תוכחה זהירה
הרב אבינר
ודאי שאין צריך לומר, שלא להוכיח את הילד בנוכחות חבריו. בכך עוברים לא רק על איסור הלבנת פני חברו סתם, אלא על איסור "המלבין פני חברו ברבים - "שהוא חמור לאין-ערוך וכמוהו כשופך דמים (בבא מציעא נח ב). גם באונאת אשתו יש המזלזלים. אומרים חז"ל: "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שדמעתה מצויה" (שם נט א). גם בסתם בני-אדם יש להיזהר, קל וחומר באשתו, שאין לה חבר ומשענת אלא אתה. לכן כאשר הדבר נצרך – יש להוכיח, להעיר, לומר, אבל בלא הלבנת פנים, עקיצות והומור פוגעני. דבר זה נכון גם באופן כללי – לאו דווקא כלפי הילדים. צריך יחס של כבוד. גם כאשר הילד מתחצף, אין צורך להשתיקו בצורה בוטה: "חצוף!". לא משתיקים בחוסר נימוס מישהו בלתי-מנומס. לא מחנכיים לדרך ארץ בגסות הרוח. זה תרתי דסתרי. זה כמו אדם הרוחץ לכלוך בלכלוך. יש לומר לו: "כך לא מדברים. אני מתפלא עליך שאתה מדבר כך".
הרב אבינר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה