היחס שלנו להחלטת האו''ם

החלטת האו"ם על 'מדינה פלשתינית'

[שו"ת רדיו – עריכה: רות סופר]

אכן צדק בן גוריון באָמרוֹ: "אוּ"ם-שמוּם!" כלומר, מה אכפת לנו מהחלטות האו"ם? אז הם החליטו, או יחליטו, שמדינת ישראל שייכת, לא יודע למי, לפלשתינאים, למחצה, לשליש לרביע. אז מה? אלה דברים בטלים! חבל על זמנם. וכי הם יכולים לשנות את התורה? את המציאות ההסתורית? הרי הארץ הזאת היא שלנו! היא שלנו על פי דבר ד'. היא שלנו על פי ההסתוריה. היא שלנו כי אנחנו בנינו אותה. מפני שישבו בה ערבים, לא יודע כמה זמן ישבו – נו, ומה עשו איתה? שום דבר! וזו הוכחה שהיא אינה שלהם. ואנחנו הפכנו את הארץ הזאת לגן עדן, גן עדן עלי אדמות. איך כתוב בתורה: "והשימֹתי אני את הארץ ושממו עליה אֹיביכם" (ויקרא כו לב). כלומר, הארץ שוממה תחת אויבינו. אומר הרמב"ן (שם וראה רש"י: זו מידה טובה. ורבינו בחיי שם): זו לא קללה – זו ברכה! בזה הארץ מראה שהיא לא שלהם, אלא היא שלנו. ואכן כך היה! ישבו פה הרבה עמים ותחתיהם הארץ הזאת היתה שממה. אנחנו שבנו לפה והפכנו את הארץ לגן עדן. תשאלו את הארץ עצמה, אל תשאלו את האו"ם, תשאלו את הארץ עצמה: של מי היא?! מי בנה אותה? אז הארץ הזאת היא שלנו על פי ההסתוריה, על פי התורה, על פי דבר ד', על פי ההשקעה – ואפילו, לשיטתם, על פי החלטת חבר הלאומים בעקבות הצהרת בלפור. ומבחינה חוקית, החלטת חבר הלאומים מעולם לא שונתה, ארץ ישראל עדין שלנו...

אגב, בהחלטת חבר הלאומים נאמר, שאומות העולם צריכות לעזור לנו להקים פה מדינה. טוב, יפה מאד מצידם. על כל פנים, אנחנו מוותרים להם על העזרה. העזרה תהיה, שלא תפריעו לנו. זו כבר תהיה עזרה מכובדת. אבל אם אתם רוצים להפריע – תפריעו, זה שום דבר. אבל מי שמפריע לנו, הוא משלם! קודם הזכרתי הצהרת בלפור. באמת כל הכבוד לאנגלים. הכריזו, שיקימו לנו בית לאומי. יפה מאד מצידם, נכון. אז בקשו ממרן הרב קוק לבוא להודות להם. הוא אמר: אין על מה להודות. להודות? הרי לא נתנו לנו משהו שלהם. אלא אני מוכן לברך. זה משהו אחר, לברך. כי מי שעוזר לתלמיד חכם, מגיעה לו ברכה. ומי שעוזר לעם תלמיד חכם, ודאי מגיעה לו ברכה. נו, הוא הלך וברך את הבריטים. מה נעשה, אחר כך הבריטים שינו טעמם, עשו לנו צרות. אז אמר רבינו הרב צבי יהודה, אחרי 'השבת השחורה': גמרנו עם הבריטים! נגמרה להם הברכה. זה לא יהיה. הארץ שלנו, זה יהיה הסוף שלהם. וכן היה! שעל אף כל מה שהבריטים שמו לנו מקלות בגלגלים, אנחנו הקמנו מדינה, והבריטים, שהיו אימפריה אדירה עלי אדמות – הצטמקו, איבדו את כל האימפריה. אז היו אומרים, ש'השמש לא שוקעת על האימפריה הבריטית'... טוב, עכשיו חזרו להיות אי קטן, כי עשו לנו צרות. כל מי שעושה לנו צרות, הוא משלם ביוקר. לא מיד, הקב"ה סבלן, הוא מחכה שיעשו תשובה, אבל אם לא עושים תשובה, בסופו של דבר הם משלמים מאד ביוקר. איפה מצרים שעשו לנו צרות? – הלכו! בבל – הלכו! פרס – הלכו! מדי – הלכו! יון – הלכו! רומי – הלכו! ספרד – הלכו! תורכיה – הלכו! רוסיא – הלכו! אמריקא – הולכת... כל אלה שעשו לנו צרות, הם הלכו.

ולכן אנחנו מציעים לאומות העולם שיעשו לעצמם טובה, ויפסיקו לבלבל לנו במח, ולומר שהארץ הזאת לפתע היא 'שלהם'. מענין, בדקתי היום בחומש, מה כתוב, אולי כתוב 'ארץ ישמעאל'? – לא! עדין כתוב ארץ ישראל. זה לא שלהם. אני לא נגד ערבים, אבל ב"ה יש להם 25 (!) מדינות. זה מספיק. עם שטח פי 500 (!) ממדינת ישראל. אז באמת, למה הם צריכים דוקא להיתקע פה? זה באמת לא יפה, זה באמת לא מנומס. אבל לא יעזור להם. כי כפי ששמתם לב, ריבונו של עולם החליט לעשות ישועה לעמו, ואנחנו חוזרים ואנחנו נבנים. ולכן כל מיני החלטות של האו"ם אינן נוגעות לנו. איך אמר בן גוריון: "אוּ"ם-שמוּם!" איך אמר רבינו הרב צבי יהודה: "ההחלטות של האו"ם נוגעות לי כמו לכפתור החולצה". אז הם אמרו – שיאמרו.

ואנחנו ממשיכים להיבנות פה, ב"ה, בחסדי ד' עלינו, כבמזמור ב' בתהלים: "למה רגשו גוים". הגוים רוגשים, הם מתרגשים, הם כועסים. לא, לא יעזור להם. אדרבה, ככל שמפריעים לנו, הם כורים לעצמם בור. אשרי העמים שכן מבינים מה אנחנו עושים פה, שכן רואים שד' החליט לעשות ישועה לעמו. אנחנו לא מתרגשים, אנחנו לא שמים לב, זו "החלטה וירטואלית", קוראים לזה עכשיו, למדתי מילה – להם יש מדינה וירטואלית, ולנו יש מדינה אמיתית שריבונו של עולם בונה לנו. ב"ה, יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו כל מה שצריך. אשרינו שזכינו למה שדורות אחרים לא זכו.

באמת שאלה טובה, שנשאל מרן הרב קוק: למה אנחנו זכינו למה שדורות אחרים לא זכו? וכי אנחנו נעז לומר שאנחנו צדיקים מהדורות הללו? בודאי שלא. אז למה אנחנו זכינו והם לא זכו? פשוט מאד, אומר מרן הרב קוק בספרו שמונה קבצים, כי אנחנו, הדור הזה, מסר את נפשו על ארץ ישראל! הדור הזה זכה לגאולה, כי מסר את נפשו על הגאולה! הקב"ה נותן, אומר ספר הכוזרי, אם יש מי שיקבל. אי אפשר לתת למישהו מרק, אם אין לו צלחת. צריך כלי. אם הכלי הוא קטן, אפשר לערות קצת, אם הכלי גדול, אפשר לערות הרבה. והדור הזה, אומר מרן הרב קוק, זכה לגאולה כי מסר נפשו על הגאולה! מסר, מוסר וימסור.

חזקו ואמצו.