אינני שופט
הרב אבינר - ]ורסם ב"ראשי יהודי"
דבר ראשון – הקשבה. רק לאחר שמקשיבים, אפשר לענות. אבל מה פתאום שאקשיב; הוא מספר כל מיני דברים מרגיזים, ואני אעבור לסדר היום?! אקבל כל מה שהוא אומר? יש כאן חוסר-הבנה. יש לדעת שהקשבה אינה הסכמה. לא כל דבר שאני מקשיב לו – אני גם מסכים. גם ההפך אינו נכון; הקשבה אינה שלילת הנאמר.
אין צורך להתפרץ לאחר כל משפט שאיני מסכים לו, ולומר: "יש לי מה לומר, אני מוחה! אני מגנה!". מחד, אינני חייב לשלול מיד כל אמירה שאינני מסכים איתה, ומאידך, שתיקה אין פירושה הסכמה. עלי לזכור שאינני בעמדת שופט. השופט, כל שמועה לא טובה, מיד הוא חייב למחות, ואם הוא שותק – שתיקה אולי כהודאה. לא, אינני שופט. אני על תקן מקשיב, מה שנקרא בלע"ז "אמפטיה", ובלשון הקודש: "אהדה". אהדה, הכוונה – אני מתעניין באמת ובתמים במה שאתה אומר. זה מעניין אותי מאוד. זה חשוב לי. חשוב לי להקשיב ולדעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה