האדם נפטר בסיום תפקידו?
הרב שלמה אבינר
שאלה: מדוע להתפלל על חולה? הרי ברגע שד' יחליט שהוא סיים את תפקידו הוא ימות בכל מקרה!
תשובה: זו שאלה עם הנחה מובלעת שכשאדם מסיים את תפקידו הוא מת, אבל אין לזה מקור.
פעם במסיבת יום העצמאות או יום ירושלים בישיבת מרכז הרב חגגו באותה הזדמנות שמונים שנה לרבנו הרב צבי יהודה. כולם שיבחו את רבנו ואת כל אשר עשה בחייו.
קם הג"ר שלמה יוסף לדבר, ואמר: אני לא מסכים עם כל השבחים. וסיפר שפעם באו לרבי מנחם מנדל מקוצק עם ילד חולה ובקשו ממנו שיתפלל על ילד צדיק חמוד ונפלא. ומנו את כל המעלות הגדולות של הילד. אמר הרבי מקוצק שהילד לא עשה שום דבר. תמהו, במקום לעורר זכות הוא מקטרג, אבל הילד נתרפא.
הרבי מקוצק סיפר שכתוב בגמרא קידושין (לא, ב) שאימו של רבי טרפון באה לבית המדרש ואמרה תתפללו על בני שהוא צדיק גדול. אמרו לה במה הוא צדיק גדול? אמרה: פעם איבדתי נעל והוא שם את ידו תחת רגלי כל הדרך. אמרו לה זה שום דבר, אפילו היה עושה פי מאה לא היה מגיע לחצי מצוות כיבוד אב ואם (עיין קידושין לא, ב). מדוע חכמים זלזלו ברבי טרפון? שאל הרבי מקוצק, ותירץ שמה שעשה רבי טרפון זו מעלה גדולה ואם כן אז אולי הוא סיים את תפקידו והגיע זמנו ללכת ולכן חכמים ביטלו את מעלותיו. באמת זו מעלה עליונה של רבי טרפון, אלא מה שהוא עשה אינו מושלם, כמו שאמר לגבי הילד.
ולכן אמר גם הג"ר זוין בסוף: "הוא לא עשה שום דבר". רבנו הרב צבי יהודה חייך. ואמר הג"ר זוין: "עוד לו הרבה הרבה לעשות", וכן היה.
אבל הסיפור הזה אין לו מקור. אמנם הרבי מקוצק הוא בעצמו מקור אבל אין לזה מקור בתורה, במשנה, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. לא כתוב בשום מקום שכשאדם גומר את תפקידו הוא מת.
עובדה שיש רשעים שמתים אז וודאי לא סיימו תפקידם כי א"א לומר שתפקידם להיות רשע.
אדם ימות כשה' יחליט שימות בין אם סיים את תפקידו בין לא סיים תפקידו ולכן האדם צריך להתאמץ לסיים תפקידו מכאן לומדים שאדם צריך להתאמץ לעשות הכי הרבה דברים, כי כשיבוא זמנו הוא ילך, כמו שכתוב בגמרא ברכות (יז, א): "ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה (קהלת ז, א): 'טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו'".
וכך כתב מרן הרב קוק בסידור עולת ראיה (ח"ב עמ' שנו): "עד שלא נוצרתי איני כדאי", כלומר לפני שלא נולדתי לא היו צריכים אותי, וברגע שהיו צריכים אותי נולדתי, אך עכשיו שנוצרתי עדיין איני כדאי כי לא מילאתי את תפקידי. אז רואים שמילוי התפקיד או אי מילוי התפקיד הוא בבחירתו החופשית של האדם, ואם יעלה על הדעת שכל זמן שאדם לא מילא את תפקידו הוא לא מת, אז הוא לעולם לא ימות ויחיה לנצח. אך אנו רואים שזה לא פועל כך, אלא אדם מת כשהוא צריך למות, על פי החלטה אלוקית, בין שהוא צדיק בין שהוא רשע.
שמא תאמרו שיש ראיה מהמדרש על משה רבינו ויהושע בן נון שכשאדם גומר את תפקידו הוא מת, שכתוב (במדבר רבה כב, ו): "אמרו רבותינו כתיב ביהושע (יהושע א, ה): 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים? בשעה שאמר הקב"ה למשה (במדבר לא, ב): "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך" ואף על פי שנתבשר בשורות מות לא איחר הדבר אלא נזדרז "וישלח אותם משה" אבל יהושע כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו מה עשה התחיל מעכב במלחמתם שנאמר (יהושע יא, יח) 'ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה' אמר לו הקדוש ברוך הוא וכך עשית הריני מקצר שנותיך י' שנים אמר שלמה (משלי יט, כא): 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום'" (עיין גם ס' אם הבנים שמחה ג, נא, שמדרש זה מובא שם).
אלא שזה דבר מיוחד ויוצא דופן, אי אפשר לעשות מכל דוגמא או שתי דוגמאות בניין אב, אם זה היה כלל חכמים היו צריכים לומר לנו זאת.
אם כן נותרת השאלה, אך צריך לנסח אחרת: "למה להתפלל על חולה? הרי ד' החליט שהוא ימות בכל מקרה, לא חשוב למה, אבל זה ברור שד' מחליט אם אדם ימות "מי יחיה ומי ימות"".
כתוב בגמרא יבמות (נ, א): שנות דור, ד' מחליט כמה זמן כל אחד יחיה. ויש מחלוקת תנאים: לפי דעה א', אם יש לו זכויות מאריכים, ואם יש לו עבירות מורידים. לפי דעה ב', אם יש לו זכויות משלימים, ואם יש לו עבירות מורידים. כלומר, לפי הדעה הראשונה, חייו לא קצובים לגמרי, משום שזכויות יכולות להאריך או ועבירות להוריד שנים. ולפי הדעה שנייה, אי אפשר להוסיף על השנים שד' נתן, אבל העבירות יכולות להוריד, ואם יש זמן שהורד בגלל עבירות, זכויות יכולות להחזיר אותו, אך זכויות לא יכולות להוסיף מעבר למה שהוקצב.
והתוס' הקשו, שכתוב בגמרא במועד קטן (כח, א): "בני חי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", אם כן זו סתירה? אלא תירצו שהמשנה שם מדברת על זכות גדולה מאוד, זכות עצומה, אדירה, ולא על זכות קטנה.
ויש שואלים: האם התפילה מוסיפה זכויות? איך בכלל התפילה של אחד מוסיפה זכות לשני?
סוד אחדות הנשמות, הנשמות מחוברות, יש נשמות יותר מחוברות ויש פחות: עם ישראל, משפחה, חברים. לכן אם אחד מוסיף לעצמו זכות זה מוסיף זכות לכל המין האנושי. ולכן התפילה באמת מוסיפה זכות.
האם בגלל שאחד מוסיף זכות זה מחייב שהאדם יחיה יותר מכמה שה' גזר עליו שיחיה? תשובה: כתוב בספר העיקרים (ד, ח-ט), יכול להיות שלוש החלטות של רבש"ע: א. ד' החליט שתמצא אוצר גם אם אתה בטלן. ב. ד' החליט שתמצא אוצר בתנאי שתתאמץ למצוא. ג. ד' החליט שתמצא אוצר אם תתאמץ, והאוצר יהיה בפרופורציה למאמציך.
לפעמים ד' מחליט שהאדם הזה ימות ויהי מה, שום דבר לא יעזור. לפעמים ד' מחליט שהאדם זה יחיה, ויהי מה, גם אם הוא חוטא ופושע. לפעמים ד' מחליט שזה תלוי, ואם הוא יתפלל או אחרים יתפללו הוא יחיה. אי אפשר לדעת מה ה' מחליט.
הקץ הקצוב שד' מחליט יכול להיות קץ עם אפשרויות שונות על ידי זכות גדולה או על ידי גורמים אחרים שאיננו מכירים, אנחנו לא יודעים אם התפילה שלנו תועיל או לא תועיל, אנחנו מתפללים. תפילה היא אף פעם לא לשווא ואף פעם לא חוזרת ריקם, יכול להיות שהברכה תיתן ברכה אחרת, יתכן ברכה אחרת, אולי הברכה תועיל לו בעולם הבא. אנו לא מכתיבים לרבש"ע מה לעשות. אלא אנו מתפללים בענווה ובתחנונים והקב"ה עושה מה שהוא רוצה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה