‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 24 בנובמבר 2012

מבצע עמוד ענן- שו''ת עם הרב אבינר על המבצע


עמוד הענן, עוז וגבורה
 הרב אבינר - פורסם באתר "סרוגים"

שאלה: האם לדעת הרב צריך לסכן את חיילי צה"ל בפעולה קרקעית?
תשובה: מלחמה היא דבר מסוכן, אבל החלופה שלה היא יותר מסוכנת. כלל גדול בצה"ל אומר שחייבים לנצח בכל המלחמות.
צריך כמובן לצמצם את האבדות אצלנו ככל האפשר. הדבר השני החשוב הוא הסכמה לאומית. יש להכנס למלחמה רק עם הסכמה לאומית רחבה כשרוב האומה אינה עומדת מאחוריה.
נקודה שלישית היא שצריך גם להתחשב בדעת הקהל האירופית והאמריקאית. אנחנו אמנם מדינה עצמאית, אבל יש לנו גם יחסי חוץ וצריך לקחת אותם בחשבון.

שאלה: וצריך ללכת על מבצע קרקעי?
תשובה: אינני יכול לענות כי אין את כל הנתונים. לאף אזרח כמעט אין המידע והנתונים שמחזיקים ראש הממשלה והרמטכ"ל. צריך ענווה לומר שאנחנו לא יודעים הכל, אנחנו לא יודעים מה ראש הממשלה יודע כמו שהוא לא יודע דברים שאני יודע.
נעשה הסכם בינינו, אני לא מתערב לו ביציאה למלחמה והוא לא מתערב באיך אני מפרש את רש"י בגמרא.

שאלה: לא לעשות כלום, לא פוגע בכוח ההרתעה שלנו?
תשובה: הטרור בכל העולם הוא הנשק של הפחדנים, החלשים והמושחתים. מי שיורה טילים אינו גבר הוא פחדן. שים לב שמאז מלחמת יום הכיפורים הערבים מפחדים להלחם איתנו. 300 מיליון ערבים שנתמכים במיליארד נוצרים ומיליארד מוסלמים מפחד מאיתנו.
אנחנו כבר הפסקנו להיות פחדנים. בגלות נמשלנו ככבשה בין שבעים זאבים, ניצלנו בנס, אבל חטפנו מכות מהזאבים. עכשיו אנחנו במדינה שלנו, הכבשה קנתה רובה, וכאשר הזאבים באים לטרוף את הכבשה היא יורה בחזרה ואז הזאבים בוכים שזה לא הוגן.
אז המציאות היא שעם ישראל מגן על עצמו והערבים מפחדים ומתחבאים כדי לפגוע בנו.

שאלה: האם הטרור והמלחמות לא סותרים את אתחלתא דגאולה שאנחנו מאמינים בה?
תשובה: להפך, ההגדרה של אתחלתא דגאולה היא מלחמות (מגילה יז א). אנחנו אוהבים שלום ורודפים שלום, אבל החלופה למלחמה היא לא שלום אלא רדיפות, פוגרומים ושואה.
באים להרוג אותנו ואנחנו מתגוננים. צריך לזכור שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, הפעם על ידי צה"ל.

מבצע עמוד ענן- האם זהו באמת אתחלתא דגאולה?


מבצע עמוד הענן בחבל עזה

פעם שאל אותי חבר: כיצד אתה יכול לחשוב שעכשיו זה אתחלתא דגאולה, הרי עדיין יש מלחמות!
השבתי לו בשאלה: האם אתה יודע מהי ההגדרה של אתחלתא דגאולה?
הוא השיב שאינו יודע.
שוב שאלתי אותו: אולי אתה יודע היכן אתחלתא דגאולה מוזכרת בגמרא?
השיב שגם זאת הוא לא יודע.
אז פתחתי לו את הגמרא במגילה יז, א ששם רשום: "מלחמות נמי אתחלתא דגאולה היא" - מלחמות זה גם התחלת הגאולה.
כיצד הגמרא אומרת שמלחמות זה אתחלתא דגאולה, הרי בוודאי השלום הוא האידיאל הגדול, אז איך פתאום מלחמה הפכה לאתחלתא דגאולה?
התשובה מאוד פשוטה, והיא מהי החלופה, מה האלטרנטיבה למלחמה? לצערנו, האלטרנטיבה למלחמה היא לא השלום, אלא פוגרום, שהרי בכל דוד ודור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. עכשיו, הקב"ה מצילנו מידם דרך שלוחו הנאמן – צה"ל. אסור לנו להיות נאיביים, יש לנו אויבים, כמו שאומר המהר"ל בפירושו על ההגדה לפסח "גבורות ד'" בפיסקה: "לבן ביקש לעקור את הכל": דע שיש לנו מתנגדים, לא מתנגדים רגילים שמתנגדים בגלל סיבה מסויימת, שאז יש תקווה שאם פותרים את הסיבה הם לא יתנגדו יותר, אלא הם מתנגדים בצורה עקרונית לעם ישראל. לדוגמא: מה עשינו רע למצרים?! אדרבה, יוסף הצדיק הציל אותם מרעב. אז למה הם שונאים אותנו? כך יש עוד הרבה עמים שלא עשינו להם דבר רע, ובכל זאת הם שונאים אותנו, לא בגלל איזו סיבה, אלא התנגדות עקרונית.
הרמב"ם מסביר באגרת תימן, שבאמת השנאה הזו היא מלחמה נגד רבש"ע, כמו שנאמר: "הקמים על ד' ומשיחו". מובן מאליו שאי אפשר להילחם נגד רבש"ע, אז נלחמים נגדנו (עיין תהילים פרק ב) .
יש לנו אויבים, אבל לא מהיום. גם בגלות היינו כבשה בין שבעים זאבים, ובנס נשארנו בחיים, אך הכבשה סבלה, נשכו אותה ופצעו אותה בלי סוף, היא עברה אין סוף צרות וייסורים, ועכשיו הכבשה קנתה רובה, וכשהזאבים באים לתקוף את הכבשה, הכבשה מוציאה את הרובה ויורה בהם. אמנם זה לא היה התכנון הראשוני של הזאבים, אך זה המצב, המציאות השתנתה. עכשיו כשבאים להרוג אותנו, אנחנו מתגוננים. זה דבר ליגיטימי.
צבא הגנה לישראל – כשמו כן תהילתו, הוא לא צבא תקיפה אלא צבא הגנה. אנחנו לא תוקפים אף עם, אנו לא כובשים עמים אחרים, אנו רק דואגים למשך קיומינו. בגלות הגויים תקפו אותנו, היינו "כצאן לטבח יובל", ועכשיו ב"ה קמנו לתחייה, אנו חוזרים לגבורה הראשונה שלנו, גבורת אבותינו שהיו אנשי מלחמה.
אברהם אבינו היה איש מלחמה, וכן יעקב אבינו שאמר (בראשית מח, כב): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", וכן משה רבינו שניהל את המלחמה נגד סיחון ועוג, ובעצמו הרג את עוג, וכן יהושע בן נון שגם למד ולימד תורה "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", וגם כבש את הארץ, וכן דוד המלך שגם כתב את ספר תהילים וגם היה איש מלחמה. כיצד כל האנשים הקדושים וטהורים האלה היו אנשי מלחמה הרי עדיף השלום? אלא שלא הייתה ברירה, הם יכלו או להלחם או שיתקפו אותם.
הרמב"ם קרא לספר שלו: הלכות מלכים ומלחמותיהם, וביתר דיוק, בגירסה הלא מצונזרת: הלכות מלכים ומלחמות. למה מצונזרת? כי אם היה כתוב הלכות מלכים ומלחמות, זה רומז לכך שאנחנו, עם ישראל נעשה מלחמות. לכן זה צונזר כדי לומר שפעם עשינו מלחמה נגד הגויים הרעים – מלחמותיהם – אבל עכשיו, כשכל הגויים חמודים, לא נעשה עוד מלחמות.
לצערנו גם עכשיו צריך לעשות מלחמה, וב"ה אנחנו יודעים איך להלחם. כל ישראל מבין שזו מלחמת הגנה, ולכן כולם לוחמים. אין דבר כזה לצאת למלחמה אם רק חלק מהעם רוצה. יש דברים שאפשר להחליט לפי חלק מהעם, אך מלחמה אינה גזאת, מלחמה עושים רק בהסכמת כל העם. לכן אנו יוצאים למלחמה רק "בלית ברירה", מלחמה שכל העם ניצבים מאחריה: דתיים, חילונים, חרדים, אשכנזים, ספרדים, ימניים, שמאלניים, כולם כאיש אחד בלב אחד.
אשריך ישראל. חזק ואמץ.