קונטרס בגדי כהונה כבגדי צה"ל – חלק א
[מקורות והערות ע"י הרב מרדכי ציון]
אמר רבנו הרב צבי יהודה: "תלמיד אחד של ישיבתנו ניגש אלי. אמרתי לו: "בהתחלה לא הכרתי אותך". הוא היה לבוש במדים. אתם יודעים שאני מתייחס למדים האלה בקדושה. בא בחור נחמד ויקר מלא יראת-שמים וקדושה, ולבוש בגדי צבא.
באותה הזדמנות הזכרתי מה שאמרתי בחתונה אחת, כאשר החתן הגיע לבוש מדי צבא [חתונת הרב שאר ישוב כהן]. היו שהעירו שאין זה מתאים שחתן יעמוד תחת החופה עם מדי צבא. בירושלים עיר הקודש נהוג שבאים עם בגדי שבת, בגדי קודש, כגון שטריימל. אגיד לכם את האמת: קדושת השטריימל, איני יודע אם היא כל-כך ברורה במאה אחוזים. היא נתקדשה בדיעבד. ודאי הרבה גאונים צדיקים וקדושים חבשו אותו. ודאי, כל-כך חרדת קודש כלפיהם, ועפר אנו תחת כפות רגליהם, ומתוך-כך נתקדש השטריימל. גם היידיש, שפת הגלות, נתקדשה, מתוך השימוש הרב בדברים שבקדושה. אך מתחילה - אין זה כל-כך מוחלט.
לעומת זאת, קדושת מדי הצבא בישראל היא קדושה עצמית מקורית. זו קדושת כל מכשירי המצווה, מכל הצדדים, מכל הטנקים, קדושת הטנק שלנו שיופיע מחר [במצעד הצבאי]" (שיחת רבנו, יום העצמאות תשכ"ז, מזמור י"ט למדינת ישראל, סע' 11, עמ' 76. שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל עמ' 268. ס' רבנו עמ' 278-277. טל חרמון – מועדים עמ' 135).
מעשה שישב רבנו ליד נהג מונית שהיה לבוש מדי צה"ל, ובמשך כל הנסיעה טפח לו רבנו על רגליו. לפני שהוא יצא, פנה הנהג בתמיהה אל התלמיד שהתלווה לרב, על מה ולמה זכה לזה. השיב התלמיד שזה מרוב חביבותם של מדי הקודש של צה"ל בעיני רבנו (ס' רבנו עמ' 279-278).
ועל הפסוק (ויקרא ו, ג): "ולבש הכהן מדו בד", מסביר בעל הטורים שעוד פעם אחת מובא במקרא "ומדו" כשמסופר על יואב (שמואל ב כ, ח): "ויואב חגור מדו לבושו", ופירש "שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה" (עיין נדה יג, ב. גם מובא בשיחות לקראת גיוס לצה"ל מהרב אלי סדן עמ' 16).
א. שהחיינו על מדי צה"ל
שאלה: האם חייל יברך שהחיינו על מדי צה"ל כל פעם שמקבל חדשים?
תשובה: התשובה מתחלקת לשני חלקים:
- האם חייל מברך שהחיינו בפעם הראשונה שהוא מקבל המדים?
בעניין אמירת שהחיינו בשעת הגיוס לצה"ל, כתב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, בספרו כחיצים ביד גיבור (ח"א עמ' 127-125), שאין לברך, שאע"פ שיש חשיבות מרובה בגיוס לצה"ל, זה אינו מעניק לאדם תועלת ממשית. ועוד, קשה לקבוע מתי מתחילה מצות הצלת ישראל וארץ ישראל ע"י החייל. ולגבי ברכת שהחיינו על המדים, נראה שאין לברך עליהם, שהרי הם אינם של החייל אלא שאולים אצלו.
אבל אנו אומרים שאפשר לברך משום ארבעה טעמים: א. יש שפסקו שאדם המקיים מצוה פעם ראשונה בחייו, מברך שהחיינו (שו"ת אורח משפט עמ' רסח-רסט). שירות בצה"ל היא מצוה משולשת: פיקוח נפש לעם ישראל, כיבוש הארץ וקידוש ד' (מאמר "למצוה הארץ" של רבנו הרב צבי יהודה בלנתיבות ישראל ח"א). ב. מצוה שאדם מקיים בשמחה, עליו לברך שהיינו, כדברי התוספות (סוכה מו, א ד"ה העושה סוכה) "ונראה דמצווה שיש עליה שמחה תיקנו שהחיינו". ג. וכן מברכים שהחיינו על בגדים חדשים והרי חיילים מקבלים מדי צה"ל. רובם הם בהשאלה, אך חלקם ניתנים לתמיד, כגון מגבת, נעליים, ולפעמים זוג מדים. אמנם ניתנים רק לשימוש צבאי, אך בכל זאת הם בבעלות החייל. אמנם מגבת אינה כה חשובה, או נעליים, אך יש לומר שהיותם בגדי צה"ל נותנת להם חשיבות, ואולי גם אפשר לומר אותה סברה על השאלתם לחייל לזמן ארוך. זכר לדבר, מי ששוכר בית בארץ ישראל מניח מזוזות לאלתר משום מצות ישוב ארץ ישראל (מנחות מד, א), משום חשיבות ארץ ישראל (אמנם לא כפירוש רש"י). וכן מה ששבת קובעת למעשר ולקידוש (פסחים קה, א), "משום דהוי עונג, אפילו סעודת כל שהוא דידה, קבע הוא" (רשב"ם שם). חשיבות השבת הופכת עראי לקבע. ד. שיטת הב"ח (או"ח ס' כט) שמותר לברך שהחיינו מספק, כי שונה היא מכל הברכות, כיון שהיא באה על שמחת הלב, ואם הוא שמח ומברך לד' על שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, אין כאן משום "לא תשא" (או"ח ס' כט). ואף שיש חולקים עליו (פמ"ג ס' רכה), אפשר לסמוך על שיטתו. לכן חייל המתגייס ומקבל בגדי צה"ל ושמח בכך עד מאוד, רשאי לברך שהחיינו (מחיל אל חיל ח"א עמ' 323-320. על דגלו עמ' 164-162).
- האם הוא מברך שהחיינו כל פעם?
אם חייל מקבל מדים באמצע שירות, נימוק א' וב' נופלים, ונשארים נימוק ג' וד' (אם הוא שמח) שהוא מקבל מדים חדשים שלו. לכן צריך לבדוק לגופו של עניין: אם באמת המדים האלה נשארים אצלו לתמיד והוא שמח, יש לברך שהחיינו, אבל אם הם רק מושאלים והוא צריך להחזיר אותם, הוא לא צריך לברך שהחיינו.
ב. "לשם יחוד"
שאלה: מה הנוסח של "לשם יחוד" שיש לומר לפני ברכת שהחיינו על לבישת בגדי צבאנו הקדוש?
תשובה: אין נוסח קבוע. כל אחד יאמר כענינו.
[עיין בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ק יו"ד ס' צג) שהתנגד לאמירת "לשם יחוד" לפני כל מצווה.]
ג. שימוש אזרחי בבגדי צה"ל (שו"ת שאילת שלמה ח"א סי' שמב, תסב)
שאלה: האם מותר להשתמש לצרכים אישים ברכוש צה"ל כגון תרמילים שונים ונעליים גבוהות לטיולים או כבגדי עבודה?
תשובה: 1. קודם כל, ברור לחלוטין שאסור "לסחוב" ציוד צבאי. זה גזל גמור. בספר דיני צבא ומלחמה: "אין כל הבדל בין גנבת כסף מכיסו של חבר, לבין גנבת ציוד צבאי" (סעיף 31), כי בזה הוא גוזל רכוש של הציבור, של כלל ישראל. וכידוע, יש צד חומרא לגזל מן הציבור לעומת גזל מן היחיד, כי לזה האחרון יש אפשרות להחזיר כשהוא שב בתשובה אבל לגוזל מן הציבור קשה יותר להחזיר.
2. בקשר לבגדי צה"ל ונעליים גבוהות שמופקדים באופן רשמי אצל החיילים בתום השירות הסדיר, בוודאי לא ניתנו כדי שהאדם יעשה בהם מה שהוא רוצה, אלא הם מיועדים לתקופות המילואים. אם ישתמש בנעליים לטיול ובבגדים לעבודה, הם יתקלקלו ויתבלו ויצטרכו לספק לו חדשים בבואו למילואים. ובספר דיני צבא ומלחמה: "אין רשות לחייל לקחח רכוש צבאי כמו בגדי עבודה ותרמיל לשימוש אזרחי" (סע' 31). וכן הדברים אמורים לגבי חייל בסדיר שיש לו ציוד צבאי.
3. אמנם כמה פעמים נשאלה השאלה לגבי חיילים במסגרת הנח"ל אם מותר להם להשתמש בבגדי צה"ל לעבודה. בהיאחזות ודאי שמותר, מכיוון שצה"ל צריך לדאוג לכל צורכיהם. אמנם במשק, יתכן מאוד שהמשק צריך לספק להם בגדים. ויש פנים לכאן ולכאן לדון מבחינה הלכתית, אבל אין בזה עניין, ואין דרך אחרת אלא לפנות לראש אגף אפסנאות של צה"ל ולשאול באלו תנאים בגדים אלו מופקדים.
4. רבים טוענים על כל הנ"ל: "אבל כולם עושים ככה". טענה זו כוחה אולי יפה כדי להקל לפעמים על העונש לפני בית-דין, או כדי להעמיד פנים בפני בני אדם, אבל היא אינה משנה שום דבר לכך שהתנהגות זו אינה ישרה.
5. נקודה נוספת: אם בן תורה מתנהג כך, יש בזה חילול השם. הבריות אומרות: ראו את זה שלמד תורה שעובר על גזל בפרהסיא ואינו מתבייש. מה שווה כל התורה שהוא למד, אם אין בכוחה לחנכו ללכת בדרך היושר. ובסוף גמרא יומא (פו א) מבואר שזהו מגדר חילול השם.
6. כמובן, מותר לאדם לקנות בגדי חאקי, וכן נעליים גבוהות או תרמילים במחסני בגדים או בחנויות של צה"ל לשימושו האישי. אמנם מישהו אמר לי לאור הנקודה הקודמת שאולי יש בזה איסור משום מראית עין, אבל נראה שאינו כן מפני שאין לנו לגזור גזרות חדשות משום מראית עין, בנוסף למה שחז"ל ציינו במפורש בגמרא. אלא השיקול ניתן בידי כל אחד להכריע לפי המצב, שהרי נאמר "והייתם נקיים מד' ומישראל", ואין לאדם לעשות דברים שמטילים עליו חשד. אבל כאמור השיקול הוא בידי כל אחד לפי המקרה. ויתכן שיש מקום לחלק בין תרמילים שנהוג שאנשים קונים אותם בחנויות לצורך טיולים וכדומה לבין בגדי חאקי שאין אנשים נוהגים לקנות אותם בחנויות כדי לטייל בהם או לעבוד.
7. כללו של דבר, אדם צריך לדקדק בענייני גזל באותה מידה שהוא מדקדק במצוות אחרות, וכשם שהוא מקפיד על כשרות הבשר והפרדה בין בשר וחלב, אפילו אם זה עולה לו כסף, כך עליו להקפיד שלא יהיה בידו רכוש שאינו שלו. ובספר מסילת ישרים: "ואף איוב העיד על עצמו ואמר: "אם... ובכפי דבק מאום". והבט יפי המשל הזה, כי דמה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה ליטול אותו, ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא, כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, קשה הוא שיהיו ידיו רקניות ממנו לגמרי" (פרק יא).
ד. חייל באוטובוס
שאלה: האם מותר לחייל לנסוע באוטובוס בחינם עם מדים בזמן שהוא בחופשה?
תשובה: בתנאי שיש לו תעודת חייל המעניקה לו זכות זו (ע' שו"ת שאילת שלמה ד כט).
ה. לבישת בגדי צבא כדי לתפוס טרמפ (שו"ת שאילת שלמה א, תסב)
שאלה: שמעתי שתלמיד-חכם גדול התיר ללבוש בגדי צבא כדי לתפוס טרמפים, מפני שכופין על החסד.
תשובה: תמוה מאוד, גם הלבישה, גם הכפייה.
ו. תחפושת מדי צה"ל לילד בפורים
שאלה: הרב כתב בתשובותיו (שו"ת שאילת שלמה א, תסב), שאסור להשתמש במדי צה"ל לשימוש אזרחי. האם מותר לילד להתחפש בפורים במדי צה"ל של אביו?
תשובה: צריך לשאול את הרבנות הצבאית, אבל נ"ל שיש מחילה מצד הצבא, כי המדים לא יתקלקלו ע"י שימוש כזה.
ז. בגדי צבא בתפילה
שאלה: לאור הדין שאין מתפללים אלא בבגדים שעומדים בהם בפני מלך, האם מותר להתפלל במדי צה"ל?
תשובה: ודאי. הם אולי הבגדים הכי מכובדים שיש (עיין דברי רבנו הרב צבי יהודה בהתחלה). ועיין שו"ת אבני ישפה (ח כט אות ה), שהרב ישראל פסח פיינהנדלר השיב לאותה שאלה, שבזמננו, שרגילים בני אדם להיכנס לפני שרים עם מדים של הצבא, הם נחשבים מכובדים, וודאי שמותר גם להיכנס בהם לבית הכנסת.
ש: האם חייל במדים צריך לחבוש כומתה בתפילה מצד עומד לפני מלך שהרי הוא שם כומתה במסדר או לפני קצין?
ת: לא צריך. לא תמיד יש לו כומתה.
ח. קריעה במדי הצבא
שאלה: במקרה אבלות שחייבים לקרוע קריעה, האם מותר לחייל לקרוע על המדים שכידוע יש להחזירם עם תום השרות?
תשובה: הג"ר שלמה גורן דן בשאלה זו בספרו משיב מלחמה (ח"ב סי' קמב) וכותב שבשולחן ערוך (יו"ד שמ, כט) מפורש שהקורע בחלוק גזול - לא יצא ידי קריעה, אבל בחלוק שאול, כל שהמשאיל ידע על כך בזמן שהשאילו, שהוא עלול להיות באבלות ולהתחייב בקריעה - מותר לו לקרוע על הבגד המושאל, כאמור שם (סעיף לד): "האומר לחברו: השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שהוא מת, קורעו ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו (שהולך לבקר בו החולה) הרי זה לא יגע בו".
לכן מסתבר שמדי צבא הניתנים לחייל לכל תקופת שרותו ולכל המצבים שהחייל עלול להיות נתון בהם, אם ח"ו ארע לו מקרה אבלות בתוך תקופת שירותו, יכול לקרוע במדיו ואין בזה משום קריעה בבגד גזול. גם אם נניח שהמדים שאולים הם לחייל ע"י הצבא והמדינה, מכל מקום הם שאולים אצלו לתקופת שרותו ונחשבים כבגדים שאולים כאשר הודיעו מראש לבעל הבגד שהולך לבקר את החולה. ושלטונות הצבא הממונים על הציוד מסכימים לכך. ואע"פ שאין זה מכוסה בפקודות מטכ"ל, אין בכך כלום, מכיון שידוע שזה עלול לקרות וניחא להו דיו לצאת ידי קריעה כמו שמפורש בשו"ע.
ובשו"ת מים ההלכה (ב, כט), הרב יונה מצגר, רב הראשי לישראל, מביא תשובת הג"ר גורן לאותה שאלה. וכן בס' סופה במדבר (סי' טז. נדפס בסוף שו"ת מים הלכה ח"ג), שו"תים וחקרי הלכה בענייני העורף במלחמת המפרץ הפרסי. והוסיף הרב מצגר: "ושמעתי מפי הגר"י זילברשטיין שליט"א (רב של רמת אלחנן בבני ברק וחתנו של הגרי"ש אלישיב), שלא יוצא בזה ידי חובתו, מאחר ואין לו כל צער, והקריעה אינה מכאיבה לו כיון שאינו צריך לשלם. והדבר דומה לקרוע בגד חבירו ויודע מראש שחבירו יסלח לו דלא עשה כלום". אמנם אפשר להקשות, שהרי מותר לקרוע על בגד ישן שלא חשוב לו בכלל. לכן אנו הולכים בעקבותיו של הגר"ש גורן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה