יום חמישי, 14 בפברואר 2013

דבר תורה לפרשת תרומה- חשיבות התרומה


לתרום
[שיעורו לבנ"ע, בבית הכנסת המרכזי בבית אל, לאחר תפילת מנחה בש”ק פ' משפטים תשע"ג.  נרשם במוצאי שבת ע"י יוסף אברמסון]

מניין אנו יודעים כי הקב"ה אוהב את מי שתורם ולא רק אומר כל הזמן "רק לי, רק לי"? מהמשכן, בו נדבה רוחם של בני ישראל לתרום.
אמנם מדובר על תרומה לדבר נשגב של המשכן. אלא זה מכשיר את הנפש להתרגל לנתינה.
מכאן שטוב לאדם כי יתרום לחבריו, למשפחתו, ליישוב, למדינה ולצבא וכו'.
נפש האדם היא אלוקית ושאיפתה המתמדת היא הנתינה.

כיצד להימנע מחובות?


אל תחיה מהלוואות
[מ"באהבה ובאמונה"]

אל תיקח הלוואות אם אינך בטוח שתוכל להחזיר. גם זה סוג של גזל. לוה רשע ולא ישלם.
אל תאמר: יש לי הוצאות מרובות ואין לי ברירה, ודאי יש לך ברירה. כלל גדול: אל תוציא יותר ממה שאתה מכניס, אלא פחות!
פחות - א. כי עליך להחזיר את כל הלוואותיך. ב. כי אתה צריך כסף רזרבי עבור הוצאות בלתי צפויות, נעימות ולא נעימות. נעימות, כגון חתונה, ולא נעימות כגון מכונת כביסה שיצאה מכלל שימוש. לכן אתה זקוק לקופת חיסכון, קרן חיסכון (עיין ש"ך יו"ד רמג ס"ק ג).
אל תוציא כסף שאין  לך, זו הפקרות מוסרית, אפילו שחיתות מוסרית – לחיות על חשבון אחרים.
חז"ל אומרים שיש ארבעה סוגי אנשים שאין הדעת סובלתן, ואחד מהם הוא דל גאה (פסחים קיג ב), כלומר אדם בעל הכנסה נמוכה שחי לו כמו עשיר.
זה הכלל: אל תוציא יותר ממה שאתה מכניס. לשם כך הנה כמה עצות מעשיות.
1. חשבון. אל תסמוך על האינטואיציה שלך, אלא ערוך תקציב מדויק – שנתי, חודשי, שבועי ויומי. דע כמה עולה לך כל דבר כגון אחזקת רכב וסלולארי. ידע הוא כוח. כמו שיש לעשות חשבון נפש, יש לעשות חשבון כסף, גם זה חשבון נפש.
2. שימוש במזומן. אל תשתמש בכרטיס אשראי, ולא בצ'קים, רק במזומן. כך אתה יודע אם יש לך או אין לך.
3. צמצם הוצאות ובטל הוצאות מיותרות. אל תקנא באחרים ואל תתאווה למה שיש לאחרים. הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאים את האדם מן העולם. לא רק מן העולם הבא, אלא גם מן העולם הזה. הסתפק במועט. איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות פ"ד).
והנה פירוט:
א. בחתונה אין חובה להזמין כל כך הרבה אנשים, באולם ובשירות הסעדה כה יקרים, בתזמורת וצלם יקרים. אל תיקח הלוואות אלא רק על סמך מה שיש לך.
ב. וכן במסיבת אירוסין, שבת חתן, שבע ברכות, בר מצווה, בת מצווה, ברית מילה, קידוש ועוד.
ג. עבור לדירה זולה יותר. הימנע משיפוצים וריהוט יקר.
ד. קנה רכב זול יותר. או בכלל חיה בלי רכב, אם זה אפשרי.
ה. צמצם בשיחות טלפון. אין הכרח לדבר כל כך הרבה.
ו. קנה מזון פשוט, זול והכרחי.
ז. אל תאכל בחוץ. תביא אתך כריכים, פירות וכדומה.
ח. אפשר לעשן פחות... אפשר לא לעשן בכלל. יש כל שנה 10,000 אנשים שמתים בארצנו עקב עישון, כאשר שישית מהם זה מעישון סביל, ועוד מאות אלפי חולים.
ח. צמצם בהוצאות תחבורה.
ט. צמצם בהוצאות חשמל. ייזכר לטובה חותני ז"ל, שבגלל עבודתו בחברת החשמל קיבל חשמל חינם, ובכל זאת התהלך בבית וכיבה כל אור מיותר וחינך: מישהו משלם על זה!
י. קנה בגדים זולים. בחנויות יד שניה יש מבחר עצום של בגדים יפים במצב מצוין במחיר אפסי.
יא. בחופשים יש הוצאות אדירות. אל תוציא מכל הבא ליד, שלוט בכספך.
יב. כנ"ל בחגים.

4. תרבות קנייה. התרחק מתרבות קנייה, מבילוי בקניות ומקניון. אל תיכנס לשם. זה מקום מלא פיתויים מיותרים. ואם אתה חייב, אז טכס עצה מראש והתכונן נפשית כדי לא להתפתות. לך לצרכניה זולה יותר. השווה מחירים. וזכור: קניות זה לא בילוי ולא טיפול נגד דיכאון.
5. מודה על האמת. הוי מודה על האמת שיש לך בעיה, מחלה. אמנם אינך החולה היחיד, כמחצית מעם ישראל חיים עם יתרת חוב, אך אין זו נחמה. ידידי אתה חולה. תפוס את עצמך. אף אחד לא יפתור את הבעיה הזאת בשבילך, אל תתלה את הפתרון באחרים, גם לא בממשלה, כפי שאומרים בהפגנות, אלא אתה הוא האשם, כי אתה מוציא כסף שאין לך.
6. גאולה קמעה קמעה. חסוך עוד מאה שקל, ועוד עשרה שקלים, ועוד שקל. חיסכון קטן ועוד חיסכון קטן מצטרפים לחיסכון גדול. פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
7. אין מינוס. כלל גדול: אין יתרת חוב. בארצות הברית זה לא קיים. אם חסר לך דולר אחד בחשבון, מחזירים לך צ'ק של אלף דולר. בארץ, הבנק לא מרשה לך יתרת חוב לשם חסד, אלא כי הוא מרוויח מזה הרבה, והחוב שלך הולך ותופח.
8. בלי הלוואות. ובכלל אל תיקח הלוואה. זו לא תרופת פלא. הלוואה יש להחזיר! אל תגלגל הלוואות, בסוף יקרוס הכול כבניין קלפים. על הלוואה נאמר שראשיתה מתוקה וסופה מר.
9. בלי גמ"חים. גם גמ"ח יש להחזיר. גמ"ח זה לא מתנה. יש עוד אנשים שמחכים לכסף. אל תגנוב מגמ"ח. אל תחיה על חשבון אחרים, גם לא לצורך מצוות, לבד מכמה יוצאות מן הכלל. אל תהיה קבצן, אל תהיה שנורר.
10. גם ילדים. חנך ילדך לחסכנות. אל תיכנע ללחציו לקנות לו כל מה שלבו חפץ, אל תיכנע לסחיטות. כניעה לסחיטה גוררת עוד סחיטה. הראה לו את התקציב ושתף אותו באחריות. חנך אותו מגיל חמש, גיל חינוך, גם נושא הכסף שייך לחינוך. תן לו כסף כיס, על בסיס חודשי, שבועי או יומי, והוא יחליט מה לעשות אתו, אם לשמור אותו ואם לקנות חפצים או להוציא לבילויים. שייקח אחריות. גם ילך לעבוד.
*
ולסיום מדרש פליאה: יהודי אמיתי, אינו אוכל אלא מן הגזל, מן המבושל ואומר כל יום: כדרלעומר. פירוש: גז"ל – גם זו לטובה, מבש"ל – מסתפק במה שיש לו. כדרלעומר – ר"ת: כל דעביד רחמנא לטב עביד.

חשיבות ההקשבה- יסודות החינוך מס' 66


צריך להקשיב!
הרב אבינר- פורסם ב"ראשי יהודי"

לא תמיד הילד זקוק לתשובה, אבל תמיד צריך להתייחס לשאלתו. אם הוא מתאונן: המורה הזאת רעה, היא שונאת אותי, מתנכלת לי...". צריך להקשיב לו. אם לא אקשיב, אין מי שיקשיב לו בעולם-הזה. כמובן איני אומר לו: "כן, כן, באמת המורה הזאת רעה, למה מחזיקים מורים כאלה?", או לחילופין: "ואתה? אתה לא עשית כלום, הא? אתה אף פעם לא עושה שום דבר רע. תמיד זו המורה...". אלא אני נותן לו לדבר ומקשיב באמפטיה: "כך המורה עשתה זאת? זה בוודאי הכעיס וציער אותך. בכית?". "לא, התגברתי". "יופילבטח רצית לבכות?". "כן, רציתי". למחרת אני אומר לו: "אתה באמת בטוח שהמורה מתנכלת לך? באמת היא עושה לך רע כל היום? תיזכר, אולי היא עשתה לך פעם גם איזה דבר טוב? כמה פעמים הציקה לך?", וכדומה.
אגב, זה דווקא מעולה שיש לו מורה קשה. ילדים שהכירו מורים מתוקים בלבד, התקשו לשרוד מאוחר יותר בחייהם. כאשר נתקלו באיזו אי-נעימות, לא ידעו כלל כיצד להתמודד עמה. על כן מורה קשה דווקא מועיל בהמשך החיים.

כיצד להתגבר על מחשבות לא טובות?


התגברות על מחשבות רעות
[עריכה: רותי סופר]

שאלה: האם אפשר להתגבר על מחשבות רעות, שליליות, מחשבות של שנאה, מחשבות של קנאה, מחשבות של תאוה, מחשבות של גאוה?
תשובה: בודאי! הרי ישנן מצוות בתחום המחשבה: לא תשנא, לא תתאוה, לא תחמוד, לא תטור, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אם ריבונו של עולם ציווה – סימן שזה אפשרי! שכידוע, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. כלומר, מטיל עליהם מטלות בלתי אפשריות וכשנכשלים מענישם. סימן, שיש לו לאדם בחירה חופשית לגבי המעשים, לגבי הדיבורים וגם לגבי המחשבות. אבל כיצד?
מעשה בתלמיד שדפק אצל רבו בלילה, ורבו לא פתח. צעק: הרב! הרב! ורבו הציץ מבעד לחלון ולא פתח. טוב, אם הרב אינו רוצה לפתוח, אלך לי. בבוקר בא התלמיד לפני רבו: הרב, יש לי שאלה. אמר לו רבו: עוד בטרם שאלת כבר עניתי! שאל בני שאל. אמר התלמיד: הרב, יש לי מחשבות רעות העושקות אותי. השיבו רבו: מי שהוא בעל הבית, הוא נותן להיכנס למי שרוצה ואינו נותן להיכנס למי שאינו רוצה!
לכן, אדם הוא בעל בית על מחשבותיו. אלא אם כן הוא חולה נפש. אדם חולה נפש נמצא במצב פסיכו-פתולוגי חמור, יש בו מחשבות כפייתיות טורדניות שאינו יכול להיפטר מהן. אבל אדם בריא הוא שליט על מחשבותיו.
כיצד? זהו חשבון אישי. היו גדולי ישראל שהיו גוערים במחשבותיהם הרעות: לכו מכאן! כאילו אדם זר בא, וכמו שאומרים בעברית מדוברת: 'טוחן לו בשכל', בפנים. היו שהעבירו יד על מצחם, ו'מחקו' את המחשבות. רבי משה קורדוברו, הרמ"ק היה לומד בלילה, כותב פירוש על הזהר, וכשהיו באות מחשבות רעות, היה שורפן בשם המפורש. אנחנו איננו יכולים לעשות כן, אלא כל אחד ימצא לו דרכים כיצד להתעלם מהן או לגרשן.
והלא כבר אמרו חכמים (ב"ב קסו): שלושה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום, ואחד מהם – הרהורי עבירה? זה משהו אחר. הרהור הקופץ על האדם, האדם אנוס. השאלה – מה הוא עושה לאחר מכן! מגדל ומרחיב את ההרהור – או דוחה אותו. וכן להיפך, הרהורי תשובה בוקעים בכל רגע, השאלה אם אדם דוחה אותם או מרחיב ובונה. וכל אחד ימצא דרכו. והדרך הראשית היא, למלא את הראש במחשבות טובות. כמשל שאמרו: 'לא תחמוד' – אבל אני חומד? ובכן, תמלא ראשך בחמדה לדברים טובים, 'אלה חמדה לבי', ולא יוותר מקום למחשבות אחרות...

יום חמישי, 7 בפברואר 2013

כיצד אפשר לפגוש את התורה?


תנ"ך בגובה נבואי
הרב אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

כיצד נפגשים עם התנ"ך? קודם יש להיפגש עם המחבר. והיו עיניך רואות את מוריך. המחבר הם הנביאים שמביאים דבר ד', שהרי ד' מנבא את הנביאים כדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז. יש מדרגות בתנ"ך, תורה – נבואת משה רבנו מעל הנבואה, נביאים – נבואה, כתובים – רוח הקודש. וכולם הם דבר ד'.
זה נס איך בכלל יתכן שדבר ד' יגיע אל האדם. מלך כוזר מתקשה להאמין בזה ומבקש מהחבר שישכנע אותו שהדבר אפשרי.
נמצאנו למדים שנביא הוא אדם אחר לחלוטין. מלאך התגלה להוריו של שמשון והם חשבו שזה נביא, עד שעלה בלהבות, אז הבינו שזה מלאך, אך לפני כן לא היו מסוגלים להבחין ביניהם.
לכן כאשר שאול המלך נפגש עם הנביאים, הפך בעצמו לאדם אחר, וכיוון שהיה ראוי לכך, התנבא. גם אנחנו, כאשר אנו לומדים תנ"ך אנו הופכים לאנשים אחרים. והעולם בכלל, עם נביאים או בלי נביאים, זה עולם אחר.
כאשר נפסקה הנבואה בישראל, כל המין האנושי נפל, והיו שלוש תגובות: המערב, המזרח הרחוק, ואנו – המזרח התיכון. היוונים אמרו: הנבואה לא פסקה, כי מעולם לא היתה נבואה, יש שכל אנושי ולא יותר. המיסטיקה של המזרח הרחוק אמרה: האל דיבר וממשיך לדבר, אך הוא אינו מדבר אלא מתוך האדם. האל הוא לא מישהו, אלא משהו שנספג באדם. ואנו אמרנו: ד' דיבר וחדל מלדבר, אך אנו ממשיכים ללמוד את דברי הנביאים בנאמנות מוחלטת, כפי שמדריכים אותנו החכמים, תלמידי הנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. עזרא הסופר, ראשון אנשי כנסת הגדולה, הוא מלאכי, אחרון הנביאים.
אנו מנסים קצת להיפגש ולהבין את דברי הנביאים והופכים לאדם אחר. לא אדם אחר שמנותק מן העולם הזה, אלא אדם שמביא ברכת ד' בעולם הזה. כמו שאמר רבי מאיר בפרקי אבות, תחילת פרק ו: "כל 'העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה', דברים עליונים, נשגבים, שמימיים, שאין לנו מילים אנושיות להגדיר אותם 'ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רֵע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענווה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר (משלי ח) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ונותנת לו מלכות וממשלה וחיקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים". כל העולם כולו מקבל פנים אחרות.
מה שיש בתנ"ך הוא דבר שלא נמצא מעצמנו, בכוח שכלנו, כלומר פילוסופיה, אלא נבואה. אמנם אנו בני אדם מסוגלים לבוא במגע מסוים עם דבר ד', כי יש לנו נשמה אלהית, ועיין סיום מורה נבוכים. בשביל זה עלינו למשוך את עצמנו כלפי מעלה, להתרומם לשיא היכולת הרוחנית הנשמתית שלנו.
לא להוריד את דברי התנ"ך לקוטן שלנו, אלא לזכור שזה אלהי ולא אנושי, שאלו דברים שלא שמענו מעולם. אלו דברים אין סופיים, ופלא שאני יכול להבין אפס קציהם. בשביל זה: צא מעצמך, צא מאצטגנינות שלך, צא מהמוגבלות שלך. אם לא, לא תפגוש תנ"ך לעולם.
מי שלומד באופן מודרני, מבדיל בין מה שרלוונטי – מובן, לבין מה שמיושן – פרימיטיבי, ובעצם לא תורה הוא למד אלא את עצמו לָמַד, את אישיותו, המעוצבת על ידי הסביבה, החיים, הרחוב, השוק, התקשורת. הוא נעשה בעל הבית על הטקסט, באופן פוסט מודרני, כאשר אין מוחלט, אין כללי, אין נצחי, יש רק אישי, אינדיבידואלי. אין זה לימוד 'תורה לשמה', שעליו דיבר רבי מאיר, אלא 'תורה לשמי'.
ודאי שנבואה שנכתבה מפני שנצרכה לדורות (מגילה יד). היא אמנם התגלתה בזמן מסוים ובתנאים מסוימים, אבל הפְּנים שלה הוא מעל הזמן והמקום, לכן היא גם מאירה זמן אחר ותנאי אחר.
קל וחומר התורה, שהיא מעל הזמן והמקום, מעל ההוויה ולפני ההוויה, לכן היא מאירה את כל מצבי ההוויה. היא מאירה במדינה ובגלות, לבריא ולחולה, לישר ולגנב, לעשיר ולעני.
כיצד התפתחה תורתכם? שואל מלך כוזר, כי זו דרכה של דת שיש לה מייסד וכל דור מוסיף וגורע, כרצונו מאריך וכרצונו מקצר. לא , משיב החבר, התורה שלנו ניתנה כולה בבת אחת. התפרצות ממרומים, בקולות וברקים, ענן כבד על ההר, וקול השופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה. ויחרד כל ההר. היא ניתנה בבת אחת, כולה, ולאט היא מתגלה.
התנ"ך מסתכל בעיניים אלהיות על העולם, ומכוון את העין שלנו לראות במקביל לעין האלהית. כי עין בעין יראו, בשוב ד' ציון.
ודאי יש להתעמק בתנ"ך, ודאי יש להקשות ולתרץ, ולברר עד תום. אבל, אומר רבנו הרב צבי יהודה, במאמרו 'אמת בלתי מעורערת', על הגישה המדעית ללימוד תורה, בספר לנתיבות ישראל ב רמב – הכל תלוי בנקודת המוצא, האם אמנם אנו מאמינים שיש לפנינו אמת אלהית, אמת שמימית שאנו מקבלים אותה בתמימות.
התנ"ך הוא אלהי, על אנושי, ומדריך אותנו להתרומם אל האלהים, להידמות לאלהים, בתור אדם כצלם אלהים, ולא ליצור חלילה - אלהים בצלם האדם.
התנ"ך מאפשר לנו לשמוע דבר האלהים. הנביאים הם עולם אחר, הם בעלי עוז חיים אלהיים שאין לנו, כדברי מרן הרב קוק בספר אורות, בפרקים על המלחמה, בדבר מדרגתם של האבות. ואז הלימוד הזה פועל עלי, שכלית אמונית ומוסרית.
לנביא יש עיניים אחרות, הוא מדבר מתוך עולם מוחלט, עולם אחר, שומע דבר ד' שמתפרץ לעולמנו, ואז הנביא כמעט מתמוטט, כמו מכשיר קטן שנפל עליו ברק. וגם אנו לומדים תורה באימה וביראה וברטט ובזיע, כמו במתן תורה, כדברי חז"ל בברכות דף כב א.
אם לא הבנת שהתנ"ך הוא על אנושי, לא הבנת כלום. זו נבואה, לא פילוסופיה.
ודאי יש מקום למחשבה עצמית, אבל רק אחרי שאני מקבל באמונה ובתמימות את דבר ד'. קודם 'מודה על האמת', על האמת האלהית העליונה המוחלטת, ורק אחר כך 'דובר אמת בלבבו', כמבואר בסידור עולת ראיה. אבל אם מתחילים ב'דובר אמת בלבבו', זה שיח פוסט מודרני, כאשר הטקסט אינו אלא ההשקפה הפרשנית של הקורא, ניתוח אנושי סובייקטיבי.
אל תערבב בין הגיגים שלך לבין האמת האלהית המוחלטת שמאירה את כל הדורות ואת כל המצבים.
נבואה היא ברק מעולם עליון, כפי שמסביר הרמב"ם בהקדמתו למורה נבוכים ב'תורת הברקים' שלו. אין זה פנס קטן, אלא ברק אדיר שמתפרץ משמים לארץ ומאיר לרגע את כל האופק באופן שמעולם לא ראית. גם הלומד תורה לשמה, זוכה לפעמים לברק המבריק, כמוזכר בתחילת ספר התניא, זוכה להבנה אמתית של דבר ד'.

חשיבות בירור השאלות- יסודות החינוך מס' 65


שאלת חכם חצי תשובה
[מ"ראשי יהודי"]

אומרים רבותינו: "שאלת חכם – חצי תשובה" (מגדל עוז, הלכות תשובה פרק ה).  פעם בא אלי אדם: "יש לי שאלה". "נשמע". הוא מדבר ומדבר. אני עוזר לו: "זאת השאלה שלך?". "לא". "אולי זאת השאלה שלך?". "לא!". וככה חצי שעה.
"אז מה בעצם השאלה?". לבסוף, אחרי עמל מפרך: "כן, זאת השאלה שלי! תודה רבה!", והוא פונה ללכת. "אבל רגע, לא עניתי לך". "אינני זקוק לתשובה, אני גדול דיי לענות לעצמי. פשוט לא ידעתי מה בדיוק אני שואל, עכשיו שעזרו לי לברר את שאלתי – הכל ברור. שלום...".

תורה ללא מוסריות אינה תורה!


דרך ארץ קדמה לתורה
[פתיח לשו"ת רדיו – עריכה: רותי סופר]

כידוע קיימת מחלוקת, האם יתרו בא לפני מתן תורה או אחרי מתן תורה. ע"פ סדר התורה יתרו בא לפני מתן תורה. אם כן, מי שיסבור שיתרו הגיע לאחר מתן תורה יצטרך להסביר מפני מה כתבה התורה שבא לפני כן.
יתרו היה חכם גדול מאד: "עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים" (שמות יח יא). יתרו ידע דברים רבים. חז"ל אומרים, שלוּ היה אדם אחר אומר אותם דברים, היו לועגים לו: הכיצד? וכי אתה מכיר כל אלוקים? אך יתרו באמת הכיר! (רש"י שם). הוא חקר והכיר כל ע"ז שבעולם. שהלא אנו רואים שעצת יתרו: "ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות וכו'" (שם כא), התקבלה. אכן, עצה מאד הגיונית, מאורגנת, שיטתית וטובה.
אך, לפני מתן תורה חשוב לזכור ש"דרך ארץ קדמה לתורה" (ראה ויקרא רבה ט ג). מה פירוש דרך ארץ? הגיון אנושי, מוסרי. לכן כותב מרן הרב קוק שהתורה אינה סותרת את כל שערי הבינה הטבעית של המוסר הטבעי אלא היא נבנית על גביהם. דרך ארץ במובן של דברים ישרים, הגיוניים – היא קדמה לתורה. לכן באמת לא ניתנה התורה מיד למשה רבינו אלא רק לאחר 2448 שנים. רק לאחר המוסר האנושי, הבינה הטבעית וההגיון אפשר לקבל את התורה.
התורה לא ניתנה לסכלים. אדם סכל שילמד תורה, הדבר לא יועיל לו מאומה. סכלותו תסלף כל שילמד בתורה! וכך גם לא ניתנה התורה לאדם שאינו מוסרי, שאינו ישר. היעדר היושר תסלף את כל תורתו שלמד. לכן חייבים לפני לימוד התורה ליישם את שערי המוסר הטבעי ועל יסוד זה לבנות את המוסר האלקי.
כמובן, גם הקיצוניות ההפוכה איננה טובה: לומר: "אין לי צורך בתורה! די להיות ישר, הגיוני, אנושי וחסל", היא אמירה איננה נכונה, אמנם קודם אמרנו: "אם אין דרך ארץ אין תורה", אם אין לך קומה א', אין לך על גבי מה לבנות קומה ב'. אך גם "אם אין תורה אין דרך ארץ", כלומר, 'נתקעת' באמצע הדרך! אתה כלל אנושי בלבד. זה יפה מאד להיות כלל אנושי, אבל לשם כך ישנם העמים, ישנם הגוים. אסור לנו לצמצם את התורה לעניין הגיוני-כלל אנושי. התורה היא לעילא לעילא מזה.
אם כן תיתכנה שתי טעויות: לדלג על האנושי, ואז לצערנו, גם התורה מסתלפת, או להוריד את התורה עצמה לאנושי – ואז בעצם הפסדנו את התורה.
שתי התקלות חמורות הן. למשל, ישנם לצערנו אנשים 'דתיים' אבל הם אינם 'אנושיים', וזה יוצר הרבה חילול השם. הם לא אנושיים, לא מוסריים, לא הגיוניים, אזי בודאי גורם הדבר הרבה חילול השם. כך גם ישנה סכנה הפוכה, כמעשה הרפורמים שאמרו: כל הדברים האלקיים, המיוחדים הללו שבתורה, הם מיותרים, זה מכביד, זה מיושן. יש להיפטר מהם, יש לצמצם את התורה לדברים האנושיים, וכן הלאה.
נחזור לענין הראשון שפתחנו. כתוב בפרשת האזינו: "עם נבל ולא חכם" (דברים לב ו). בוודאי, מי שנבל אינו חכם, זה פשוט, אך מה שמפליא הוא תרגום אונקלוס: "עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו". מענין. "עם נבל" הוא מתרגם: "דקבילו אוריתא", עם שקיבל תורה. "ולא חכימו" – ולא חכם. זה מובן, אך מדוע אונקלוס מתרגם: "עם נבל – עמא דקבילו אוריתא", כיצד אונקלוס מתרגם שעם נבל הוא העם שקיבל את התורה?
פשוט מאד – כי הוא רק "קיבל תורה"! אבל לא היתה לו דרך ארץ שקדמה לתורה. לכן לצערנו הרב, הוא "נבל". התורה שלו אינה בעלת ערך. הוא קיבל תורה, "עמא דקבילו אוריתא", אבל לצערנו "לא חכימו", אין לו בינה טבעית, אין לו יושר טבעי.
לכן חזק ונתחזק. נתחזק במוסר הטבעי ובבינה הטבעית הקודמים לתורה, ועל יסוד זה נזכה בתורה עצמה, שהיא לעילא לעילא ולעילא.

השפעת הלימוד על כל עם ישראל


לימוד עבור עם ישראל
מדרשתו של הרב אבינר שליט"א במעמד 13 שנה למפעל "אבות ובנים" סניף בית אל, מוצש"ק פ' יתרו תשע"ג.  נרשם ע"י יוסף אברמסון]


אשריכם שאתם זוכים ללמוד תורה מדי שבוע בלימוד "אבות ובנים".

שאלה: האם הלימוד הוא רק בשביל עצמי? מה עם השפעה על כל העם?
תשובה: גם הלימוד העצמי משפיע השפעה רוחנית אלוקית על כל עם ישראל. כך כותב ר' חיים מואלוזין, תלמיד הגאון מוילנא, בספרו נפש החיים - בתחילת הספר על כל המצוות (שער א פרק א), ואחר כך בפרט על לימוד התורה (שער ד). גם כשאני לומד בפינה שלי, זה מביא ברכה לכל עם ישראל ואפשר גם לכל העולם כולו.
גם מובא בנפש החיים (שער ד), שכל מלה של תורה שאדם לומד, הקב"ה עושה ממנה כתר לעצמו.
חיזקו ואימצו!

יום שישי, 1 בפברואר 2013

חשיבות כיבוד הורים- וכיצד לכבד? דבר תורה לפרשת יתרו

לכבד הורים
[שיעורו של הרב אבינר לבנ"ע, בבית הכנסת המרכזי בבית אל, לאחר תפילת מנחה בש”ק פ' בשלח תשע"ג. נרשם במוצאי שבת ע"י יוסף אברמסון]
מניין אנו יודעים עד כמה על האדם לכבד את אביו ואת אמו? ממשה רבינו. כאשר פגש את חותנו במדבר השתחווה ונישק לו אע"פ שהיה ראש ומנהיגם של בני ישראל ויתרו היה אדם מן השורה.
איש ואשה הם כגוף אחד. לכן יש לכבד גם את הורי אשתו אמנם לא כדרגת הוריו.
הורים, אין צורך להשתחוות לפניהם כל פעם שפוגשם. אבל למעשה אין גבול לכבודם משתי סיבות:
א. חייו: עצם זה שהוא חי זה בזכותם: הוא חייב להם את חייו.
ב. גידולו: הם גידלוהו במשך שנים. הוא חייב להכיר להם טובה.
מי שאינו מכיר להם טובה אינו בן אדם. ומי שמכיר להם טובה הוא בן אדם!

יום חמישי, 31 בינואר 2013

רבנים ''פופוליסטים''


הרב הפופוליסטי
הרב שלמה אבינר - פורסם ב"אהבה ובאמונה"

רבים סבורים שבעולמנו הסובל מהצפה תקשורתית, כל ענייני החיים מנוהלים על ידי מי שהוא פופולארי, פופוליסטי, פוליטיקלי קורקט וכדומה, ומי שעושה מלאכתו בתמימות יעלה חרס בידו.
עקב כך נוצר הטיפוס של הרב הפופולרי-הפופוליסטי, המאמין שרק מתוך הליכה אל העם, בשביל העם ולמען העם, הוא יוכל לקרבו אל אבינו שבשמים.
אמנם הרב הפופוליסטי אינו אוהב את התיוג הזה שיש לו קונוטציה של הערכה נמוכה, ולכן הוא מנכס לעצמו את העמדה המרכזית המייצגת.
ואלו מאפייניו של הרב הפופוליסטי. כמובן, אין פופוליזם אחד דומה למשנהו, ובכל זאת אפשר להבחין בכמה קווים כלליים הנכונים ברוב המקרים, במעט או בהרבה.
א. גיוס תמיכה ואהדה בשכבות רחבות בציבור, בעיקר החילוני והדתי ליברלי.
ב. הדבר נעשה בדרך של העצמת תסכולים, אימוץ דעות קדומות נגד הלכות מסוימות, והבטחת פתרונות פלא מידיים.
ג. הדגשה והתמקדות בנושאים הקרובים ללבן של אותן האוכלוסיות, כגון ענייני דמוקרטיה, אקדמיה ומעמד האשה, הקלות בענייני גיור ובענייני צניעות, והקלות בכלל.
ד. מלחמה עיקשת נגד רבנים חרדיים אשר בידם כוח הלכתי ורוחני, וחתירה מתמדת להוציא מידם את שליטתם הרוחנית.
ה. יחד עם זאת, שימוש סלקטיבי של פסיקות חרדיות בודדות מקילות, העצמתן, הרחבתן והעמדתן כדגמים מייצגים.
ו. האשמה שיטתית של תלמידי חכמים, ושל הציבור החרדי בכלל, בצרות רבות בחברה והצגת עצמם כנושאי האור לדור.
ז. חזרה בלתי פוסקת על הצגת תלמידי חכמים כקיצוניים מרוחקים ומנותקים מהציבור, וגורמים לריחוקו מן התורה, כאשר הם עצמם שומרים לעצמם את המונופול של הזרם המרכזי והמחובר אל העם, הידידותי והקשוב, וכך מתכבדים הם בקלונם של אחרים.
ח. כיוון זה גורם פעמים רבות רדידות מסרים, המוצאת פיצוי באישיות כריזמטית - לא כמשה רבנו שהעיד על עצמו שהוא כבד פה וכבד לשון. ועיין אגרת מרן הרב קוק לרבינו הרב צבי יהודה בצעירותו בנדון.
ט. המגמה המרכזית שלהם היא אכן לקרב את החילוניים, וגם את הדתיים הליברליים, אל התורה.
י. על כן קנה המידה הראשי של הפסיקה הוא: אם היא תמצא חן בעיני אותם ציבורים, כאשר ההלכה הקבועה בישראל פחות קובעת.
יא. כמובן אין נקיטת עמדה נגד ההלכה, אבל הרב הפופוליסטי, כיוון שלמד תורה ומדבר בשם התורה, הריהו נעזר בשלוש נוסחאות קסם כדי לנטרל הלכות לא נוחות לו.
יב. תחבולה ראשונה היא טענת האי-רלוונטיות. הגמרא והרמב"ם לא תמיד רלוונטיים בנסיבות חיינו, מרן הרב קוק והרבנות הראשית לא רלוונטיים. אילו היו חיים בינינו, לא היו אומרים מה שאמרו אז. יתר על כן, הרבנות הראשית לישראל עצמה, כבר אינה רלוונטית. לא צריך לומר, שפסיקת רוב תלמידי החכמים וגדוליהם, וקל וחומר אם הם חרדים, אינה רלוונטית, בהיותם מואשמים בניתוק מן העם.
עד עתה, התורה היתה אמת, ומעתה היא מופרת, בדומה להפרת נדרים מכאן ולהבא שאינה מעיקרה אלא מכאן ולהבא, מה שמערער את כל נצחיות התורה.
משל לסיפור על אותו עגלון שסירב לציית לפסק דינו של הרב, שחייב אותו לשלם על הנזק שנגרם לסחורה עקב החלקתו על הקרח שכיסה את הכביש, וטען: התורה הרי ניתנה בקיץ, אילו ניתנה בחורף, היתה פוטרת אותי.
יג. התחום הזוכה לחותם האי-רלוונטיות הגורפת ביותר הוא הלכות צניעות, שרבות מהן מפריעות לחילוניים ולדתיים ליברליים. מה שכולל אי רלוונטיות יסודית של דברי חזל כי "אין אפוטרופוס על העריות".
יד. תחבולה הלכתית שניה היא הדרכת רבותינו "מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים" – מה שדורש לדעתם הסתרה או נטרול של כל מה שלא ימצא חן בעיני חילוניים או דתיים למחצה לשליש או לרביע – מה שמשחרר מהאחריות הכבדה של מצוות תוכחה, מכתיר את דעת הקהל כפוסק ראשי, ומעמיד את הרב הפופוליסטי כשבוי תקשורת.
טו. תחבולה שלישית: חומרא שהיא קולא, וקולא שהיא חומרא. לומר: אם לא קל לציבור בעניינים הקרובים ללבו, מי שפוסח על שני הסעיפים יעבור לצד הרפורמי והחילוני, ובוודאי החילוני לא יצטרף אלינו. לשון אחרת: יש הלכה ואין מורים כן, כי צריך תורה שאפשר להתקשר אליה ולהתחבר אליה.
או אם תרצו: העובדות קובעות את האמת. פרגמטיזם רוחני.
טז. עקב זה הרב הפופולארי נחשב על ידי תלמידי החכמים הגדולים כנוסע על קו לבן ואף חוצה אותו תכופות. הרב הפופולארי חותר ללא לאות לקבל לגיטימציה של גדולי התורה – ואין הדבר עולה בידו. אך כיוון שאותם גדולים מתייחסים אליו באהבה ואחווה ושלום ורעות, בסבלנות ובעדינות, הוא לעתים רבות מפרש עמדה זו כהסכמה.
יז. ולסיום גם המראה החיצוני שלו הוא PEOPLE , לבוש לא רבני, כיפה קטנה, ופעמים רבות ללא זקן, ואם זקן יש, אז הוא קטן ומטופח, ובוודאי לא זקן כמו של המהרי"ל דיסקין שלא היה סימטרי אלא התארך מצד אחד יותר מהשני.
*
אבינו מלכנו, בעבור שמך הגדול, ובעבור אבותינו שבטחו בך, ותלמדם חוקי חיים, לעשות רצונך בלבב שלם, כן תחננו ותלמדנו.

להיות קשוב לילד


הקשבת-אמת
הרב אבינר- פורסם ב"ראשי יהודי"

תגובה לא חייבת לבוא מיד לאחר ההקשבה. עכשיו אני רק מקשיב, מחר אגיב. אינני יכול להקשיב ולהגיב באותה שעה עצמה. אם אני עסוק בתגובה, אינני פנוי להקשבה. יש כלל בהלכות כשרות: "איידי דטריד למפלט – לא בלע" (עיין חולין ח ב). כאשר מולחים מספר חתיכות בשר יחד, כיוון שכל חתיכה טרודה לפלוט את הדם, היא אינה בולעת דם שיצא מחתיכות אחרות, אבל אם תהא שם בטעות חתיכת בשר שכבר הוכשרה, יתכן שתבלע דם, כיוון שאינה טרודה בפליטה.
אם טרודים לפלוט, אין יכולת לקלוט באותו זמן. גם אם אין מדברים כלום, והמוח עסוק בניסוח התשובה שיענו לו – אין זו הקשבה. מצב שכלי כזה שולל כל אפשרות של הקשבה והתעניינות אמת.

שו''ת על תפילין דרבנו תם


שו"ת איש תם יושב אוהלים
קובץ שו"תים בעניין תפילין של רבינו תם
[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

הנחת תפילין של ר"ת
שאלה: למי שייך להניח תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: ירא שמים שמוחזק ומפורסם בחסידות (שו"ע או"ח לד ב-ג. חידש הגר"מ פיינשטיין עוד תנאי שיש להניח תפילין של ר"ת רק אם הם מהודרים.  וכשיצא מרוסיה, תפיליו של ר"ת נתקלקלו והפסיק להניח, עד שהרבי מלובביץ' דאג להשיג לו זוג תפילין של ר"ת מהודרים.  שו"ת אגרות משה או"ח ד ט).

תחילת המחלוקת בתפילין רש"י ור"ת
שאלה: מתי התחיל המחלוקת על תפילין של רש"י ורבינו תם?
הרב אבינר: בוודאי שהמחלוקת התחילה לפני רש"י ור"ת.  בתפילין שמצאו במדבר יהודה היו תפילין גם בשיטת רש"י וגם בשיטת ר"ת.  זו מחלוקת קדומה, אך היא קרויה על שמם כיוון שהם נחלקו בעניין ובעקבות דעותיהם העניין התפרסם.  על כל פנים, יש שתי אפשריות להסביר כיצד ומתי התחילה המחלוקהרב אבינר: א. יתכן שלפי אורך השנים ורוב הגלויות והצרות שכחו באיזה סדר יש לשים את הפרשיות, כעין מה שכתב הרמב"ם לגבי תקיעות השופר (הלכות שופר ג ב).  ב. הקדוש ברוך הוא מסר שתי שיטות לתפילין והוכרעה המחלוקת, כעין שיטת של רב האי גאון מובאת ברא"ש לגבי תקיעות שופר (ראש השנה ד, י).
שאלה: כשמוצאים תפילין עתיקות, האם אפשר להכריע איזה תפילין היו העיקר?
הרב אבינר: הפוסקים כבר כתבו על זה.  כתב הסמ"ג (מצות עשה כב) שיש ראיה שיש לשים הפרשיות כדברי רש"י ממה שמצאו בקבר יחזקאל הנביא תפילין ישנים מאוד כסדר רש"י. הדרישה (ס' לד סק"א) כתב על כך: "שמעתי משם מורי דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כדברי רש"י, שאדרבה לר"ת מצי למימר שפסולין היו כיון שכתבן באותו הסדר ולכך נקברו בקבר כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק". אלא כתב הב"ח (שם): "ויש דוחין דלפי דפסולין הוו גנזום לשם, ולא נהירא דלא היו צריכים גניזה אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה".

גדולי ישראל ותפילין של ר"ת
שאלה: האם הגר"א הניח תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: לא.  רבי חיים מוולוז'ין שאל את הגר"א על תפילין של ר"ת, והשיב: "אז למה דווקא תפילין של ר"ת?  הרי יש עשרים וארבע [ויש אומרים: שישים וארבע!] שיטות, וכי תניח עשרים וארבעה זוגות תפילין"?!  אמר רבי חיים מוולוז'ין: "אך תפילין של ר"ת הן מיוחדות. אולי ישאלו אותי בעולם הבא למה לא הנחתי".  אמר לו הגר"א: "לא מקיימים מצוות בשביל עולם הבא. אנחנו מקיימים מצוות בשביל עבודת ד'".  ארחות חיים כתר ראש (אות יג.  וסיפר האדר"ת שהתחיל להניח תפילין של ר"ת אחרי שקרא שהחת"ס הניחן, אך התחרט אחרי שלמד דעת הגר"א, אבל כבר אי אפשר לו שלא להניח עוד.  חוברת נפש דוד אות מא).  ובעקבותיו של הגר"א גם הגר"ח מבריסק לא הניח תפילין של ר"ת (שו"ת תשובות והנהגות ח"ד עמ' תכה).  וכן החזו"א (אורחות רבנו ח"ג עמ' קצג).
שאלה: שמעתי שהח"ח הניח של ר"ת?
הרב אבינר: הח"ח סיפר לבנו ר' לייב, שהוא התחיל אחרי שבירושלמי שנתגלה מחדש על מסכת מנחות מפורשת בו הנחתם, כדעת רבנו תם.  אמנם בסוף נודע שהירושלמי הזה הוא מזויף, אך הח"ח המשיך להניח תפילין של ר"ת עד הסתלקותו כיוון שכבר התחיל (כל כתבי חפץ חיים השלם' ח"ג עמ' כד.  אמנם עיין עוד הסברים במאיר עיני ישראל עמ' 420-419.   ופעם כשחסיד שאל הג"ר יעקב קמנצקי על הנחת תפילין של ר"ת, אמר שאין זה מנהג ליטאי. החסיד אמר: אבל הח"ח הניח?  אמר הג"ר קמנצקי שהח"ח המתין עד גיל תשעים טרם החל להניח תפילין של ר"ת, ואם אגיע לגיל תשעים – אניח.  וכן עשה ביום הולדת התשעים.  ס' רבי יעקב עמ' 425-424).
שאלה: האם מרן רב קוק הניח תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: כן, אבל בצינעה (לשלשה באלול ח"א אות קט.  עי' טל הראי"ה עמ' נח).
שאלה: רבנו הרב צבי יהודה?
הרב אבינר: לא.  מחשש יהירות (שו"ע או"ח לד ג.  מ"ב ס"ק יז), אלא אם כן הניח בצינעה.

תפילין לפי שיטות אחרות
שאלה: מדוע יש מניחים תפילין של ר"ת ולא תפילין מסוג אחר?
הרב אבינר: כי יש גאונים שסוברים כר"ת, מה שאין כן בסוגים אחרים (רק יחידי יחידים מניחים סוגים אחרים.  הרבי מלובביץ' היה מניח ארבע זוגות תפילין: רש"י, ר"ת, ראב"ד [אותו סדר כר"ת אך שמים אותן הפוך] ושמושא רבא [אותו סדר כרש"י אך הפוך].  הרבי הסתפק עד שהאדמו"ר הקודם – חותנו, הרבי ריי"ץ –  אמר לו להניח ארבעה זוגות תפילין ולקח את הנהגתו "על כתפיו". שערי הלכה ומנהג א עג-עז.  הוא היה מניח אותן אחד אחרי השני.  ע' סדר הנחתן בס' היום יום – יט מנחם אב).

התחלה
שאלה: הנוהגים להניח תפילין של ר"ת, מתי מתחילים?
הרב אבינר: יש נהגו תיכף כשנעשים בר מצוה כתפילין של רש"י (שו"ת דברי יציב א מד).  יש נהגו להניחן רק אחר הנישואים (פסקי תשובות לד הערה 18).  ויש נהגו בתום שנה ראשונה לנישואים (פסקי תשובות שם).

יחד או בנפרד
שאלה: האם יש להניח תפילין של ר"ת יחד עם תפילין של רש"י, או בנפרד?
הרב אבינר: יש נוהגים להניח תפילין של רש"י לתפילה ובסוף להניח תפילין של ר"ת, כי התפילין שלנו גדולים ואין די מקום לשניהם (שו"ת יביע אומר א או"ח ג). יש נוהגים ע"פ נסתר להניח את שני התפילין דווקא בבת אחת משום שזה תיקון לפנימיות ולחיצוניות והתיקון אפשרי רק יחד.  ואפשר למצוא תפילין קטנות ויש מקום לשתי תפילין בראש כמו שכתוב בגמרא ערובין (צה, ב.  שו"ת ישכיל עבדי ח או"ח כב. יו"ד ח.  ועי' שו"ת דברי חיים ב או"ח ו.  שו"ת דברי משה או"ח ד).

מה לקרוא עם תפילין של ר"ת?
שאלה: מה יש לקרוא בעת הנחת תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: נהגו לומר כל ד' פרשיות המוזכרות בהן חובת תפילין (שערי תשובה לח יב.  פמ"ג כה א"א סק"ו).  ויש מוסיפים פרשת ציצית.

ברכה
שאלה: האם מברכים על הנחת תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: יש אומרים לברך כמו שמברכים על תפילין של רש"י (שערי תשובה כה סק"א), אבל נפסק בשולחן ערוך (או"ח לד ב) שיש לברך רק על תפילין של רש"י, כי העיקר הוא כרש"י וע"כ לא יברך על תפילין של ר"ת (מהרי"ל מובא בב"י שם).  ויש לכוון בברכה שמברך על תפילין של רש"י גם על תפילין של ר"ת (אשל אברהם מבוטשאטש סי' לד).

ברכה בטעות על תפילין של ר"ת
שאלה: מי שהניח בטעות תפילין של ר"ת ובירך עליהן, האם יש לברך בהנחת תפילין של רש"י?
הרב אבינר: נחלקו הפוסקים.  יש אומרים לברך, שהרי לא כיוון על השנים בברכתו (שו"ת חיים שאל סי' א).  ויש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך שמן הסתם היתה כוונתו על שניהם (שו"ת דברי חיים יו"ד ב פב בשם החוזה מלובין.  פעם המשמש בקודש של האדמו"ר מבעלז, הג"ר אהרן רוקח, הגיש להאדמו"ר להנחת תפילין, הניח תפילין של ר"ת במקום תפילין של רש"י.  כאשר גילה זאת, היתה למשמש בקודש עגמת נפש גדולה.  הרגיעו האדמו"ר ואמר: רבנו תם פעל והשיג שכל יהודי המניח גם תפילין של ר"ת, יטעה פעם בחייו ויברך בטעות על תפילין של ר"ת.  קדושתו של אהרן ח"א עמ' תקעט).

תפילין של ר"ת בבין השמשות של ר"ת
שאלה: מי שלא הספיק להניח תפילין של ר"ת לפני השקיעה, האם מותר להניח בבין השמשות של ר"ת, הרי זה ר"ת וזה ר"ת?  כלומר, לפי שיטת ר"ת עדיין יום וא"כ מותר להניח תפילין שלו?
הרב אבינר: לא.  יש כמה גאונים הסוברים בתפילין כשיטת ר"ת ולגבי זמן צאת הכוכבים נחלקו עליו (הג"ר שמאי קהת גראס בעל 'שו"ת שבט הקהתי'.  עלים לתרופה – גליון תשמ"ח מדור עלי אורח אות ו).

הכיסים
שאלה: מותר לשים ב' זוגות תפילין בכיס א'?
הרב אבינר: לא.  יש לעשות ב' כיסים נפרדים ולסמן על כל א' מהם כדי שלא יתן של זה בזה, כי הרי תפילין של רש"י הם העיקר ויש לברך רק עליהן (שו"ע או"ח לד ד.  מ"ב ס"ק יח).
שאלה: מותר להחליף הכיס של תפילין של רש"י לתפילין של ר"ת, או להיפך?
הרב אבינר: אסור (מ"ב לד סק"כ).  ויש מתירים להחליף כיס של תפילין של ר"ת לשל רש"י, כי תפילין של רש"י הם העיקר (הגר"ש קלוגר.  ספר סת"ם הלכות תפילין יז).
שאלה: מה הדין אם נתערבו הכיסים?
הרב אבינר: יש אומרים שיניחם באיזה שירצה, והנכון שיניחם בשל רש"י של זה שנוהג שלא להניח תפילין של ר"ת (פסקי תשובות לד ט אות ד).

הוצאה תפילין של ר"ת קודם
שאלה: המוציא בטעות תפילין של ר"ת לפני תפילין של רש"י, מה לעשות?
הרב אבינר: יש עדיין להניח תפילין של רש"י, ולא נחשב כמעביר על המצוות שהעיקר כרש"י (מ"ב לד כ).

שיטות אחרות ביחד
שאלה: מה הדין מי שהניח תפילין של יד כשיטת רש"י ותפילין של ראש כשיטת ר"ת, או להיפך?
הרב אבינר: לא יצא ידי חובתו (מ"ב לד סק"ה).

ראש חודש
שאלה: מתי מניחים תפילין של ר"ת בראש חודש, הרי חולצים תפילין לפני מוסף?
הרב אבינר: יש אומרים שיניח תפילין של ר"ת אחר תפילת מוסף (פמ"ג כה מ"ז טז), ודעת המקובלים היא שאין להניח תפילין אחר מוסף ולכן יזהר להניחן לפני מוסף (פסקי תשובות כה הערה 211).

פורים
שאלה: למי שמניח תפילין של ר"ת, באיזה תפילין קוראים את המגילה בפורים?
הרב אבינר: יש נוהגים בתפילין של רש"י ויש נוהגים בתפילין של ר"ת (נטעי גבריאל – פורים פרק נא הערה ג).

ברית מילה
שאלה: הנוהגים להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו כשמונחים עליו תפילין (ש"ך יו"ד רסה ס"ק כד.  מג"א כה ס"ק כח), והוא מניח תפילין של ר"ת, באלו תפילין מניח בברית המילה?
הרב אבינר: נהגו בתפילין של ר"ת (ברית אבות להג"ר שבתי ליפשיטץ סי' ו.  כורת הברית בפתח אליהו סי' ב).

אבל
שאלה: האם אבל מניח תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: י"א שמעת שמותר בתפילין של רש"י מותר גם בתפילין של ר"ת (ברכי יוסף לח סק"ד).  וי"א שאין מניחים תפילין של ר"ת במשך כל ימי השבעה (באר היטב לח סק"ה).  ושניהם אומרים כן בשם האריז"ל.  לכן הרבה מניחים תפילין של ר"ת בצנעה (נטעי גבריאל – אבלות פב טז).

סופר שלא מניח תפילין של ר"ת
שאלה: האם סופר סת"ם שלא מניח תפילין של ר"ת יכול לכתוב תפילין של ר"ת?
הרב אבינר: מעיקר הדין אין בעיה (מקדש מעט לד סק"ד).  ויש מהדרים לקנות תפילין של ר"ת דווקא מסופר המניח תפילין של ר"ת (לשכת הסופר כו סק"א).

תפילין של ר"ת ומעשר כספים
שאלה: מותר לקנות תפילין של ר"ת ממעות מעשר?
הרב אבינר: לא.  מעשר כספים זה לעניים (וכן פסק הגר"ח קניבסקי.  הלכות מעשר כספים פ' יד אות נג).


ברכת שהחיינו על ילדה עם מום מולד

שהחיינו על ילדה עם מום מולד

שאלה: מי שנולד לו ילדה עם תסמונת דאון, האם יברך שהחיינו, הרי הוא עצוב?
תשובה: בוודאי שילד כזה יש לאהוב ככל ילד אחר ולשמוח על המתנה האלקית ולהרעיף הרבה מאוד אהבה.  השאלה היא איך יבטא האדם את רגשותיו כאשר פתאום נודע לו שנולד לו ילד כזה.
כשנודע לו, הוא גם עצוב וגם שמח, לכן יברך שהחיינו וגם דיין האמת.  כמו מי שנולד לו ילד ומתה אשתו, או מת אביו וקיבל ירושה, על אף שהם שני דברים שונים, ופה דבר אחד, אבל הוא מורכב משניים (ברכות ס א).  כמובן אין הכוונה לדמות מום מולד למיתה, חלילה, אלא לתת דוגמא של צירוף שתי ברכות.  והגרי"ש אלישיב פסק שלא יברכו כלל שהחיינו, ודיבר על מקרה שההורים רק עצובים וכלל לא שמחים, והגרח"פ שיינברג אמר לברך אם הוא שמח (קב ונקי סי' ע.  ספר תורת היולדת פרק לז הערה ט). 
וכידוע על בשורה רעה מברכים דיין האמת כגון שהחמיץ יינו או נשרף רכושו או מתה בהמתו (שו"ע או"ח רכב ומ"ב שם).  וק"ו ילד עם תסמונת כזו, ואין זה שולל את קבלת המתנה של הקב"ה בשמחה (שו"ע שם). 
אמנם כתב בביאור הלכה (סי' רכב ד"ה ילדה אשתו) שברכת ברוך דיין האמת לא נתקנה אלא על דבר שמתחלה ניתן לו ואחר כך נתקלקל או נאבד, והרי כאן מתחלה ילד בלי מום לא ניתן לו.  קודם כל, יש להעיר שתנאי זה הוא חידוש של רבי דוד אבודרהם שלא נמצא בגמרא, לא בשולחן ערוך, לא בפוסקים ולא במשנה ברורה, אלא בביאור ההלכה, וכידוע מה שמובא בביאור הלכה, הוא עיון בהלכה לא בהכרח מחייב.  זאת ועוד, הוא דן במי שחשק שיוולד לו בן ואשתו ילדה בת, שלא יברך דיין האמת שהרי מראש היתה בת.  אך אין זה דומה שהרי ידע מראש שיש סיכוי של חמישים אחוז שתהיה בת, מה שאין כן בילד עם מום שהוא סיכוי קטן, וגם בת היא בודאי דבר מאוד משמח, מה שאין כן מום מולד מולד.  יתר על כן, אנשי המדע משערים שתסמונת דאון נובעת מביצית שהיתה תקינה ובשלב מסויים של יצירתה קרתה תקלה.
ומי ששמח ולא עצוב כלל, יש לו לברך רק שהחיינו.  אשריו!  ירבו כמותו בישראל.  בשו"ת תשובות והנהגות, הגר"מ שטרנבוך דן במה שנהגו לא לברך שהחיינו על הירושה בזמן פטירת אביו, ומביא שני טעמים: א. משום שיש פוסקים שאין מברכים אלא כשנודע לו רק עכשיו בעת הפטירה שהשאיר לו ירושה גדולה, ובדרך כלל הדבר ידוע כבר לפני הפטירה.  ב. שאם כולו עטוף בצערו ואינו יכול להרגיש בתוך צערו רגשי שמחה והודאה על הירושה, אין מקום לברכה זו (ב, קמ).  ובנדון דידן, הוא להיפך: לא דבר קשה שיש צד טוב, אלא דבר טוב שיש בו צד קשה. לטעם הראשון, ברוב המקרים ההורים יודעים מראש שיש לילד מום, לכן אין להם לברך עתה דיין האמת.  וגם לטעם השני, אם הוא כולו עטוף בשמחתו ואינו יכול להרגיש בתוך שמחתו רגשי צער על המום, אין מקום לברך ברוך דין האמת. 
אך המקרה המצוי הוא שיש רגשות מעורבות, ולכן יש לברך שתי הברכות. 
שמא תאמרו, שהעולם לא נהגו בברכות האלו.  אכן לגבי ברכת שהחיינו, כתב הרמ"א (או"ח רכג, א) שברכות אלו אינם חובה, ולכן נתפשט המנהג שרבים מקילים בהן.  גם הפמ"ג (א"א סק"א) כתב שממעטים בברכות אלו. וטעם לכך כתב במג"א (שם סק"ג.  ומובא במ"ב סק"ז), משום שכתוב בגמרא עירובין (מ, ב) שברכת שהחיינו היא רשות, ולכן מקילים רבים גם בשאר הברכות.  ובערוך השולחן (רכב, ב) כתב הטעם משום שהרי"ף והרמב"ם השמיטו דין ברכות אלו וממילא הוא ספק ברכות ולקולא.  וכן נוהגים ספרדים רבים שלא לברך ברכות אלו (עפ"י הבן איש חי פ' ראה אות ח וכה"ח סק"ו. ועיין וזאת הברכה עמ' 170 אות א), וכן חלק מקהילות האשכנזים.  אמנם כתוב בפסקי תשובות (שם אות א): אך אלו הנוהגים לברך ברכות אלו, ובפרט שמרגישים שמחה בלבם, שפיר עבדי ותבוא עליהם ברכה, ואף אלו שאין נוהגים לברך, נכון שיכוונו בברכת המזון בברכת הטוב והמטיב להודות על כך, וכן בעת ברכת שהחיינו בברית מילה, ועל לידת בת על ידי אכילת פרי חדש או מלבוש חדש (ועיין שערים מצויינים בהלכה על קצשו"ע סי' נט אות א).  ויש להזכיר מה שכתב הב"ח (או"ח ס' כט): "איכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות, דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך, אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא, אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחיינו וקיימהו עד הזמן הזה". 
וגם ברכת שהחיינו על ראיית חברו אחרי שלושים יום, היא גמרא מפורשת שיש לברך וכן הוא בשולחן ערוך.  יש שחידשו לא לברך לכל מיני סיבות שמופיעות בגמרא ובפוסקים (עיין שו"ת שאילת שלמה ח"ג סי' פג-פד, פו).  אך, באופן פשוט, מותר לברך שהחיינו.  והוא הדין ברוך דיין האמת. 
ורבנו הרב צבי יהודה לא נמנע מלברך את כל הברכות האלה, וכלל אותם כפשוטן בסידור עולת הראיה (ח"א עמ' שפ) בין שהחיינו והטוב והמטיב (ח"א עמ' שפ-שפב), בין ברוך דיין האמת (שם עמ' תב-תג). 
וכן אני הדל השבתי בזמן של שחרור גלעד שליט לשאלה האם לברך שהחיינו על שחרור שליט - הרי מחבלים משוחררים שוב ירצחו: על שחרורו - לברך שהחיינו, ועל שחרור המחבלים - דיין האמת.  וכן כאשר בנו את הכביש לבית אל העוקף את רמאללה, רבנים אמרו לברך גם שהחיינו וגם דיין האמת.
אכן יש הרבה מקרים בעולם הגורמים לרגשות מעורבים, וההלכה מאפשרת לבטא אותן. 
אמנם אצל רבים, לברוך דיין האמת, יש רק הקשר של מות, אך אין זה נכון כפי שהבאנו דוגמאות של החמיץ יינו, נשרף רכושו, מתה בהמתו, נעשה בעל מום, שוחחרו מחבלים, נסלל כביש עוקף, וכן יש רבנים שפסקו לברך ברוך דיין האמת למי שגורש מביתו בגוש קטיף ובמקרים דומים.
באשר לשהחיינו, ברכה זו נתקנה על בת כאשר רואה אותה בפעם הראשונה, אך על בן מברכים הטוב והמטיב, אבל זה מפני הצד הכלכלי (ביה"ל רכג ד"ה ילדה אשתו), שלא שייך כאן, לכן גם על בן עם מום מולד יברך שהחיינו בפעם הראשונה שרואה אותו על שמחת ראייתו (עיין מ"ב רכג סק"ב).
סיכום: יש להיות אנושי ולהתייחס לרגשות המורכבים של ההורים ולתת להם ביטוי בדרך של ברכה, וכמובן יחד עם זה לאהוב מאוד את הילד הזה ולהרעיף עליו הרבה מאוד אהבה ולהודות לד' יתברך.  ומעשה שנכנסו הורים עם ילד עם תסמונת דאון אצל הגרי"י קניבסקי, הסטייפלר.  הוא קם מלוא קומתו מלפני הילד ואמר: "מאושרים הינכם, הופקדה בידיכם נשמה שלא חטאה!  שמחו וגילו בה"! (עלינו לשבח - שמות עמ' קנא).

יום חמישי, 24 בינואר 2013

דבר תורה לפרשת בשלח- הרב אבינר


לא להיות עקשן
 [שיעורו של הרב אבינר לבנ"ע, בבית הכנסת המרכזי בבית אל, לאחר תפילת מנחה בש”ק פ' בא תשע"ג.  נרשם במוצאי שבת ע"י יוסף אברמסון]

מניין אנו יודעים שאין להיות עקשן? מפרעה, שהתעקש ברשעותו לא לשלח את בני ישראל לחופשי. אע"פ שבתחילה עשה זאת מתוך בחירתו החופשית. אולם אח"כ ד' התמיד להקשות את לבו ללא בחירה, כעונש.

כיוצא בזה, אדם מתרגל מספר פעמים לעבירה מסויימת. אח"כ יקשה עליו מאוד לנטוש אותו למרות שהגיע עיתוי מתאים.

משל לשני חברים שהתווכחו מהו בעל החיים שחור שהם רואים על הגג. אחד אומר "חתול" וחבירו "עורב". הסכימו לזרוק אבן. אם חתול-ירד. אם עורב-יעלה. זרקו והעורב פרח באויר. אמר חבירו "פלא עצום! מעולם לא ראיתי חתול עף באויר"!

הגיור בימינו


הגיור בימינו
הרב אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

שאלה: כיצד יש לנהוג בגיור בימינו? הרי יש בארץ ישראל מאות אלפים שעלו לארץ והנם גויים. זו בעיה קשה!
תשובה: יש לנהוג בגיור היום כפי שנהגנו לאורך כל הדורות. בכל הדורות היו לנו קשיים בעניין זה ועמדנו בהם. התורה היא נצחית, ההלכה אינה משתנה. אין להתאים את ההלכה למציאות, אלא להיאבק כדי להתאים את המציאות להלכה, ובמיוחד בנושא של גיור, שאינו פרט קטן בתורה אלא מיסודי היסודות, כלומר מיהו יהודי.
כלל גדול בגיור הוא קבלת יסודות האמונה וקבלת ההלכות (יבמות מז א. בכורות ל ב. רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד וכן יב יז. שו"ע יו"ד רסח ג).להאמין ולקיים!
כמובן, אנו יודעים מראש שאין אדם צדיק בארץ ולא יחטא, וכל אדם לפעמים נכשל בעוון, אבל כדי להתגייר, או בלשון אחרת, כדי להתייהד (אסתר ח יז), הוא מקבל את ההלכה, הוא רוצה , הוא מאוהב. הוא רוצה להיות 'גר צדק' ולהיכלל בברכת "ועל גרי הצדק" שבשמונה עשרה.
בלי קבלת מצוות, אין גיור. נכון שיש תשובות של גדולי ישראל, שלפעמים, בדיעבד, על מקרים שהגר אינו מקיים כל המצוות ויש על זה הרבה שיטות ופרטים (למשל שו"ת אחיעזר ג כו). אבל כל זה בדיעבד, כל זה במקרים יוצאי דופן, בודדים, חריגים. אבל כאשר אנו דנים לכתחילה, אי אפשר להכניס בסיטונות מאות אלפי גויים בתוך עם ישראל. זה יהיה חורבן עם ישראל. ועל כגון זה נאמר: "קשים גרים לישראל כספחת" (יבמות מז ב), כלומר דבר חיצוני שנדבק באומה, או "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (שם קט ב), כאשר חוזרים לסורם בעת משבר (גיטין מה ב), וקל וחומר כאשר ידוע מראש שלא יקיימו מצוות. וכבר יודעים אנחנו מה קרה לערב רב שעלה אתנו (שמות יב לח) ועוד מקרים דומים.
ובזכות שעמדנו לאורך כל הדורות ובכל המצבים – עם ישראל קיים עכשיו. ויש אפילו מחקרי D.N.A.  רבים המוכיחים שנשארנו אנחנו, ולא היו גיורים המוניים. גיור זה עניין של פרט, שבאמת רוצה להצטרף מכל הלב, כגון רות, שהכתוב מעיד עליה שהתאמצה, וכן נעמה או ציפורה אשת משה רבנו.
כידוע, איננו מסיונרים, איננו מגיירים גם צדיקי אומות העולם וחסידי אומות העולם. כאשר אנו מגיירים אדם שלא יקיים מצוות, איננו עושים לו טובה גדולה, כי קודם היה פטור ממצוות, והיה לו חלק לעולם הבא, ועתה הוא יהודי החייב במצוות ואם לא יקיים אותן, אין לו חלק לעולם הבא, כפי שכותב מרן הרב קוק בשו"ת דעת כהן.
אכן , מרן הרב קוק מדגיש שם שצריכה להיות קבלת מצוות. והוא מוסיף שלא ברור שבכלל אפשר לגייר בימינו אלא בתור שליחים של החכמים הקדמונים הסמוכים  ממקור סמיכת משה רבנו, "ושליחותייהו קא עבדינן", ומי אומר שיש לנו סמכות לגייר בלי קבלת מצוות.
לגייר המונים בלי קבלת מצוות – לא בא בחשבון. נכון שהגאון הרב עוזיאל אמר שיש לקרב מי שאביו יהודי ואמו גויה ולהתעלם מכך שלא יקיימו את כל המצוות (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה), אך הוא לא אמר חלילה לבטל את קבלת המצוות.
ודאי שצריך קבלת אמונה וקבלת מצוות. נכון שיש בעיה קשה בארצנו, ונכון שיש הרבה לחצים, אבל תורה – לא פוסקים על פי לחצים, אלא על פי אמת אלהית, על פי דבר ד'.
נכון שאנו ניצבים בפי בעיה קשה, אבל מי שלומד את ההסטוריה שלנו, רואה שבעיות רבות היו לנו, וב"ה התגברנו, וגם עתה נתגבר.
לא חילוניים יקבעו מיהו יהודי ולא מסורתיים, לא רפורמים ולא קונסרבטיבים, לא מדינת כל אזרחיה, אלא ריבונו של עולם.
זהו הגיור – "להיות ככל כשרי ישראל" (רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה א ב).