ניאו-רפורמה ואמונה
הרב שלמה אבינר - פורסם ב"אהבה ובאמונה"
בכל דור ודור קמים לגרוע מן התורה ממה שיש בה, ולהוסיף מה שאין בה, להקל על מה שהחמירה ולהחמיר על מה שהקלה.
כיוון שהתורה היא אור אלוהי עליון המרומם עם ואדם, קמים לה זיופים אין ספור.
המזייפים למיניהם מחפשים מחסה מאחורי דברי חז"ל "שבעים פנים לתורה". אך באמת, הם פן שבעים ואחד, כלומר מחוץ לתורה. הם טוענים: הרי יש מחלוקות וגם עמדתנו היא לגיטימית בתוך התורה. לא כן, היא חורבן התורה.
נכון שלאדם הפשוט, זה נראה חלוקי דעות הלכתיים רגילים, אך לא כן הוא, כי הכל תלוי בגישה. נכון שרוב האנשים אינם מבחינים בכך, לכן יש חובה לצעוק: סכנה! אך אותם אנשים יקרים עדיין לא מבינים למה צועקים. לכאורה זה דבר שאינו נשמע, והרי אל תאמר דבר שאינו נשמע. לא כן. זה כן דבר נשמע, כי הוא תואם את יכולתם השכלית והמוסרית של האנשים, רק שזה לוקח זמן, וסופו להישמע.
ומהו הזיוף בגישה? כולם מסכימים שהתורה היא תורת חיים. אך מהי תורת חיים? האם התאמת התורה לחיים או התאמת החיים לתורה. ואנו תלמידי משה רבינו אומרים: התורה קדמה לחיים, היא נשמת החיים, סדר החיים, אור החיים.
לשון אחרת: האם המציאות עוקבת אחר ההלכה, או חלילה להפך, ההלכה עוקבת אחר המציאות, ויש להכפיף את התורה לדעת הקהל.
ודאי שיש להאיר פנים לכל עמך בית ישראל, וכבר אמר שמאי הזקן: הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות (אבות א). אבל אין הכוונה לשנות את התורה חלילה.
או כניסוח מרן הרב קוק: אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, אבל לא להתחשב בדעותיהם העברייניות (אגרות הראיה).
מרן הרב קוק מסר לנו משל: "כמו שהרופא צריך להשקיף לרפא את החולים מצד הנקודה של חכמת הרפואה, לא מצד הרצון של החולים שהשחיתו בריאותם בשביל הנהגתם הרעה בהליכות חייהם", כך "צריך שתהיה השקפה של המדריכים הקדושים פונה תמיד אל התורה, אל החיים שבבית המדרש, משם יראו יפה איך החיים צריכים להיות ועל פיהם יסודרו. אמנם אם יצרף לזה אדם גם כן השקפה מצד מציאות החיים המקולקלים בשוק, בזה ישחית הכוונה" (עין איה, שבת יז א פרק א אות עט).
הרופא צריך לפעול על פי תורת הרפואה ולא חלילה על פי רצון החולה כדי להגדיל את מעמדו. כך "חלילה שישפיעו החיים שמחוץ לבית המדרש בקלקולם על כח חיתוך ההלכות וההדרכות הצריכות לצאת דווקא מבית המדרש מקום התורה" (שם). ודאי יש להכיר היטב את החיים, כדי שיהיה אפשר לטפל בהם, אבל אין להיות מושפעים על ידם.
לכן מסביר מרן הרב קוק שזו הסיבה שמשה רבינו "בהשכמה עלה" כדי לקבל את התורה ו"בהשכמה ירד" כדי לתת אותה לנו (שבת פו א). כי במשך היום החיים תוססים, במיוחד החיים החברתיים, אבל אין לה לתורה לקבל שום רושם מהחיים והסביבה. אין צורך בערבוב הזה ואדרבה הוא רק למחסור. היא צריכה להיות נקייה מכל השפעה חיצונית, ואז היא יכולה להחיות את החיים (עין איה שבת פו א פרק ט אות טז).
אנו שמחים מאוד שיש לנו מדינה אבל התורה אינה כפופה למדינה. אלא היא אוהבת אותה, מאירה אותה ומחנכת אותה.
התורה אינה תיאור של מה שיש אלא של מה שצריך להיות, כדברי המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התורה פרק יד). אם אתה רוצה לדעת מה קורה בחיים, קנה עתון, אבל אם אתה רוצה לדעת מה צריך להיות בחיים, מה יהיה בחיים, אז למד תורה. התורה אינה נפעלת מן המציאות אלא אדרבה, פועלת על המציאות.
היזהר מכל קולא, כותב הרמח"ל במסילת ישרים, בדוק אותה בשבע עיניים, שמא היא כניעה ליצר הרע (סוף פרק ו). במיוחד היזהר מכל קולא בתחום הצניעות, כי זה יצר רע חזק מאד, המרמה אנשים שטהור הוא (מסילת ישרים יא). וכבר כתב הרמב"ם, שאין דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לעם לפרוש כמו היצר הזה (הלכות איסורי ביאה כב ח), עם מי אסור להתחתן ומה אסור בלי להתחתן.
זו מלחמה עתיקת יומין של אברהם אבינו עם האלילות, הטוענת שמטרת האדם עלי אדמות היא הרמוניה של תענוגים, בה משתלבים גם האלים, ואנו אומרים שהעולם הוא עולם של מילוי חובה, והתענוגים הם רק עזר הכרחי כדי שנרגיש טוב ונוכל לעשות את מלאכתנו נאמנה.
האם התורה היא אידיאל החיים, ותענוג מסוים הוא הכרחי, או שהתענוג הוא אידיאל החיים והתורה היא הכרחית, אך במינון מזערי ופחות מזה.
אל תאמר: יש להפוך את התורה לידידותית, למחייכת. היא שיא הידידות. היא ניתנה לנו על ידי "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אוהב עמו ישראל", "אהבת עולם אהבתנו ד' אלהינו... ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם" (ברכות קריאת שמע). התורה היא ידידותית, אלא אנחנו צריכים ללכת בדרכי ד' ולקיים ואהבת לרעך כמוך. רחוקי תורה אינם מחפשים פשרות שדופות קדים אלא אור גדול. התרופה נגד הניאו-רפורמה היא הוספת אמונה בד', יראת ד' ואהבת ד'.
כנסת ישראל כולה אוהבת את אור ד', ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין (שיר השירים א), היא מזומנת ומחכה לנשיקות אלה, מחכה ומשתוקקת לדבקות ולאהבה. היין הוא חויה מתסיסה, אך טובים דודיך מיין, במתיקותם (עיין זוהר חדש שה"ש סג ב. סד א).
