שעות קבלה
הרב אבינר- מ"ראשי יהודי"
רבנו, הרב צבי יהודה, היה מקבל אנשים בביתו – אחד אחרי השני – בלי שעות קבלה. כאשר מישהו היה אתו ונשמעה דפיקה בדלת, הוא לא היה עונה. גם אם צריך להתחיל שיעור עכשיו – הוא המשיך עם מי שבא אליו. שר החוץ בחוץ – שיישאר בחוץ. לא עניינו כרגע. עכשיו הוא עם האדם הזה, והוא יהיה אתו כמה שנחוץ. מסכנים אלה שמחכים לשיעור? אין דבר. כאשר הם ישבו בשיעור, הוא יהיה רק איתם, ואחרים יחכו.
פעם נשאל מחנך: "איזה מבין בניך אתה הכי אוהב?". ענה המחנך: "אני הכי אוהב את זה שאני עכשיו נמצא אתו! בזמן הזה אין לי שום בן אחר"! זה המובן של אהדה: אני מקשיב, אני מתעניין, ואז הילד מבין וקולט משהו חשוב, הכי חשוב: הוא מבין שהוא אהוּב! הוא מבין שעולמו יקר. כל דבר בעולמו יקר. הוא מספר סיפור על פקק של בקבוק שאבד לו, או על מסיבת-מוסיקה, ואני מתעניין!
אגב, יש תועלת רבה בעצם העובדה שאדם שופך את לבו. במקום לבזבז אנרגיה יקרה על עיכוּל מצוקות ובעיות מודחקות – הוא מקדים ומוציא את הכל החוצה – ובזה הבעיה מסתיימת! נמנע תסכול, נמנעו משקעים – הוא רוקן הכל, ביחד, באווירה אוהדת, וזה מציל אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה