טוב שלנו!
הילד: אז אולי נדליק  טלוויזיה?..
הבנתם את העיקרון. הילד נלכד בתוך סתירה בלתי פתירה. לא נחביא את הסבא בקופסא, אבל אין צורך ליזום דברים כאלה. כמה שאפשר צריך לשמור את הילד בצד ולא להכניס אותו להתמודדות בבעיות מעל יכולתו.

ואם השמועות יגיעו אליו מילדים יותר גדולים?
אם ממילא זה יגע עדיף שנסביר ראשונים ונאמר לו שבמדינה הזאת יש מבולבלים. יש מבולבלים שמחללים שבת, יש מבולבלים שלא אוכלם כשר, מבולבלים שלא לומדים תורה ולא יודעים תורה. לא ידועים מי זה אברהם אבינו, 30% מבוגרי י"ב בממלכתי לא יודעים מי זה אברהם אבינו. מגרון היא לא הבלבול היחד. יש הרבה בלבולים במדינה הזאת. אבל סה"כ גם את המבולבלים אנחנו אוהבים ומתפללים שיתפקחו מן הבלבול.

לילדים קטנים יש בדר"כ ראייה של שחור לבן, או שהוא רשע או צדיק.
אבל פה אין ברירה, חייבים לומר שהסבא שמדליק טלוויזיה בשבת הוא סבא הכי אהוב ושלהדליק טלוויזיה הוא מעשה אסור.

אנחנו נוהגים לקיים תפילות עם הילדים, עד כמה נכון להכניס אותם לזה מהזוית של התפילה?
כמה שפחות להכניס אותם, זה מבלבל וזה קורע אותם לחתיכות. ילדים אוהבים שחור לבן, קשה להם להבין מציאות מרוכבת. אם זה נודע להם ברור שצריך להסביר ולומר תהלים וכו'. וגם אם אנחנו חוששים שזה יגיע אליהם אנחנו צריכים להיות הראשונים שנסביר. אבל לא לדחוף יותר מדיי. ילדים עלולים להבין לפעמים שתפילה היא קסם, ושאם מתפללים הקב"ה חייב לעשות. צריך להסביר שכתוב במשנה "תחנונים לפני המקום" (אבות ב, יג), אנחנו מתחננים אבל זה לא בדיוק שתפילה היא טריק, פטנט להשיג מבוקשו. אפשר להזכיר להם שבשואה התפללנו ואיך התפללנו, ובכל זאת נהרגו שישה מליון יהודים.  אף על כל התפילות. כלומר, ודאי להתפלל אבל לדעת שבסופו של דבר רבש"ע מחליט.

אותם כללים נכונים לגבי תפילה על חולה?
בוודאי.  זה נקרא בגמרא 'עיון תפילה'. יש 'עיון תפילה' במובן החיובי-להתעמק, ויש 'עיון תפילה' במובן השלילי (תוס' ברכות לב, ב). כלומר שאדם בטוח שתפילתו תתקבל והוא מתפלל מתוך דרישה ותביעה מהקב"ה. אמר הקב"ה: "עד שאתה בא בתביעות, הנני להזכיר לך שמה שקיבלת עד עכשיו לא קיבלת בזכויותיך”. אז אל תעורר דברים בסגנון כזה שמגיע לנו משהו, לא מגיע לנו שום דבר ,הכל חסד. אחרי מלחמת ששת הימים בחופש הראשון שקיבלתי מהצבא, הלכתי לרבנו הרב צבי יהודה. שאלתי אותו במה זכינו, הוא אמר לי: "תכניס לך לראש לפעם אחת ולתמיד: לא זכינו, זו מתנה”. אנחנו לא יותר צדיקים מהדורות הקדמונים, אבל הקב"ה נתן לנו מתנה, החיים זה מתנה, מגרון זה מתנה, הכל מתנה. לכן צריך להודות לד' על מה שיש. אפשר להתחנן. משה רבנו "ואתחנן", עד ד' אמר לו "רב לך”, כתב רש"י (דברים ג כו): שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סברן ומפציר.

מה צריך להיות אופי המאבק שלנו? האם כל הדרכים כשרות, הרי אנו נאבקים על הבית שלנו?
אנחנו לא נאבקים על הבית שלנו, אנחנו נאבקים על א"י. אם זה מאבק על הבית שלנו אז צריך ועדה למען זכויות האזרחים המקופחים,  זה לא המאבק. לא לגלגל את זה לרמה פרטית. זה מאבק על ארץ ישראל שצריך להתפשט בכל מקום. אם הוא מאבק על הבית שלך יזיזו לך את הבית למקום אחר.  גם כשעושים פסי רכבות אנשים נאבקים, זה לגיטימי, זה באמת מאבק על הבית שלו, אז אתן לך בית אחר. כלל גדול: לא עושים מצווה על ידי עבירה, גם מצווה גדולה.  עיין מאמר של רבינו הרב צבי יהודה את 'אחי אנוכי מבקש': בלי הרמת יד, בלי בזוי, בלי שנאה. הרמת יד במעשים, בזוי בדיבורים, שנאה בלב. לא עושים מצוה ע"י עבירה.  וגם אם לו יצויר שמצליחים, זה בנוי על יסודות רעועים. לכן תמיד המאבק צריך להיות על פי תורה, צדק, יושר ומוסר.

הרב חיים שלמה אבינר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה