יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

גיור הלכתי או מדיני?


לא כל הרוצה ליטול שם יהודי יבוא ויטול (א)
הרב שלמה אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

הרוצים לרפא על נקלה את שבר עמנו על ידי משיכת קולמוס בעלמא של רישום שם "יהודי" על סמך גיור שאינו על פי ההלכה, וחושבים לפתור בעיה עמוקה של זהות על ידי אמצעי פרוצדוראלי זה, טועים ומטעים את זולתם ומוסיפים עוד ייסורים לאומה. במקום לעמול לקרב את הרחוקים, הם נותנים גושפנקא רשמית לחלוקה לשני סוגי יהודים: יהודי על פי ההלכה ויהודי על פי החוק. אוי לנו אם מחר בחור יציע נישואים לבחורה האהובה עליו, אך היא תשיב לו: "לא אוכל. הרי אני יהודיה על פי ההלכה ואתה יהודי על פי החוק. סורה ממני סורה. הריני לך  אסורה".
אמנם, יש חוגים – בין דתיים בין חילוניים – החותרים להפרדת הדת והמדינה. הם אינם מבינים שאין פותרים בעיות וניגודים על ידי הפרדת כוחות, אלא על ידי ריבוי אהבה. הם אינם מבינים שהם מצעידים אותנו למשבר עמוק, שאחריתו מי ישורנה.
אין להסכים שיהיו בתוכנו שני סוגי יהודים, כפי שאין להסכים להקמת שתי מדינות נפרדות לעם היהודי.
לפני דורות היינו עם מפורד ומפוזר בארצות  שונות, אך עתה אנו מדינה, וגם התורה צריכה להופיע בצורה ממלכתית. לא כל חוג יבנה במה לעצמו, בחושבו שהוא המייצג את ההלכה, אלא הרבנות הראשית היא שתכריע ותקבע. כאשר אין תפיסה ממלכתית של התורה ניבעים בקיעים המאיימים לפורר את האומה. לכן יש להרבות אחדות ולאחד את התורה בממלכתיותה הכלל ישראלית, סביב לרבנות הראשית לישראל. אז היא גם תוכל לפתור בעיית גיורי חוץ לארץ ולמנוע הרעשת עולמות, תסיסה ופילוגים.
באשר לעצם השאלה "מיהו יהודי", כאן המקום להזכיר מה שהשיב עליה בזמנו יוסף שכטר, מלומד, מחנך, הוגה וחוקר, לדוד בן גוריון: הרי זו דרכו של חוקר בבואו לטפל בבעיה לעיין תחילה בכל החומר שפורסם עד כה, לבדוק את כל המסקנות שהצטברו ולבנות עליהן, אלא אם כן יגלה הוא סתירות. והנה שאלה זו נידונה על ידי דורות של חכמי ישראל: הם ליבנו אותה בהעמקה עצומה ובדקו כל פרט בדייקנות מופלאה. ולא עוד אלא שאנו רואים במו עינינו את התוצאה המופלאה של דרכם הארוכה והמייגעת, שהיא קיומו של עם דל ונרדף לאורך גלות כל כך מסוכנת. נכון, בדורותינו פותחו שיטות מחקר מדעיות חדישות, אך לגבי בעיות רוחניות – לא החומר הניסיוני לבדו קובע אלא גם המחשבה. ובתחום זה אנו מוכרחים להודות שהתקדמות הציוויליזציה גרעה מעומק מחשבותינו. ומי יעז בדורנו האפל, שבו בוצעו הפשעים היותר נוראיים נגד האנושות לנסות להתאים את תורת משה למהלך מחשבותינו אנו. עד כאן תמצית דבריו.
שופט בית המשפט העליון ד"ר משה זילברג המנוח, כתב בזמנו שאין כאן שאלה קונקרטית פעוטה של רישום, אלא בירור נוקב עד התהום של מהות המושג יהודי. מי שעומד מול כס המשפט אינו פקיד הרישום של מדינת ישראל או שר הפנים, אלא עם ישראל לכל דורותיו – כלל ישראל. האם  "מבחן סובייקטיבי" הוא  שיקבע את היהדות? האם די בהזדהות פנימית מלווה בטקס כלשהו, שאנשים בדו להם מליבם על פי הבנתם את רוח היהדות? איפה הגבול? האם גם נוצרי הטומן בחובו זיקה עמוקה לעם ישראל – ליהודי יחשב? אמר חייל אחד ששדר-הרדיו שהודיע ביום כ"ח באייר על שחרור הכותל המערבי, ראוי לתודת הכל: " על שהצליח להבהיר לנו לפתע עד כמה אווילי היה הויכוח המתפלפל על מיהו יהודי" (שיח לוחמים עמ' 236). הרי עם ישראל לא נולד היום. האם נחלל את השם יהודי, נעביר קו על משמעותו ההיסטורית המקודשת, ונתכחש לכל ערכי הרוח עליהם הורגלנו כל יום בגלותנו הארוכה? בין שאנחנו מכונים דתיים בין שאנחנו מכונים חילוניים. לא נוכל להינתק מעברנו ההיסטורי ולא נוכל להתכחש לו. אנו ממשיכים. לא כל הרוצה ליטול שם יהודי לעצמו – רשאי. עד כאן דבריו.
שמא יקום אדם מאלה המכונים חילוניים, ויאמר: "מה לנו בהגדרות על פי ההלכה, הרי איננו שומרים אותה, ואלה ששומרים אותה לעיתים פוגעים בנו בשמות גנאי כגון 'גויים'. ממילא, אף אנו איננו יהודים על פי ההלכה". לא כן הוא. מהות יהודי אינה נמדדת בקריטריונים התנהגותיים ואינה תלויה בקיום מצוות. יהודי, גם אם חילוני הוא – יהודי הוא. עצם היהדות אינה תלויה במעשים. היא צריכה להתגלות במעשים, אך היא אינה מעשים. היא תכונה פנימית ואופי נשמתי.
אנו שרויים במשבר עמוק מאד של אובדן וחיפוש זהות וזה מציק לנו עד מות. בעיתות אלה לא נוכל להתחמק. עלינו לזכור מה אנו, מה חיינו, מה אנו כעם סגולה מכל העמים. אנו חלק מיוחד של האנושות, עם בעל פסיכולוגיה לאומית מיוחדת. אנו שייכים לעם שלא נולד תמול שלשום, אלא בדורות מקדם: עם הנצח, נצח ישראל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה