יום שישי, 11 במאי 2012

קונטרס נר לאחד נר למאה- הרב אבינר- חלק ב


קונטרס
נר לאחד נר למאה
[השנה השלישית]
תשובות הרה"ג שלמה אבינר שליט"א (עם הערות וביאורים)
למאה שאלות בד' חלקי שו"ע וענינים שונים - חלק ב

סעודה
כ.     השותה בשוק
שאלה: האם מותר לשתות כוס קפה בהליכה? הרי אנו אומרים "האוכל בשוק דומה לכלב" ולא "השותה"...
הרב אבינר: גם אסור.
[עיין תשובות הרב, שו"ת שאילת שלמה ב, תמג. ג, פא.]


ברכת המזון וברכה אחרונה
כא."ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית" בברכת הזימון

שאלה: מה דעת הרב לגבי אמירת "ברשות אמי" (למי שאוכל אצל אמו) או "בעלת
הבית" בברכת הזימון? שמעתי פעם שרב א” אמר שיש לומר רק "בעל הבית" או "רבותי",
כי הם חייבים בזימון, מה שאין כן באשה.
הרב אבינר: אפשר לומר "ברשות אמי" או "בעלת הבית" משום שתי סיבות:
א. הנוסח הזה הוא לא מעיקר הזימון. עיקר הזימון הוא "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". ה"ברשות" זו תוספת. לכן יש נוסחאות שונות: ספרדים אומרים "הב לן וניבריך", אשכנזים אומרים "רבותי נברך", תימנים בלדים לא אומרים כלום, ביידיש אומרים "רבותי מיר וועלען בענטשען", ספרדים מוסיפים "השמים" וכו'. כתב ב”כף החיים” (קצו ב): בשבת נהגו להוסיף "ברשות שבת מלכתא", ובתוך הסוכה אומרים: "וברשות ז' אושפיזין עילאין". כ"כ גם ב"בן איש חי" (קרח אות א).
ב. מעיקר הדין, נשים חייבות לזמן לעצמן כשיש שלוש נשים ופחות משלושה אנשים. וכשאנשים מזמנים, נשים עונות. אמנם נשים נהגו לא לזמן לעצמן משום צניעות (ע' שו"ע או"ח קצט, ו-ז. מ"ב שם. ערוך השולחן שם ס"ב. שו"ת תשובות והנהגות ד נא), אבל צניעות אינה מבטלת את עיקר הדין.
א"כ, לא נהגו להוסיף "ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית", אבל מותר, וכ"ש שבודאי אין למחות על אחרים שאומרים. כמו שנתנו לנשים לעשות סמיכה בקרבן כדי לעשות להן נחת רוח (חגיגה טז, ב).
[בס' “חשוקי חמד” (ברכות עמ' רעו), נשאל הגר"י זילברשטיין על ג' אחים שאכלו כאחד על שלחן אמם, ועומדים לזמן, האם רשאים לחלוק כבוד לאמם ולומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", או שמכיון שאינה מצטרפת אליהם לזימון, אין טעם לומר כך? והשיב: כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ה, ו): "ולא ישב לפני רבו עד שיאמר לו שב, ולא יעמוד מלפניו עד שיאמר עמוד, או עד שיטול רשות לעמוד". אם כן, נראה שיש גם מקום ליטול מהרב רשות לזמן. ויעוין ב”פתחי תשובה” (יו"ד רמ, ו), שכיבוד אב ואם דומה לכבוד שיש לנהוג ברב מובהק. אם כן, מסתבר שיש לנהוג כך גם ביחס לאמו. לכן יש מקום ליטול רשות מהאם לזמן, אף שאין האם מצטרפת לזימון, שהרי בכל זאת כשאוכלות עם האנשים, חייבות נשים בזימון, ואם כן, יש מקום לומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", ולמעשה צ"ע. והוסיף, שבס' "דרכי חיים ושלום" כתוב, שיש לומר "הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואמי מורתי" גם כשאינו סמוך על שולחנם, משום כבוד אב ואם.]

כב.ברכה אחרי תה וקפה

שאלה: האם מברכים ברכה אחרונה אחרי תה או קפה חמים?
הרב אבינר: אם שתה רביעית, 85 סמ"ק, בבת אחת או כמעט - יברך. אם שתה טיפין טיפין - אינו מברך. וראוי שיתחייב וישתה רביעית מים.

[יש מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (המובא בשו"ע או"ח תריב, י), האם בשתייה צריך שיהיה שתיית הרביעית בבת אחת או שגם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס כבאכילה. לפי הרמב"ם, צריך לשתות את הרביעית בבת אחת, אבל מסביר המשנה ברורה ב”שער הציון” (שם ס"ק יא), ש"בבת אחת" לאו דווקא הוא, אלא בשתייה כדרך שתיית בני אדם, וכיון שממדת דרך ארץ יש להפסיק מעט באמצע השתייה, הרי הפסק זה בכלל השיעור, ובלבד שלא יפסיק יותר מרגילות בני אדם כדרך שתייה בינונית. “הגדה של פסח קול דודי” בשם הג"ר משה פיינשטיין (ס"ב) מבאר, ששתייה אחת אין הכוונה גמיעה אחת, אלא אפילו שותהו גמיעות גמיעות (לגימות לגימות), כל שאין מפסיק - הרי זה כשתייה אחת (פסקי תשובה רי הערה 21). לפי הראב"ד, גם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס. לעניין שתיית תה וקפה, שהדרך לשתות לאט ובנחת, כתב ב”משנה ברורה” (רי ס"ק א) ש"יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה לדעה ראשונה הנ"ל וב”מחצית השקל” וב”חיי אדם” מצדדים שלא לברך וכ"כ ב”דברי חיים” וכן הוא מנהג העולם". אלא יש הרבה גדולי עולם שהיו מברכים ברכה אחרונה על שתייה רותחת ששתו באיטיות, כל שהיה רביעית תוך כדי שיעור אכילת פרס, היינו 4 דקות. ומובא ב”שערים מצוינים בהלכה” (נא אות ה) שב”הגהות מהרש"ם” (ס' רד ס"ז) כתב בשם שו"ת פנים מאירות (ב, כז) ושו"ת מוצל מאש (ס” טז) שצריך לברך, ושכן נהגו הגאונים בעל שו"ת שואל ומשיב והמנחת חינוך. וב”שו"ת מהר"ם שיק” (ס' פה) כתוב שגם הוא נוהג לברך וגם רבו, החתם סופר, נהג לברך. ומסופר ב”שו"ת חתן סופר” (ס' ד) שבעל פני יצחק ביקר אצל החתם סופר, וכיבדו החתם סופר בקפה חם, ולא רצה לשתות עד שיצטנן קצת כדי שיוכל לברך לאחריו, והחתם סופר, בראותו שמונע לשתות עד שיתקרר, אמר לו שאין לחוש לזה, ומברכים ברכה אחרונה על קפה חם, עכ"ל. כן נהג השבט סופר (שו"ת דעת סופר א, כה).

ומסופר בס' “מרן הרב שך” (ח"א עמ' 128), שלעיתים בעת שתיית תה, היה הגרא"מ שך משנן את מנהגו של הג"ר איסר זלמן מלצר, שלא ללגום את כל הכמות מהכוס בעוד התה רותח, אלא להותיר שיעור רביעית עד שיצטנן קמעא. זאת, כדי שניתן יהיה לשתות רביעית בלגימה אחת, בלא להכנס למחלוקת הפוסקים אודות ברכה אחרונה על משקה רותח הנלגם טיפין טיפין.

אמנם סח הגרש"ז אוירבך, שרבו הגרא"ז נקט להלכה כהכרעת ה”משנה ברורה” (רי סק"א), שלא לברך ברכה אחרונה בשתיית תה או קפה חם, כיון שאין שותים מהם רביעית בפעם אחת אלא בהפסקות בין לגימה ללגימה, אלא, שזמן מה לאחר שהגרי"ז מבריסק עלה לארץ ישראל, הוא הגיע לביקור גומלין בביתו של רבי איסר זלמן. במהלך הביקור, שהגרש"ז אוירבך היה נוכח בו, רבי איסר זלמן כיבד את הגרי"ז בכוס תה חם, וכאשר ראה שכשסיים לשתות, בירך ברכה אחרונה, פנה אליו רבי איסר זלמן: הרי נקטינן שאין מברכים ברכה אחרונה על משקה חם!? השיבו הגרי"ז מבריסק: "אכן, אבל אבא זצ"ל [רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק], כן היה נוהג לברך". "מאז אותו ביקור ואילך" – סיפר הגרש"ז אוירבך – "החל רבי איסר זלמן לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם, ואף אני עצמי התחלתי לברך מני אז". והוסיף והתבטא, שאף לו היה קשה תמיד: הא כיצד אפשר ליהנות מכוס תה חם, ולא להודות ולברך להקב"ה על זה?!
כן מובא הנהגת הגרי"ז ב”שו"ת תשובות והנהגות” (ב, קלה).

בדומה לזה כתב בס' “שמירת שבת כהלכתה” (נד הערה צו): "וכן ראיתי את הגרש"ז אוירבך, שהוא מברך ברכה אחרונה על שתיית תה חם, בשיעור כדי אכילת פרס, מכיון שראה כן אצל רבותיו", ומביא מ”שו"ת מהר"ם שיק” (א, פה) שראה לרבו החת"ס, שהיה שותה החמין בניחותא (לשיטתו כדי אכילת פרס הוא ח' מינוטין), והיה מברך ברכה אחרונה. אמנם, ב”ספר המאור הגדול” (עמ” קיז), הביא העובדא בין רבי איסר זלמן והגרי"ז מבריסק והנהגת הגרש"ז מאז, אלא שהוסיף שם, שבכל זאת החמיר הגרש"ז על עצמו, וכל אימת שהיה שותה כוס משקה חם, היה משייר ממנו שיעור רביעית, המתין עד שיתקרר, ואז היה שותה בבת אחת, ומתחייב בברכה אחרונה לכל הדעות (כדברי המ"ב שם. ס' חכו ממתקים ח"א עמ' קב והערה לד. ס' מרן הרב שך שם).

מובא בס' “אורחות רבנו” (ח"א עמ' צ), שהגרי"י קנייבסקי, הסטייפלר, אמר שהחזון איש אמר לו שמעיקר הדין גם בשתיית תה או שאר משקין יש לברך ברכה אחרונה, אף אם הפסיק ואין שיעור כדי אכילת פרס בהפסקה, והוסיף שמעיקר הדין ארבע מינוט הוי כדי אכילת פרס. כן נהג הסטייפלר לשתות כוס תה חם מאד בלגימות מרובות וברך ברכה אחרונה.
גם ב”פסקי תשובות” (שם הערה 23) מובאים גדולי ישראל שבירכו על משקה חם בשתיית כדי אכילת פרס, כגון בעל דברי חיים מצאנז (עיין שו"ת דברי יציב או"ח ב, רסא) וחתנו בעל ברוך טעם.
מסיק המשנה ברורה (שם): "ואנשי מעשה נוהגין, שבסוף שתייתן, מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכלו לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה, וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע". כ"כ ב”שו"ת בצל החכמה” (ג, קיד) וס' “זאת הברכה” (עמ' 40 אות ב). אבל, מסביר הג"ר משה שטרנבך ב”שו"ת תשובות והנהגות” (שם), שמשמע מדברי המשנה ברורה, שמעיקר הדין, לענין כדי אכילת פרס אפשר לסמוך להקל.

כתב הג"ר עובדיה יוסף ב”שו"ת יביע אומר” (ה או"ח יח): "מסקנא דדינא, שהלכה רווחת בידינו, שאין לברך ברכה אחרונה על קפה חם, וכן על תה חם, כיון ששוהים בשתייתם יותר מכדי שיעור שתיית רביעית, והעידו האחרונים שכן מנהג ירושלים ת"ו. ואף על פי שיש הרבה מהאחרונים (ובפרט מגדולי רבני אשכנז) שחולקים על זה, ועבדי עובדא בנפשייהו לברך בנ"ר אחר קפה חם כששותים רביעית בכדי אכילת פרס, וכן נוהגים כיום כמה מאחינו האשכנזים, מ"מ אנן בדידן נקטינן לדינא שלא לברך, שכלל גדול בידינו: "ספק ברכות להקל". אכן, הנוהגים לברך ברכה אחרונה אחר הקפה שהצטנן קצת, ושתו ממנו שיעור רביעית בבת אחת, יש להם פנים הנראים בהלכה, ורבים וגדולים סוברים כן למעשה, וסברת החולקים על זה אינה מוכרחת כלל לפום דינא, ולכן הדבר פשוט שיש להם על מה שיסמוכו, ואין מזניחים אותם. אעפ"כ, הבא להימלך ולשאול שאלת חכם אם יברך לכתחילה על קפה פושר, יש להורות לו שלא יברך, דשב ואל תעשה עדיף".

יש להוסיף, שפעם רבנו הרב צבי יהודה שתה תה ותלמיד שאל אותו שאלה. רבנו ענה רק אחרי שסיים לשתות התה. התלמיד שאל על הנהגתו. רבנו הסביר, שכל עניין שתיית תה הוא לשתותו חם. כשהתה מצטנן, זה כבר בל תשחית. לכן עדיף לשתות התה ואחר כך לענות.]


ברכות
כג. מפלי ניאגרה

שאלה: [הרב סיפר לי שפעם הוא ביקר במפלי ניאגרה]. האם הרב בירך כשראה אותם?
הרב אבינר: בוודאי. ברוך עושה מעשה בראשית.

כד. "שהחיינו" על אכילת אתרוג

שאלה: אתרוג שבירכו עליו "שהחיינו" בנטילת לולב בסוכות, ואוכלו בט"ו בשבט. האם יברך עליו שוב "שהחיינו"?
הרב אבינר: לא נראה, כי ראהו (ע"פ רמ"א או"ח רכה, ג).
[ראיתי ב”קובץ בית המדרש” (שבט תשע"א אות יז), שהשיב הגרי"ש אלישיב לשאלה זו: "חלילה. ברכה לבטלה".]

כה. "אשר יצר" לאחד עם קטטר

שאלה: מי שיש לו קטטר בנקב אברו והמי רגלים מטפטפים, מתי יאמר ברכת "אשר יצר"?
הרב אבינר: כתב ב”שו"ת באר משה” (ד, ז אות ח) שכשמסירים או כשמחליפים או כשנופל מעצמו, ועי"ז פוסק האבר מלטפטף מי רגלים, יברך ברכת "אשר יצר".


שבת ומועד
שבת
כו.  אליהו הנביא ותחום שבת

שאלה: אם אסור לעבור תחום שבת, איך אליהו הנביא מגיע לכל בית בפסח ולכל ברית מילה בשבת?
הרב אבינר:
א.      יש מתרצים, שאליהו הנביא בעצמו אינו בא, אלא ניצוץ אורותיו בא (אוצר חיים מהרה"ק מקומרנא פ' לך. מובא במנהג ישראל תורה ס' תפא אות ל).
ב.      העולם מתרצים: דממה נפשך, אם אי אפשר למול בלי אליהו הנביא, א"כ הוא כמו מכשיר מילה שא"א לעשותו מאתמול, שדוחה את השבת. אם אפשר למול בלעדיו, באמת אינו בא לברית בשבת (ע' שבת קל, א. שו"ע או"ח שלא, ו. מובא בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב על מס' ברכות עמ' יד).
ג.       הגרי"ש אלישיב מתרץ שם (וכן עמ' תרנ) ע"פ החתם סופר (ו, צח), שיש ב' בחינות בהתגלות אליהו הנביא: 1. מתגלה בלבוש גשמי, כשהוא בתוך גוף, ואז הוא ככל ישראל ומחויב במצוות. 2. מתגלה בלבוש רוחני, ואז הוא כמלאך שפטור ממצוות. אם כן, כשבא בלבוש אדם, אסור לו תחומין. אבל לברית, הרי בא בלא גוף, כמלאך, ואין עליו איסור תחומין.
ד.      בס' “דרך אמונה” (ח"ד פ"א משמיטה ה"ז בבה"ל ד"ה סורקין), מביא הג"ר חיים קניבסקי, שבגמרא עירובין (מג, א), כששואלים אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים, מביאים שם ראיה: שבע הלכות שנאמרו בבוקר השבת לפני רב חסדא בסורא, נאמרו, קרוב למוצאי שבת, לפני רבא בפומבדיתא (והמרחק בין סורא לפומבדיתא גדול מכדי שיעבור אותו אדם בדרך הטבע באותו יום). מי העביר אותן שמועות ממקום למקום? האם לא אליהו הנביא אמרן, שהלך בקפיצת הדרך למעלה מעשרה מסורא לפומבדיתא? מכאן, שאין תחומין למעלה מעשרה, שבודאי לא היה אליהו עובר עבירה! והקשה החתם סופר (שם): איך אליהו בא לכל הבריתות בשבת, הרי עובר מתחום לתחום!? ותירץ, שכשבא בתורת מלאך אין קפידא, כי אז אינו חייב במצוות. אבל כשבא לומר הלכה, אין יכול לבוא בתורת מלאך, ד"לא בשמים היא", ומוכרח להתלבש בגופו שנשאר בעננים ולבוא בתורת בנ"א ואז מצווה במצוות. הוסיף הגרח"ק: "וזכורני, ששאלתי למרן החזו"א: א"כ, מה ראיית הגמרא מאליהו? דילמא אחר שאמר ההלכות בסורא, נהפך למלאך, הלך לפומבדיתא, ואח"כ נהפך שוב לאדם ואמר ההלכות שם!? והשיב לי בבדיחותא, שאם היה בנ"א, היה אסור לו שיהפך למלאך דהוי נטילת נשמה, ונראה שבודאי אמר כן דרך בדיחותא, כי רחוק לומר שזה שנהפך למלאך מיקרי מעשה, וא"כ, אין בזה שום איסור, שאין זה נטילת נשמה וכנ"ל" (גם מובא בשיח הפסח עמ' צד-צה).

ש: בכלל, איך אליהו הנביא נמצא בכל הבריתות, ובכל הבתים בליל פסח, באותו זמן? ואיך מלאך המות מגיע לכל המתים?
הרב אבינר: יש למלאכים יכולת מעל הגבול, שנמשכת מהיכולת האין סופית של רבונו של עולם.

כז.  תרגום או רש"י ב"שניים מקרא ואחד תרגום"

שאלה: מה עדיף ב"שניים מקרא ואחד תרגום": תרגום או רש"י?
הרב אבינר: יש מעלה לכאן ומעלה לכאן. המעלה של התרגום הוא שהוא מסיני. אונקלוס קיבל אותו מרבי אליעזר ורבי יהושע (מגילה ג, א). המעלה של רש"י הוא שהוא מובן ומסביר את הכל ע"פ מדרשי חז"ל (מ"ב רפה סק"ו). ומשום שיש מעלה לכאן ולכאן, כל אחד יחליט באיזה מעלה הוא רוצה לזכות.
[עיין “שו"ת אבני ישפה” (ח סה אות ח): "וראיתי שספר חפץ חיים חייו פעליו, שרש"י עדיף על תרגום. וכן נראה לי מדויק בלשון המ"ב סק"ד שכתב על רש"י וז"ל: "שהוא מפרש את המקרא כמו שמפרש התרגום ויותר ממנה עכ"ל. וכיון שהוא יותר מתרגום, הרי הוא עדיף. ועיין בבה"ל שם, שגם נוטה למה שכתבנו כאן. ובפרט בזמנינו שאין אנו בקיאים בלשון התרגום, שעדיף לקרוא רש"י".]

כח.                        עפיפון בשבת

שאלה: האם מותר להעיף עפיפון בשבת?
תשובה: מותר בתנאי שהוא לא הולך חוץ לתחום שבת.
[הרב מוסיף ב”שו"ת שאילת שלמה” א, קפד: העיר חבר אחד בצדק, שכמובן ההיתר הוא על המשחק עצמו, שהרי הכנת עפיפון ודאי אסורה היא משום תיקון כלי, קשירה וכדומה. וכן, אם במשך המשחק, העפיפון מתקלקל - אסור לתקן אותו. וכן אם הוא נתפס בעצים - כמובן שאסור לטפס על עצים בשבת.]

כט.                        דולר מהרבי מלובביץ'

שאלה: יש לי דולר מהרבי מלובביץ'. האם הוא מוקצה בשבת?
הרב אבינר: מעיקר הדין הוא לא מוקצה, כמו שמעות חנוכה שנהוג לחלקם בחצרות האדמו"רים הם לא מוקצים, כי הם לסגולה (מדריך לדיני מוקצה עמ' מט).
]שמעתי הרבה פעמים שהרב סיפר מילי דבדיחותא על חסיד חב"ד שנוסע לאמריקה. אומר לו חברו: אתה נוסע לרבי? - כן. - תביא לי דולר מהרבי. - הוא מת. - הרבי מת?! – לא. הדולר...]

ל.     חיוב אמירת "שבת שלום"

שאלה: האם חייבים בשבת לאחל דוקא "שבת שלום" במקום איחול אחר?
הרב אבינר: כתב ב”משנה ברורה” (שז סק"ה): "איתא בשל"ה, קבלתי שאדם המבקר לחברו בשבת בשחרית, לא יאמר לו כדרך שאומר בחול "צפרא טבא". רק יאמר לו "שבת טבא" [בלשון קודש או בלשון חול כמנהגנו היום] כדי לקיים "זכור את יום השבת"". לכן, אין ראוי לומר "לילה טוב", "בוקר טוב", "צהריים טובים", אלא רק "שבת שלום".
[כתב הרב מאיר סנדר בס' “דברי מאיר” (עמ' מד): "ושמעתי מהגאון ר' גרשון שטיינברג שליט"א, לבאר על דרך דרוש מה שכתב הפייט בהגדה של פסח: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", שנסב על הגאולה העתידית, שעליה נאמר שהיא יום שכולו שבת. ועפ"י השל"ה הק' הנ"ל, יש לומר ביאורו, שהרי בשבת אין אומרים "לילה טוב" וכדומה, אלא זה יום אחד גדול שהוא שבת, וזהו "יום אשר הוא לא יום ולא לילה", שלא אומרים "לילה", "צהריים", או "ערב", אלא כולו שבת. וזה דרוש נפלא".]

לא.הוראות נסיעה למי שנוסע בשבת

שאלה: הרב פסק (שו"ת שאילת שלמה ג, קב) שאסור לתת הוראות נסיעה למי שנוסע בשבת. אבל ראיתי בס' “נפש הרב” (עמ' קעג), שהגרי"ד סולוביצ”יק היה סבור להיפך, שאם לא ידעו את הדרך הנכונה, יסתובבו ברחובות עיר עוד יותר מהצורך להם, ויחללו את השבת ביותר, ועי"ז שנגיד להם הוראות לנסיעה, זה יביא לידי כך שיהיה פחות חילול שבת. למה הרב לא סובר כן?
הרב אבינר: איננו אחראים מה הוא עושה. לנו יש איסור של מסייע ומחזק ידי עוברי עבירה.

לב.שטיפת כוסות בישיבה בשבת

שאלה: תלמיד אחד שאל: כתב ב”ילקוט יוסף” (ס' שכג): "ראוי להחמיר שלא להדיח הכלים שאכל בהם שחרית, כל שיש לו בביתו מערכת כלים נוספת נקייה". האם יש לנהוג כן גם בישיבה?
הרב אבינר: מה שמדבר הג"ר עובדיה, זה בבתים פרטיים שמשתמשים בכוס אחת או שתיים. אבל בישיבה, שכל הזמן משתמשים בכוסות, חייבים לשטוף בדיוק כמו ביום חול (כמובן באופן המותר כגון לא עם ספוג וכו').

‏אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה