מה עושים כשיש מחלוקת בין ההלכה לבין ההורים?

התנגשות בין כיבוד הורים לבין קיום ההלכה

[שיחה שהעביר הרב אבינר בישיבתו בארוחת צהרים]

שאלה: מה לעשות כשקיים התנגשות בין כיבוד הורים לקיום ההלכה?

תשובה:

צריך לכבד מאוד את ההורים ולנהוג עימם בסבלנות רבה, כמו שנכתב בגמרא (קידושין לא, ב) ונפסק ברמב"ם (הלכות ממרים ו, ז) ובשו"ע (יו"ד רמ, ח): "היה אביו לוקח ארנקים וזורק לים לא יכלימנו"

כלומר, אנו רואים שאפילו אם אביו לוקח את כל כספו וזורק לים אסור לצעוק עליו ולהכלימו. אנו לא דנים האם הבן יכול לתבוע את אביו, אך להכלימו אסור לו.

כך גם בהמשך: היה יושב בראש הקהילה ובאה אימו, טפחה על ראשו בסנדל, ירקה בפניו, קרעה את בגדיו, לא יכלימנה.

כיצד אפשר להתאפק במקרים משפילים כל כך? אומר הרמב"ם (שם) שאם מלך היה עושה לו דבר דומה, הוא לא היה פוצה פה ומצפצף, וכך גם כאן מלך מלכי המלכים אמר לך לכבד את הוריך אפילו במצב כזה, ולכן יש להתאפק ולספוג את העלבונות.

הרמב"ם בספרו שמונה פרקים (פרק ד') מסביר שהתורה לא ציוותה עלינו סגפנות. יש אנשים שחושבים שהסגפנות יכולה להועיל, כגון רבי יוסף מנובהרדוק שהיה אומר שכדי ללמוד ענווה אדם יכול לבזות את עצמו ברחוב מול אנשים. הרמב"ם אומר שלא צריך, מכיוון שרבש"ע חשב על כל הדרכים הללו ולא ציווה לנהוג כך, אז כיצד אדם ילמד ענוה? יכבד את ההורים, תלמידי חכמים וזקנים וכך הוא יצא עניו לגמרי.

אפילו אם ההורים היו הורים קשים הרביצו, הציקו וציערו מאוד, הם גם גידלו וחינכו אותך, ולכן צריך הרבה הכרת טובה למרות הדברים הרעים שעשו. זו גם הסבה שאסור לתעב מצרים “לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג ח), אמנם המצרים עינו אותנו, ועל זה הם יקבלו עונש, אך על הטוב שהם היו לנו לאכסניה במשך אותו הזמן צריך הכרת טובה.

ולכן משה לדוגמא, לא הלך להילחם במדיין בעצמו אלא שלח את פינחס במקומו להלחם עימם שהרי משה חי במדיין במשך כמה שנים וצריך להכיר להם טובה על כך, למרות שיתרו זרק אותו לבור למשך שבע שנים, עדיין היה חייב להכיר להם טובה ולכן שלח את פנחס להילחם עימם במקומו.

ספר החינוך כותב על הכרת טובהכך: אדם שאין לו הכרת טובה לא שווה כלום מבחינה מוסרית, שהרי אפילו לגנבים ולמאפיונרים יש הכרת טובה. לכן גם אם ההורים הציקו וכו', חייבים הכרת טובה בסיסית על כל הטוב שעשו לך: ילדו אותך, טיפלו בך, האכילו אותך ועוד ועוד.

באשר להתנגשות בין כיבוד הורים לקיום ההלכה, במצב כזה צריך למשוך את חבל ההלכה עד הסוף, צריך להקל כמה שיותר. כיבוד הורים נחשב שעת הדחק ולכן מותר לסמוך על ההיתר הכי דחוק אפילו אם הוא שיטת יחיד. יש כלל בהלכה שכל מה שהוא כשר דיעבד מותר לכתחילה בשעת הדחק. כיבוד הורים ניקרא שעת הדחק.

לכן צריך להיזהר לא להעליב או לצער אותם וקל וחומר שלא להטיף להם מוסר. אם רוצים להסביר משהו להורים צריך קודם כל לבקש רשות מהם, לשאול אותם: "האם אתם רוצים לדבר על זה?" אם ההורים אומרים כן, אז אפשר, ואם לא, אז לא. כמובן אנו לא מדברים על איסורים אלא על מצב שבו יש שיטה כזו בהלכה.

הגראמ"מ שך הורה לתלמידי הישיבות שלוקחים על עצמם כל מיני מנהגים וחומרות והוריהם אינם רואים זאת בעין יפה ומגיעים לידי וויכוחים ומריבות על כך, שלא יחמירו ואדרבה יקלו בכל מקום שהפוסקים כתבו שאפשר להקל בהפסד מרובה מפני ש"ריב עם ההורים נחשב להפסד מרובה" (קונטרס הלכה כרבי אלעזר מהרב שמואל ברוך גנוט עמ' 36).

יש שני סיפורים על רבנו הרב צבי יהודה שאפשר ללמוד מהם כיצד להתייחס במצב כזה:

סיפור א: כשרבנו הרב צבי יהודה הגיע לגיל בר מצווה ביקש מהוריו שלא יאמרו לו כל הזמן מה לאכול. לפעמים אימא אומרת כל הזמן לילד מה לאכול. רבנו הרב צבי יהודה אמר שהוא ידאג לעצמו מתי ומה לאכול.

סיפור ב: היו ביסקווטים על השולחן, ואמא של רבנו הראתה לו באצבע, מיד התנפל ואכל אותם.

לכאורה, יש סתירה בין הסיפורים, בסיפור הראשון הוא מתנגד לאימו ומבקש ממנה לא להתערב בחייו, ובסיפור השני אימו מבקשת ממנו דבר מה והוא בזריזות מקיים את דבריה. אלא זה לכתחילה וזה דיעבד, לכתחילה הוא מבקש ממנה לא להתערב, אך אם היא מתערבת הוא מיד ממלא את רצונה. אמנם אם הוא לא היה אוכל, הוא לא היה עובר על מצוות כיבוד אב ואם, אבל אחרי שהוא אכל, הוא קיים את המצווה. חובה אין, מצווה יש. מצווה, כלומר אדם לא חייב, אך אם הוא מקיים יש לו מצווה.

אדם צריך לכבד את ההורים גם אם מעצבנים אותו עד תום, מי שלא מכבד את ההורים שלו כי הם מעצבנים אותו, גם הבנים שלו לא יכבדו אותו כי הוא מעצבן אותם.

משום כך יש ללמוד היכן צריך להחמיר והיכן אפשר להקל. חז"ל אומרים "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה (ברכות יז) אם הוא לומד הרבה תורה אבל הוא בועט ברבנים ובועט באביו ואימו, בשביל מה הוא לומד תורה? אלא אדרבא – ככל שאדם לומד יותר תורה כך הוא צריך יותר לכבד את הרבנים, אביו ואימו.