היחס לצניעות וליופי האשה ע''פ הרצי''ה

צניעות ויופי

שיחות הרצי''ה שערך הרב אבינר פורסם ב"באהבה ובאמונה"

...לעומת היות האשה פטורה ממצוות שהזמן גרמא, חמור חיובה במצוות אחרות התלויות בצניעות. מחמת אופיה של האשה שהיא בעלת כוח מושך טבעי מיוחד, דיני הצניעות מתרכזים סביבה. היא חייבת לקדש עצמה להתנהג בצניעות. מצד שני, גם האיש חייב לשמור על צניעותה על ידי מניעת עצמו מהסתכלות בה. חז"ל הודיעו: "קול באשה ערוה... שוק באשה ערוה... שער באשה ערוה" (ברכות כד א). עניינים אלה מיוחדים ומסוגלים לעורר רגשות פסיכולוגיים תאוותניים. צניעותה של האשה בונה את ההרמוניה שבין האיש והאשה, ויוצרת את שלמות הבניין.

צניעות היא פנימיות, ופנימיות שייכת לאשה. "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה יב). פנימיותה מקרינה אל החוץ, אל הגוף הפיסי. אם אין גדרים לעניין הצניעות, נפגמת מהותה של האשה, פנימיותה ההרגשית האלוהית, נפגם סדר הבריאה ופריצות באה לעולם. שלושת העניינים האלה עלולים לעורר מחשבות בכיוון לא צנוע, ולכן חז"ל קבעו גדרי צניעות לגביהם.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר בשירת 'אשת חיל': "שקר החן והבל היופי" (משלי לא ל), וכוונתו להסביר את איכות היופי. יופי קשור להרמוניה, התאמת כל חלקי הגוף והנפש. יופי הוא הקרנה פנימית וחיצונית שלמה של האשה, ואז "אשה יראת ד' היא תתהלל" – ביופי. זהו יופי עדין, צנוע, פנימי, ולא ברק חיצוני המנקר עיניים. "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם" (משלי יא כה).

גם כנסת ישראל נמשלה לאשה בעלת טעם, אשר פנימיותה מקרינה החוצה: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד ז).

את אותן תכונות האשה, שהן הכוח המושך שבה, גדרה התורה מפני האיש, כדי שלא ייפגם בהן. במיוחד, יש להיזהר במקומות מיוחדים קדושים ובזמנים קדושים, כגון שעת התפילה. יש חשש לפגיעה בכוונת התפילה אם יעמוד כנגד המתפלל שער מגולה של אשה שהוא כוח מושך במיוחד, לפיכך נאסר להתפלל כנגדו. (שיחות רבנו הרב צבי יהודה ויקרא, 201).