מי עדיף שיהיה ראש ממשלה?

יש לנו ראש ממשלה

אשרינו שיש לנו ראש ממשלה. זה לפני הכל. לפני הכל – שאיננו תחת שלטון תורכי או אנגלי, אלא שאנחנו, עם ישראל, שולטים על ארצנו. זו מצווה מן התורה, "שלא נעזביה ביד זולתנו מן האומות" – כדברי הרמב"ן, כלומר שנקים מדינה.

כמובן, מדינה זו אינה בתכלית השלמות, ולא ראש ממשלתה, לא העכשווי, לא הקודם, ולא הבא בתור, עד בוא משיח צדקנו. אך מדינה אין מקבלים על מגש כסף. בדרך יש קשיים ומשברים.

העיקר להיזהר משנאת אחים, אדרבה להוסיף אהבה ואחווה ושלום ורעות.

כולנו עם אחד שבו המשותף גדול יותר לאין ערוך מן המפריד.

אשרינו שזכינו לשיבת ציון ולתחיית האומה. החלה הישועה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות לד'. יש אישור אלוהי לציונות, אלא שבדרך יש עליות וירידות. צמח דוד עבדך צומח לאיטו.

דומה דודי לצבי, מה צבי זה נגלה ונכסה ונגלה, כך הגואל נגלה ונכסה ונגלה. ייתכן שמחכים לנו ימים קשים יותר, ויתכן שמחכים לנו ימים טובים יותר. וייתכן שמבחינה מסוימת יהיו טובים יותר ובבחינה מסוימת קשים יותר. על כל פנים, גם אם יהיה קשה יותר, נסתגל, כפי שתמיד הסתגלנו למצבים קשים. מדובר בתקופה של ארבע שנים בלבד, מה הן ארבע שנים לעומת הנצח? מה הן ארבע שנים בתהליך הענקי של גאולת ישראל? לפעמים הטובה יכולה להתאחר קצת, אך בוודאי לא להימנע.

אין לדרוש מהקדוש ברוך הוא שהכל יהיה מיד בתכלית השלמות. הרי זאת גאולה שלא קיבלנו בזכות אלא בחסד. ובכלל, נסתרות הן דרכי ד'. ריבונו של עולם מביא אור מתוך החושך.

במאבק על הבחירות, יש לזכור שיש דבר שאינו עומד לבחירה, וזהו עם ישראל, אשר בחירתו נצחית – אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. הבוחר בעמו ישראל באהבה. וכיוון שבחר בנו, היצילנו במשך כל גלותנו ועתה הקים לנו את מדינתנו. אנו שולטים על ארצנו ולא אנגלים ולא תורכים.

אשרינו שיש לנו ראש ממשלה משלנו, דתי או חילוני, שמאלני או ימני. ואם יש דברים בעייתיים במציאותנו, במשך הזמן הם יבואו לידי תיקון. הכל יסתדר. זה רק עניין של זמן.

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא. עם כל זה – עם כל הסיבוכים ועם כל הקשיים. גם בעבר התגברנו, גם עתה נתגבר. ריבונו של עולם הוא המנהיג את ההיסטוריה, בין שפלוני נבחר או אלמוני. ד' עושה מה שהוא רוצה. כמובן אנו מצווים להתאמץ לבחור באלה שאנו חושבים שהם הטובים ביותר למדינה. אך אחרי המעשה, אנו יודעים שהכל מתנהל על פי רצונו של ד' וברור שנרוויח מכל המצבים.

ובכלל, בכל מקום שאנו הולכים בדרך חיינו, אנו הולכים עם העם שלנו, העם שלנו האהוב והנצחי. אי אפשר למרוד בו בשום פנים ואופן. אין לנו עם אחר, ואתו נלך לכל אורך הדרך.

עם נצח ישראל נלך, עד אשר נגיע לגאולה השלמה

ולראש ממשלתנו, נמליץ בעקבות מרן הרב קוק "אבל תלויי הרפיון, אשר ממקור ישראל יצאו ובאחדות האומה הם כלולים, יש בהם ברק אור קודש, ניצוץ שיוכל לעלות ולבא לידי לבת אש קודש" (אורות לח).

ראש הממשלה - חזק ואמץ!

יישר כח לראש ממשלתנו!

[שו"ת רדיו של הרב אבינר – עריכה: רות סופר]

כאשר ראש הממשלה הורה לא להיכנס רגלית לעזה, קיבל הרבה ביקורת: "אתה חלש" וכו'. כעת כאשר החליט החלטה בכיוון השני, להרחיב את הבניה ביש"ע, שוב ספג ביקורת מאנשים מה'שמאל'. לא משנה כיצד יתנהג, הוא תמיד 'יחטוף' ביקורת. אם הוא יהיה זהיר, יאמרו עליו "פחדן!" ואם הוא אמיץ יגידו שהוא "לוקח סיכונים".

דבר זה נכתב כבר בתורה, כאשר משה רבנו בא למנות את הזקנים על עמ"י, הזהיר אותם: "בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן, על מנת כן, תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם, שיהיו מסקלין אתכם באבנים" (שמות רבה ז ב).

היה פעם איש ציבור אחד, שהרבה אנשים רעים עשו לו צרות. התקשרתי אליו, אמרתי לו כתוב בחז"ל שאדם שמקבל תפקיד, זה על מנת כן שיהיו מקללים אותו וסוקלים אותו. אם כן אני מאוכזב ממך – כי רק מקללים אותך ולא סוקלים אותך, סימן שאתה לא עושה את עבודתך כמו שצריך..."

הגדיל לעשות הרבי מסאטמר העכשווי, שזעם על ראש הממשלה על כך שהעיז לנקוט עמדה בבחירות באמריקה. שהרי אם אובמה לא היה נבחר, היה יכול להאשים בכך את ראש הממשלה נתניהו ובעקבות זאת להתנקם ביהודי אמריקה. לכן אמר הרבי מסאטמר, שראש ממשלתנו הוא חצוף, שופך דמים וכו'.

אני מאד שמח מהסגנון הזה. קוראים לזה בלעז: "סופרלטיבים", ובעברית: "התפרצויות סגנוניות". מי שמתפרץ באופן סגנוני, סימן שבאמת אין לו מה לומר לגופו של ענין, ולכן הוא מפצה על כך בסגנונות חריפים: "חצוף, גאה דל, שפיכות דמים". אני מקווה שראש ממשלתנו לא לוקח ללב. זה לא טוב ראש ממשלה שלוקח ללב. זה מחליש אותו. הוא חייב להיות חזק.

דבר זה מזכיר את דברי הנצי"ב מוולוזין בפירושו לשאילתות דרב אחאי גאון (סי' קמב), שמסביר שכל אדם שאינו מציית לראש הצבא גורם לחולשה, וכשראש הצבא נחלש, היכולת התפקודית שלו נחלשת ובזה הוא מסכן את כל כלל ישראל! ומכיוון שהוא מחליש את תפקוד הצבא יש לו דין רודף. כמובן שאין הכוונה שמשום כך יש להורגו, אך צריך ללמוד מכך את חומרת הדבר.

אם כן, לר' מסאטמר יש כעין דין רודף, מי שמחליש את ראש ממשלתנו יש לו דין רודף.  אמנם אנחנו כמובן לא הורגים אף אחד.  עם זאת אני מקווה שראש ממשלתנו לא נחלש מכל הדיבורים הללו, מכיוון שעכשיו אנו נתונים ללחץ מכל הכיוונים. זה פיקוח נפש לא להחליש את ראש הממשלה, ופיקוח נפש שראש הממשלה לא יחלש מהדיבורים הללו.

נקווה שראש ממשלתנו לא חלש. בוודאי שהעם היושב בציון לא חלש. פעם, בגלות, היינו חלשים, היום ב"ה אנו חזקים. ובודאי לקראת חג החנוכה, ב"ה מתעוררת שוב גבורה ישראלית, גבורה יהודית. חזק ונתחזק!

המדינה מחייבת ללמוד תורה בחנוכה!

גם חוקי המדינה מחייבים ללמוד תורה בחנוכה!

[שיחה שהעביר הרב אבינר בישיבתו]

לפני כשנה משרד הדתות הודיע שעל כל לומדי הישיבות, תלמידים ואברכים, להישאר ללמוד בחנוכה בישיבה כרגיל. זמני החופש הם זמנים קבועים שהוסכמו מראש: בניסן, באב ובחודש תשרי, לא נאמר שיש חופש בחנוכה. לפיכך מי שלא לומד תורה בחנוכה עובר על חוקי המדינה.

היכן ראינו עוד בעולם מדינה שמחייבת ללמוד תורה?! לעומת זאת מדינות שאסרו על היהודים ללמוד תורה לא חסרות. אנטיוכוס הרשע אסר ללמוד תורה, אמרו היהודים: כיצד אנטיוכוס אוסר עלינו ללמוד תורה? אנחנו נלמד "דווקא". לכן למרות שעד אז בקושי למדו תורה, בזכות אנטיוכוס היהודים חזרו ללמוד תורה.

כך מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק, על פרשת וישב חנוכה. שעד אז לא למדו הרבה תורה בעם ישראל, כמובן שהיו צדיקים שלמדו תורה, אך העם לא למד תורה. אבל לאחר שאנטיוכוס אסר, התחלנו ללמוד, ומצא חן בעינינו מה שראינו ומאז אנחנו ממשיכים ללמוד.

היום, מדינת ישראל - המכונה מדינת הכופרים – מחייבת ללמוד תורה, ומכיוון ש"במדינת הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים" אם יש חוק שמחייב ללמוד תורה בחנוכה, אז אסור ללמוד בחנוכה, כי זה חוקות הגויים, זה ממשלת הכופרים. היו גם ראשי ישיבות שכעסו על כך מכיוון שאם האברכים יישארו עד מאוחר הם יאחרו להדלקת נרות חנוכה, וכן טענו שלימוד תורה בחנוכה לא תואמת את רוח החג, שהרי רוח החג, כמובן, זה לאכול לביבות וסופגניות.

באמת מדינתנו אינה מדינת הכופרים וצריך ללמוד תורה בחנוכה, יש חודשיים וחצי חופש זה די והותר. השל"ה כבר התרעם על כך לפני שלוש מאות שנה שיש מנהג לעשות "בין הזמנים", וגם המהר"ל בנתיב התורה מתנגד למנהג הזה.

מוזכר בגמרא ברכות (לה, ב) שהיה חופש רק בחודש ניסן ותשרי לאברכים כדי שיוכלו לעבוד בשדה בזמן הנכון כדי לפרנס את משפחתם. הלכו לעבוד בניסן ותשרי שיש בהם ממילא הרבה חגים שמונעים לימוד רציף. אבל בימינו גם זה לא שייך, לכן אין סיבה הגיונית לבין הזמנים באורך של חודשיים וחצי. הרמב"ם אומר שמלמדי תינוקות צריכים ללמד כל השנה חוץ מערב יום כיפור, כדי שיאכלו, ערב פסח כדי שינקו וט' באב. אמנם ב-ט' באב אפשר ללמוד דברים שמתאימים ל-ט' באב (עיין ס' הזמן ובין הזמנים).

על כל פנים, אדרבא, בחנוכה צריך להתאמץ וללמוד, ואפילו יש עדיפות ללמוד בחנוכה כפי שאמר הרבי מלובביץ' (האחרון) שדווקא משום שהיוונים רצו לבטל אותנו מלימוד התורה יש דווקא אז מעלה מיוחדת ללמוד.

האם צריכים להיות יותר פשרניים ביחס להלכות?

ללא התייוונות וללא פשרנות

הרב אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

"כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים" (שבת כא). איך הספיקו לטמא הכול? מסביר מרן הרב קוק, שכאשר צביון חדש ותשוקות חדשות על פי אופנה יוונית חודרות לפנימיות חיינו, הם פוסלים לא רק את אותן נקודות שנגעו בהן, אלא מחללות את כל הבניין. חלושי הדעת מתפתים לומר שהזרם הזר יפגע רק בחלק קטן ויתנחמו בנותר. אבל לא כך הוא. הטומאה לא תניח זווית אחת ללא שחיתות (עין איה שבת פרק ב יא).

זה מתחיל בדברים קטנים, בטענות שיש ללכת על פי רוח הזמן, ללכת עם החיים, עם היופי והקדמה, וזה נגמר בדברים היותר חמורים. נכון שלעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אבל, הסביר המסילת ישרים, זה מדובר בבריות שמתנהגות באופן ראוי על פי תורה וטהרה (פרק ה).

הפשרה טובה כאשר מדובר בדיני ממונות בין אדם לחברו. שהרי האדם מוותר משלו ומתפשר בשלו. אבל לא יוכל להתפשר על התורה, על של ריבונו של עולם.

מספרים בדיחה שנפגשו יחד האפיפיור, האימאם הראשי לאסלאם והרב הראשי לעולם, כדי למצוא דרכים לשלום עולמי. אמר האפיפיור, אני מוכן לוותר על ישו הנוצרי. אמר האימאם אני מוותר על מוחמד. הרב לא היה מוכן לוותר על שום דבר. אך כיוון שנלחץ אל הקיר אמר: אני מוותר על אמירת יקום פורקן השני בשבת. אך על זה יצא זעמם של כל היהודים בעולם: כיצד העיז!

אכן הרפורמים התחילו בביטול תפילה זו בטענה שהיא מזכירה ראשי ישיבות שבבבל.

אין שום מקום לפשרנות. כמובן, אי אפשר לפתור את כל הבעיות בן רגע, ויש להתאזר בסבלנות. אך רבנו הרב צבי יהודה הדגיש: סבלנות אינה ויתור, סבלנות היא מחמת אונס בלי ברירה, אך תמיד יש לומר את האמת, ולא להיכנע לדעת הקהל. "פני הדור כפני הכלב" (משנה סוף סוטה). ויש שפירשו שהכלב הולך קדימה, כאילו הוא המנהיג, אבל באמת הוא תמיד מציץ אחורה כדי לוודא לאן פני אדונו מועדות.

ב"ה, הציבור הדתי-לאומי אינו מתייוון, והוא מלא עוז וגבורה דתית ולאומית. אבל הוא עדיין פשרן, כפי שכתב מרן הרב קוק לתנועת המזרחי: "דעות ממוצעות ופשרניות, שיש בהן מעין חולשה גופנית ורפיון נפשי, אינן עלולות (=עשויות) לנצח בתכונה רבת-פעלים כתכונות בתחייה הלאומית שלנו" (אגרות הראיה ב עמ' קסד). "רדיקלים (=מוחלטים) אנו מוכרחים להיות. בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן" (שם קכג-קכד). "המזרחי בתוך ההסתדרות הציונית פנימה ישמיע קולו - קול עז, לא קול רפה ומתנודד" (שם ג ריז).

לא להתיישר על פי דעת הקהל! "לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ד' יתברך" (שו"ע או"ח א א הגה)!

לא לפחד מאויבים!

תורת ד' תמימה. כל אשר דיבר אלהים נעשה ונשמע.

אל נתכופף לרוח הזמן. עדיף פח קטן טהור. בסוף ניצחנו את היוונים. וגם הרוונחינו חג. וככל שרצו להשכיח מאתנו את התורה, אדרבה מאז התפשט לימוד התורה בכל האומה, כדברי רבי צדוק הכהן מלובלין (ספר פרי צדיק, וישב, חנוכה).

תמים תהיה עם ד' אלקיך.

האם לעשות גיור הלכתי או מדיני (ב)

לא כל הרוצה ליטול שם יהודי יבוא וייטול (ב)

הרב שלמה אבינר פורסם ב"באהבה ובאמונה"

שאלה: שמא עת לעשות לד', שלא תתמלא ארצנו הקדושה במאות אלפי גויים הנשואים בנישואי תערובת ליהודים, לפלס דרכים לגיורים מקילים ללא דרישת קבלת מצוות שיודעים אנחנו שלא יעמדו בה, אלא להסתפק ברצון הכן להשתייך לעם ישראל, כדברי רות: עמך עמי.

תשובה: כל ילד בגן יודע שרות לא אמרה עמך עמי בלבד, אלא אלהייך אלהי, הוא אלהי ישראל, וידבר אלהים את כל הדברים האלה של כל התורה כולה. לכן גיור כולל קבלת מצוות כנה ואמיתית, עמוקה ורצינית.

שמא תאמר: הרי הרמב"ם פוסק שבדיעבד גרות חלה בלי קבלת מצוות (איסורי ביאה יג יז), אין זה דומה לענייננו. נכון שלעתים יש עניין שלכתחילה ואין לעשותו, אבל בדיעבד מקבלים אותו, אבל זה עראי ובאקראי, אך אי אפשר לבנות לכתחילה סדר דיעבד לאומה שלמה, למאות ואלפים.

זאת ועוד, הרמב"ם מדבר במקרה שלא הודיעו למתגייר שיש מצוות, וייתכן שאם היו מגלים לו, בכל זאת היה מתגייר. אך במציאותנו, הגויים אשר בארץ יודעים היטב שיש יהודים יראי שמים ויהודים שאינם שומרים מצוות, אין סודות, והם בפירוש מתכוונים לא לשמור מצוות.

אמנם בשו"ת אחיעזר התיר גיורה של אישה שרצתה להתגייר לשם אישות, הודיעה שהיא רוצה לקיים מצוות, אך הדיין היה בטוח שזו אמירה מן השפה ולחוץ ואינה מתכוונת לקיים, ובכל זאת הוא התיר כיוון שהיה בכל זאת סיכוי קלוש שתקיים, די בכך. אבל הוא כותב שאם ידוע בבירור שלא תקיים, אי אפשר לגייר (שו"ת אחיעזר ג כו). וכך בנדון שלנו, רבים לא ישקרו לומר שכוונתם לקיים, ורבים שכן יצהירו שיקיימו יש לנו אומדנא ברורה שלא.

שמא תאמרו והרי הלל הזקן קיבל גר שסירב לקיים את כל התורה שבעל פה. כבר הקשה זאת רש"י שהרי הבא להתגייר ומקבל כל התורה כולה מלבד דבר אחד אין מגיירים אותו, והוא תירץ שהלל הזקן ראה בחכמתו שסופו לקבל כל התורה כולה (שבת לא א). וכבר כתבו הפוסקים שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכאן אדרבה, עינינו יראו שאין כוונתם לקיים.

זאת ועוד, אפילו יצויר שהגרות חלה, צריך לשקול איזו תועלת אנו מביאים לכלל ישראל בזה שאנו מקבלים גרים כאלו שלא יקיימו תורה ומצוות, שבזה אנו מכשילים עשרות או מאות אלפי יהודים להיות יהודים בלי תורה ומצוות. נכון שבזה אנו מצילים את בן הזוג מעברה של נישואים עם גוי, אך אז אנו מכשילים בכל התורה כולה, וכן תמה הגר"מ פיינשטיין: "איזו תועלת הם מביאים בזה לכלל ישראל שמקבלים גרים כאלו, דודאי לא ניחא ליה לקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלה בישראל" (אגרות משה יו"ד קנז). וכן כתב הגרש"ז אויערבאך: "בהך ענינא דלפני עור... אותו סוג גרים... שלבם בל עמם והננו כמעט בטוחים שאינם חושבים כלל לקיים ולשמור מצוות ד', כגון דא נלע"ד שלכל המסייעים לגרות זו אם הם טועים לחשוב בהם שהם גרים גמורים, אפילו הכי, גם לשיטתם המגיירים אותם עוברים בלאו של לפני עור, שהרי כל דבר הנעשה נגד רצון ד' קרוי מכשול. דמה שגר כזה חילל שבת ואכל נבילה לפני שהתגייר לא היה בכך שום עבירה ולא נעשה שום מכשול, ואילו עכשיו כשהוא ממשיך ללכת בדרך זו גם להבא, הרי כל מעשיו נהפכים לפוקה ומכשול" (מנחת שלמה לה ג).

וכן כתב מרן הרב קוק: "...בדבר מקבלי גרים שלא כדת וכשורה, אשר עליהם בודאי נאמרו דברי חז"ל הקדושים רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים... אבל אם הם מתאמצים להתגייר מקבלים אותם, פשוט הוא דהיינו דווקא כשמכירים בהם שהם מתגיירים בלב שלם לשם שמים, אבל אלה שמקבלין גרים גרורים... גרים כאלה ודאי קשים לישראל כספחת, והם מביאים קוצים בכרם בית ישראל.

והרי מפורש אמרו חז"ל שנכרי הבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, ואיך אפשר לקבל גרים באופן כזה שיודעים ברור שאחר גרותם יעברו על דברי תורה...

ואף על גב דקיימא לן כמאן דאמר כולם גרים הם... ונכלל בזה גם כן איש שנתגייר לשום אשה... דהיינו דוקא כשהגרות היתה שלמה בקיום המצוות, אבל כשלא נתגיירו לגמרי, דהיינו בלא קיום המצוות ושמירתן אז אין כאן גרות כלל...

ולא עוד אלא שהמקבלים אותם הרי הם עוברים על לפני עור עוד ממה נפשך, דאם נאמר שאין גרותם גרות גם דיעבד, הרי הם מכשילים את הרבים במה שמחזיקים נכרים בחזקת ישראל, וכמה תקלות וחורבות נפקי מזה... ואם באמת הם גרים, הרי הם מכשילים אותם בזה שמחייבין אותם בעונשין של איסורי תורה שעוברים עליהם" (דעת כהן סי' קנד)

ועוד יש לומר שמצד אחר אין הגרות חלה, לפי שיטת הראשונים שצריך בית דין של סמוכין ושליחותייהו קא עבדינן (תוס' גיטין פח ב ד"ה במילתא), ואיך אפשר שאנו עושים שליחותם בזה שמכניסים אותם לעברות על דיני תורה, כמו שכתב מרן הרב קוק מקרה של אותו אדם שרצה להתגייר לשם שמים, אך המילה היתה מסוכנת לו מפני מחלתו, שאפילו אם נאמר שאין המילה חלק מן הגיור, אלא מצווה ראשונה שמתחייב בה, שאין לנו שליחות לגיירו באופן זה שנכניס אותו למצב שלא יוכל לקיים מצוות מילה מפני האונס, כי אין לנו שליחות להכניסו בחיוב מילה שמפני האונס אי אפשר לקיימה (דעת כהן ס' קנ). ומה נאמר ומה נדבר במקרה שלנו.

בל נחפש פתרונות חפוזים אשר אחריתם מרה, נלך בשבילים הסלולים, נתאזר בסבלנות הסטורית של גאולה קמעא קמעא, וד' לא ימנע טוב להולכים בתמים (ועיין שו"ת שאילת שלמה ג רצו).

בגדי צה"ל כבגדי כהונה ב

קונטרס בגדי כהונה כבגדי צה"ל – חלק ב

[מקורות והערות ע"י הרב מרדכי ציון]

9.   לבישת מדי א' בשבת

שאלה: האם יש חיוב ללבוש בשבת מדי א' או שמותר ללכת עם בגדי עבודה?

תשובה: בס' כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמ' 34-33), השיב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, שהרמב"ם (שבת פרק לה) מביא ב' תנאים בבגדי שבת: "מכבוד שבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת". וכ"כ בשולחן ערוך (או"ח רסב, ב-ג): "ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת... ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה", ובמשנה ברורה (סק"ה) הוסיף בשם האר"י שטוב שלא ילבש בשבת מכל מה שלבש בחול, אפילו חלוק, ואם אפשר, טוב שתהיה לו גם טלית אחרת לשבת". על כן נראה, שיש ללבוש את בגדי ה-א' בשבת, ואם אינם ברשותו (כמו אצל אנשי מילואים), לפחות ילבש את בגדי העבודה כשהם מכובסים. והוסיף הרב רונצקי: "שמעתי שיש מפקדים שמאפשרים לחיילים ללבוש בשבת חולצה לבנה, ובוודאי שכך נכון וראוי לעשות".

10.                     מדים בשבת

שאלה: בבסיס מאפשרים לנו ללבוש חולצה לבנה בשבת. האם זה עדיף ממדים?

תשובה: לבן עדיף לכבוד שבת.

11.         מדים לשבת

שאלה: ייחדתי מדים לשבת בלבד ועתה קיבלתי חדשים. מותר לי ליחדם לשבת וללבוש

הקודמים ביום או זו ירידה מקודש לחול?

תשובה: מותר. כך נהגו בית שמאי כאשר קנו בשוק מזון יותר טוב.

[כתוב בגמרא ביצה (טז, א) :"תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? מצא בהמה נאה, אומר: תהא זו לכבוד שבת. למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח, כ): "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, וב"ה אומרים: "ברוך ד' יום יום יעמס לנו" ".

רש"י עה"ת מפרש את הפסוק (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו": תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה, יהא מזמינו לשבת. א"כ, לפי רש"י ההלכה כשמאי הזקן.

אלא הרמב"ן (שם) חולק עליו: "וכתב רש"י בפירוש זכור תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה, יהא מזמינו לשבת. וזו ברייתא היא ששנויה במכילתא (כאן) כך: רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר: "זכור את יום השבת לקדשו" - תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת. אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה, שהרי בגמרא (ביצה טז, א) אמרו: תניא: אמרו עליו, על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? מצא בהמה נאה, אומר: תהא זו לכבוד שבת. למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח, כ) "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, וב"ה אומרים: "ברוך ד' יום יום יעמס לנו". ובמכילתא אחרת (מכילתא דרשב"י): שמאי הזקן אומר: זכירה - עד שלא תבא, שמירה – משתבא. ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מפיו. לקח חפץ טוב, אומר: זה לשבת. כלי חדש, אומר: זה לשבת. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו, שהיה אומר: כל מעשיך יהיו לשם שמים. והלכה היא כדברי ב"ה".

לכן, לפי רש"י ההלכה כשמאי, ולפי הרמב"ן ההלכה כהלל.

וכתב המשנה ברורה (רנ סק"ב): "והסכימו הרבה פוסקים (אור זרוע, דרכי משה, ב"ח, מג"א ושאר אחרונים), שגם הלל מודה שכדברי ב"ש עדיפא טפי, אלא שהיה בוטח בד' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה משאר הימים, וכדי לחזק מדת בטחונו היה נוהג כן. אבל בשאר כל אדם, שאין בטחונו חזק כ"כ, גם הוא מודה דכשמאי עדיפא טפי, ופשיטא בדבר שאינו שכיח לקנות כשיזדמן לו דבר שלא יהיה נפסד, אזי יניח אותו לשבת". והאחרונים מביאים הגמרא בשבת (קיט, א): "בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל, במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. שבבבל, במה הן זוכין? - אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות, במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים (הלים כד, א): "לד' הארץ ומלואה וגו'", וכשמסלקין אותו אומרים (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך".

א"כ, גם הקצב נהג כהנהגת שמאי.

ויש שהסבירו שההלכה כשמאי, כי בימות המשיח ההלכה תהיה כבית שמאי, ושבת היא מעין העולם הבא. כתב בפירוש תוספות חדשים על פרקי אבות (א, א): "ושמעתי בשם הרב הגאון אב"ד מניקלשבורג על משנה בית שמאי במקום בית הלל אינו משנה, כי מדריגת ב"ש היא גדולה ממדריגת ב"ה. ולכך כשיבוא הגואל ב"ב אז יהיה הלכה כב"ש. לכך עתה בזה העולם ההלכה כב"ה, כי מדריגת ב"ש היא למעלה מזה העולם ואין זה העולם יכול לסבול אותו. וזה הרמז שב"ש במקום ב"ה על מדריגת ב"ה אינו משנה אינו שלם במדריגתו".

והגאון רבי ברוך הלוי עפשטיין בעל התורה תמימה כתב בפירושו על פרקי אבות, שנקרא ברוך שאמר, שבענין זה, שמאי הדגיש כבוד שבת והלל הדגיש ביטחון בד', אך שניהם קיימו (פ"א ב, יב): "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (ועיין ס' כמוצא שלל רב – שבת עמ' של-שלב בשם בשפת אמת על ביצה טז, א ושו"ת כתב סופר או"ח ס' לח).

הג"ר שלמה זלמן אוירבך סיפר על יהודי שהיה מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים ושואלם כמה שילם עליו. לאחר שענו לו שבודאי שילם עליו הון מפולפל, היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט. כששאלוהו היאך הוא השיג במחיר כ"כ פעוט אתרוג יפה זה, ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג, כשהסוחרים דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם, ואז מחיר האתרוגים נמוך ביותר. מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאוד, עד שפעם אחת ניגש אליו ואמר לו כך: הגמרא מספרת במס' ביצה (טז, א) על שמאי הזקן שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת. מצא בהמה נאה, היה קונה אותה לשבת. ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה, היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה לו, שהיה אומר "ברוך ד' יום יום", ובוטח בד' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת. והנה הדבר לכאורה צריך ביאור, מדוע לא נהג הלל כמנהגו של שמאי, שלכאורה הנהגתו נראית טובה יותר? אלא, לכשנדייק בדברי הגמרא - "מדה אחרת היתה לו" - נראה שמנהג זה של הלל לא היה אך ורק במצוות, אלא אף בעניני עצמו. כגון, שכשהיה קונה לעצמו חפצים, לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך לכך. זו הכוונה בלשון "מדה אחרת היתה לו", שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג בה לאורך כל הדרך, גם בעניינים גשמיים. לכן, לו היה מותר לעשות כן אף בעניני מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי. אולם, מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש, ורק בעניני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון, זהו זלזול במצוות (מפי השמועה, נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה". מובא בסוכת היוצרים עמ' קלו).]

12.         כיבוס מדים בשבת

שאלה: האם מותר לחייל שהגיע הביתה קצת לפני שבת וצריך לחזור במוצ"ש לכבס בגדיו במכונת כביסה שתמשיך לפעול בשבת?

תשובה: במשנה שבת (יז, ב) שנינו: בית שמאי אומרים, אין שורים דיו וסממנים בערב שבת אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירים. בית שמאי אומרים, אין פורסים מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירים וכו'. ומוסבר בגמרא (שם ח, א), שהטעם של בית שמאי, שכשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך מצווה הוא על שביתת כליו בשבת, ולכן אף על פי שהוא אינו עושה שום מלאכה אלא היא נעשית מאליה בשבת, אסור לו להתחיל במלאכה כזאת בערב שבת כיון שהיא נגמרת בשבת על ידי כליו, והרי הוא מוזהר על שביתת כלים בשבת. אך בית הלל חולקים וסוברים שאין כל יסוד לאיסור שביתת כלים בשבת, ולכן כל הדברים האלה מותרים, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה בשבת. וכידוע, ההלכה כבית הלל (שו"ע או"ח רנב, א).

אמנם כתוב בברייתא (שבת יח, א): אבל אין נותנים חטים לתוך הריחיים של מים אלא כדי שיטחנו מערב שבת. ומבאר רבה בגמרא שם, שברייתא זו היא אף לדעת בית הלל, שאין דין איסור שביתת כלים בשבת, ובכל זאת אסור לתת חטים לתוך הריחיים מערב שבת, מפני שהריחיים משמיעים קול בשבת, ויש בזה זלזול לשבת. ורב יוסף חולק על רבה, ומעמיד הברייתא כבית שמאי, אבל לבית הלל מותר לתת חטים לריחיים מערב שבת והם נטחנים מאליהם בשבת, ואין לחוש להשמעת קול בשבת. ויש מחלוקת בין הראשונים אם אנו פוסקים כרב יוסף או כרבה. בשולחן ערוך (או"ח רנב, ה), המחבר פוסק כרב יוסף, שאין חוששים להשמעת קול, והרמ"א פוסק כרבה, שיש לחוש להשמעת קול לכתחילה, ובמקום הפסד יש להקל. כלומר, מעיקר הדין, אנו סוברים שהשמעת קול מותרת בשבת, אלא נוהגים להחמיר לכתחילה לחוש לדעת החולקים במקום שאין הפסד (פרי מגדים, אשל אברהם שם ס"ק כא).

וכתב הגר"ע יוסף בחזון עובדיה (שבת ח"א עמ' קנא): "ומעתה, הבוא נבוא ללמוד לגבי חיילי צה"ל שנותנים להם חופשה ליום שבת ובמוצאי שבת עליהם לחזור לבסיסם, הנה לדידן דנקטינן בתר הוראת מרן דלא חיישינן להשמעת קול, נראה שמותר לתת הבגדים מערב שבת לתוך מכונת כביסה חשמלית, שמכבסת הבגדים באופן אוטומטי, על מנת שהמכונה תכבס בשבת, ובמוצאי שבת יהיו הבגדים מכובסים כראוי, ויוכלו לצאת לדרכם במוצאי שבת. ואף שמכונת הכביסה משמיעה קול בשעת הכיבוס, לית לן בה, מאחר דקי"ל דלא חיישינן להשמעת קול. ואפילו להרמ"א, שחושש להחמיר כהפוסקים דס"ל שהלכה כרבה דחיישינן להשמעת קול, כיון שיש צורך בדבר, כי במוצאי שבת יצטרכו לצאת לבסיסם, הו"ל כמו במקום הפסד, וכמש"כ לעיל שמעיקר הדין גם הרמ"א ס"ל שהלכה כפוסקים המתירים.

13.         הבאת בגדים לחיילים במצב לחימה בשבת

שאלה: האם מותר להביא בשבת בגדים לחיילים שנמצאים במצב לחימה?

תשובה: כן. בגדים נקיים הם דבר חיוני.

[סיפר הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, ששאל שאלה זו להגרש"ז אוירבך, "הגרשז"א ע"ה, שהיה מסתפק במועט שבמועט, גער בי על שאלתי: איך אתה רוצה שחיילים יילחמו עם בגדים מלוכלכים ומיוזעים? לא משחקים בחיים של לוחמים". הרבה זמן אחר כך עסקתי בסוגיה הזאת. מניין לרב שלמה זלמן להחשיב כל כך את הכביסה של החיילים? עד שמצאתי תוספתא במסכת בבא מציעא (פרק יא) שאומרת כי כשיש מעיין לבני העיר ואין מימיו מספיקים לכל, חיי בני העיר קודמים לאורחים שעוברים במקום. אם יש מספיק לחיי בני העיר ולא מספיק לכביסה שלהם, האם כביסתם קודמת או חיי אחרים קודמים? בתוספתא חולקים בזה התנאים. משמע מכאן שחכמים ראו בכביסת הבגדים צורך חיוני. כל השאלה היא רק בסדרי הקדימות. הדיון הזה לא מופיע בספרי הפוסקים הרגילים. זו הלכה נדירה, שלא מופיעה אפילו בשולחן ערוך, כי לא חיו יהודים בארץ ישראל, ושאלות על זכות קדימה במעיין לא היו מצויות ביניהם. אפילו הכי, כשבאתי אל הרב [מרדכי] אליהו והצבתי בפניו את השאלה על הכביסה, מיד הוא ציין את התוספתא הנדירה הזו. הדבר הפליא אותי, איך הוא שולט בכל חלקי התורה, לגמרי, ממש כאילו מונחת לו בכיסו" (אביהם של ישראל ח"ב עמ' 37).]

14.         לבישת מדים מכובסים בתשעת הימים

שאלה: מי שהתגייס או בא לשרות מילואים בראש חודש אב, מה יעשה עם בגדי הצבא שמקבל, הרי אסור (לאשכנזים) ללבוש בגדים מכובסים?

תשובה: בס' כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמ' 84-83), השיב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל שלעבר, שלמעשה אין לחייל ברירה אלא ללבוש את המדים, שהרי הוא אינו יכול לעשות את הפעילות הצבאית בבגדים אזרחיים.

יתכן שאיסור לבישת בגדים מכובסים הוא דווקא לצרכי רשות, שרצו חז"ל למעט את שמחת והנאת האדם בימים אלו, אך בגדי הצבא, הם בגדים המשמשים לצורך מצווה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו. ואפשר לדחות, שהרי בפועל הוא נהנה מהם (ראש השנה כח). ועיין במשנה ברורה (תקנא ס"ק לא), שבמקום מצווה לא גזרו, כגון אישה הלובשת לבנים. ויש לחלק, שדווקא שם שיש צורך בבגדים נקיים התירו.

ועוד אפשר, שדווקא בבגדים אזרחיים שאדם שמח בלבישתם גזרו, אך בבגדי צבא שהוא מוכרח בלבישתם שמא לא גזרו.

ונראה, שהמדים אינם נחשבים לבגדים מכובסים המשמחים את מי שלובשם, מפני שבעת קבלתם הם ארוזים בשק החפצים ("קיטבג") ואגב כך מתקמטים מאוד.

ועוד, שבמקרים רבים הבגד אינו מתאים בדיוק לגודל החייל הלובשם, כך שקשה להשוות בגדים אלו לבגדים אזרחיים רגילים, מצד השמחה וההנאה שבלבישתם.

אפילו אם יש לאדם זוג מדים שהכין אותו קודם ט' באב, לא מסתבר שיצטרך ללכת במשך תשעה ימים בבגדים אלו גם כשיתלכלכו, מפני שישנה חשיבות להופעה המסודרת והנקייה של חיילי צה"ל. ובייחוד לוחמים, הנמצאים בתע"מ ומזיעים הרבה, פשוט שמותר להם להחליף בגדים גם אם יהיו מכובסים, שהרי הבגד הנקי מקל על ביצוע המשימה (פ"ת יו"ד שפט סק"ב. או"ח תקנט, יד).

לסיכום: מכל האמור לעיל נראה שאפשר להקל. אך כמובן שאם ניתן להכין מדים לפני ר"ח אב, כלומר ללבשם שעה קלה ואח"כ להחליף לאחרים, בודאי עדיף. ויש שנהגו במקרה שלא הכינו, להשליך את הבגד המכובס על הקרקע, ואח"כ ליטלו וללובשו.

15.         שהחיינו על מדים בבין המצרים

שאלה: האם לברך שהחיינו על מדים אם אני מתגייס בין המצרים?

תשובה: כן. גם בתשעת הימים.

מדי צה"ל

קונטרס בגדי כהונה כבגדי צה"ל – חלק א

[מקורות והערות ע"י הרב מרדכי ציון]

אמר רבנו הרב צבי יהודה: "תלמיד אחד של ישיבתנו ניגש אלי. אמרתי לו: "בהתחלה לא הכרתי אותך". הוא היה לבוש במדים. אתם יודעים שאני מתייחס למדים האלה בקדושה. בא בחור נחמד ויקר מלא יראת-שמים וקדושה, ולבוש בגדי צבא.

באותה הזדמנות הזכרתי מה שאמרתי בחתונה אחת, כאשר החתן הגיע לבוש מדי צבא [חתונת הרב שאר ישוב כהן]. היו שהעירו שאין זה מתאים שחתן יעמוד תחת החופה עם מדי צבא. בירושלים עיר הקודש נהוג שבאים עם בגדי שבת, בגדי קודש, כגון שטריימל. אגיד לכם את האמת: קדושת השטריימל, איני יודע אם היא כל-כך ברורה במאה אחוזים. היא נתקדשה בדיעבד. ודאי הרבה גאונים צדיקים וקדושים חבשו אותו. ודאי, כל-כך חרדת קודש כלפיהם, ועפר אנו תחת כפות רגליהם, ומתוך-כך נתקדש השטריימל. גם היידיש, שפת הגלות, נתקדשה, מתוך השימוש הרב בדברים שבקדושה. אך מתחילה - אין זה כל-כך מוחלט.

לעומת זאת, קדושת מדי הצבא בישראל היא קדושה עצמית מקורית. זו קדושת כל מכשירי המצווה, מכל הצדדים, מכל הטנקים, קדושת הטנק שלנו שיופיע מחר [במצעד הצבאי]" (שיחת רבנו, יום העצמאות תשכ"ז, מזמור י"ט למדינת ישראל, סע' 11, עמ' 76. שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל עמ' 268. ס' רבנו עמ' 278-277. טל חרמון – מועדים עמ' 135).

מעשה שישב רבנו ליד נהג מונית שהיה לבוש מדי צה"ל, ובמשך כל הנסיעה טפח לו רבנו על רגליו. לפני שהוא יצא, פנה הנהג בתמיהה אל התלמיד שהתלווה לרב, על מה ולמה זכה לזה. השיב התלמיד שזה מרוב חביבותם של מדי הקודש של צה"ל בעיני רבנו (ס' רבנו עמ' 279-278).

ועל הפסוק (ויקרא ו, ג): "ולבש הכהן מדו בד", מסביר בעל הטורים שעוד פעם אחת מובא במקרא "ומדו" כשמסופר על יואב (שמואל ב כ, ח): "ויואב חגור מדו לבושו", ופירש "שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה" (עיין נדה יג, ב. גם מובא בשיחות לקראת גיוס לצה"ל מהרב אלי סדן עמ' 16).

א.   שהחיינו על מדי צה"ל

שאלה: האם חייל יברך שהחיינו על מדי צה"ל כל פעם שמקבל חדשים?

תשובה: התשובה מתחלקת לשני חלקים:

1. האם חייל מברך שהחיינו בפעם הראשונה שהוא מקבל המדים?

בעניין אמירת שהחיינו בשעת הגיוס לצה"ל, כתב הרב אבי רונצקי, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, בספרו כחיצים ביד גיבור (ח"א עמ' 127-125), שאין לברך, שאע"פ שיש חשיבות מרובה בגיוס לצה"ל, זה אינו מעניק לאדם תועלת ממשית. ועוד, קשה לקבוע מתי מתחילה מצות הצלת ישראל וארץ ישראל ע"י החייל. ולגבי ברכת שהחיינו על המדים, נראה שאין לברך עליהם, שהרי הם אינם של החייל אלא שאולים אצלו.

אבל אנו אומרים שאפשר לברך משום ארבעה טעמים: א. יש שפסקו שאדם המקיים מצוה פעם ראשונה בחייו, מברך שהחיינו (שו"ת אורח משפט עמ' רסח-רסט). שירות בצה"ל היא מצוה משולשת: פיקוח נפש לעם ישראל, כיבוש הארץ וקידוש ד' (מאמר "למצוה הארץ" של רבנו הרב צבי יהודה בלנתיבות ישראל ח"א). ב. מצוה שאדם מקיים בשמחה, עליו לברך שהיינו, כדברי התוספות (סוכה מו, א ד"ה העושה סוכה) "ונראה דמצווה שיש עליה שמחה תיקנו שהחיינו". ג. וכן מברכים שהחיינו על בגדים חדשים והרי חיילים מקבלים מדי צה"ל. רובם הם בהשאלה, אך חלקם ניתנים לתמיד, כגון מגבת, נעליים, ולפעמים זוג מדים. אמנם ניתנים רק לשימוש צבאי, אך בכל זאת הם בבעלות החייל. אמנם מגבת אינה כה חשובה, או נעליים, אך יש לומר שהיותם בגדי צה"ל נותנת להם חשיבות, ואולי גם אפשר לומר אותה סברה על השאלתם לחייל לזמן ארוך. זכר לדבר, מי ששוכר בית בארץ ישראל מניח מזוזות לאלתר משום מצות ישוב ארץ ישראל (מנחות מד, א), משום חשיבות ארץ ישראל (אמנם לא כפירוש רש"י). וכן מה ששבת קובעת למעשר ולקידוש (פסחים קה, א), "משום דהוי עונג, אפילו סעודת כל שהוא דידה, קבע הוא" (רשב"ם שם). חשיבות השבת הופכת עראי לקבע. ד. שיטת הב"ח (או"ח ס' כט) שמותר לברך שהחיינו מספק, כי שונה היא מכל הברכות, כיון שהיא באה על שמחת הלב, ואם הוא שמח ומברך לד' על שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, אין כאן משום "לא תשא" (או"ח ס' כט). ואף שיש חולקים עליו (פמ"ג ס' רכה), אפשר לסמוך על שיטתו. לכן חייל המתגייס ומקבל בגדי צה"ל ושמח בכך עד מאוד, רשאי לברך שהחיינו (מחיל אל חיל ח"א עמ' 323-320. על דגלו עמ' 164-162).

2. האם הוא מברך שהחיינו כל פעם?

אם חייל מקבל מדים באמצע שירות, נימוק א' וב' נופלים, ונשארים נימוק ג' וד' (אם הוא שמח) שהוא מקבל מדים חדשים שלו. לכן צריך לבדוק לגופו של עניין: אם באמת המדים האלה נשארים אצלו לתמיד והוא שמח, יש לברך שהחיינו, אבל אם הם רק מושאלים והוא צריך להחזיר אותם, הוא לא צריך לברך שהחיינו.

ב.   "לשם יחוד"

שאלה: מה הנוסח של "לשם יחוד" שיש לומר לפני ברכת שהחיינו על לבישת בגדי צבאנו הקדוש?

תשובה: אין נוסח קבוע. כל אחד יאמר כענינו.

[עיין בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ק יו"ד ס' צג) שהתנגד לאמירת "לשם יחוד" לפני כל מצווה.]

ג.      שימוש אזרחי בבגדי צה"ל (שו"ת שאילת שלמה ח"א סי' שמב, תסב)

שאלה: האם מותר להשתמש לצרכים אישים ברכוש צה"ל כגון תרמילים שונים ונעליים גבוהות לטיולים או כבגדי עבודה?

תשובה: 1. קודם כל, ברור לחלוטין שאסור "לסחוב" ציוד צבאי. זה גזל גמור. בספר דיני צבא ומלחמה: "אין כל הבדל בין גנבת כסף מכיסו של חבר, לבין גנבת ציוד צבאי" (סעיף 31), כי בזה הוא גוזל רכוש של הציבור, של כלל ישראל. וכידוע, יש צד חומרא לגזל מן הציבור לעומת גזל מן היחיד, כי לזה האחרון יש אפשרות להחזיר כשהוא שב בתשובה אבל לגוזל מן הציבור קשה יותר להחזיר.

2. בקשר לבגדי צה"ל ונעליים גבוהות שמופקדים באופן רשמי אצל החיילים בתום השירות הסדיר, בוודאי לא ניתנו כדי שהאדם יעשה בהם מה שהוא רוצה, אלא הם מיועדים לתקופות המילואים. אם ישתמש בנעליים לטיול ובבגדים לעבודה, הם יתקלקלו ויתבלו ויצטרכו לספק לו חדשים בבואו למילואים. ובספר דיני צבא ומלחמה: "אין רשות לחייל לקחח רכוש צבאי כמו בגדי עבודה ותרמיל לשימוש אזרחי" (סע' 31). וכן הדברים אמורים לגבי חייל בסדיר שיש לו ציוד צבאי.

3. אמנם כמה פעמים נשאלה השאלה לגבי חיילים במסגרת הנח"ל אם מותר להם להשתמש בבגדי צה"ל לעבודה. בהיאחזות ודאי שמותר, מכיוון שצה"ל צריך לדאוג לכל צורכיהם. אמנם במשק, יתכן מאוד שהמשק צריך לספק להם בגדים. ויש פנים לכאן ולכאן לדון מבחינה הלכתית, אבל אין בזה עניין, ואין דרך אחרת אלא לפנות לראש אגף אפסנאות של צה"ל ולשאול באלו תנאים בגדים אלו מופקדים.

4. רבים טוענים על כל הנ"ל: "אבל כולם עושים ככה". טענה זו כוחה אולי יפה כדי להקל לפעמים על העונש לפני בית-דין, או כדי להעמיד פנים בפני בני אדם, אבל היא אינה משנה שום דבר לכך שהתנהגות זו אינה ישרה.

5. נקודה נוספת: אם בן תורה מתנהג כך, יש בזה חילול השם. הבריות אומרות: ראו את זה שלמד תורה שעובר על גזל בפרהסיא ואינו מתבייש. מה שווה כל התורה שהוא למד, אם אין בכוחה לחנכו ללכת בדרך היושר. ובסוף גמרא יומא (פו א) מבואר שזהו מגדר חילול השם.

6. כמובן, מותר לאדם לקנות בגדי חאקי, וכן נעליים גבוהות או תרמילים במחסני בגדים או בחנויות של צה"ל לשימושו האישי. אמנם מישהו אמר לי לאור הנקודה הקודמת שאולי יש בזה איסור משום מראית עין, אבל נראה שאינו כן מפני שאין לנו לגזור גזרות חדשות משום מראית עין, בנוסף למה שחז"ל ציינו במפורש בגמרא. אלא השיקול ניתן בידי כל אחד להכריע לפי המצב, שהרי נאמר "והייתם נקיים מד' ומישראל", ואין לאדם לעשות דברים שמטילים עליו חשד. אבל כאמור השיקול הוא בידי כל אחד לפי המקרה. ויתכן שיש מקום לחלק בין תרמילים שנהוג שאנשים קונים אותם בחנויות לצורך טיולים וכדומה לבין בגדי חאקי שאין אנשים נוהגים לקנות אותם בחנויות כדי לטייל בהם או לעבוד.

7. כללו של דבר, אדם צריך לדקדק בענייני גזל באותה מידה שהוא מדקדק במצוות אחרות, וכשם שהוא מקפיד על כשרות הבשר והפרדה בין בשר וחלב, אפילו אם זה עולה לו כסף, כך עליו להקפיד שלא יהיה בידו רכוש שאינו שלו. ובספר מסילת ישרים: "ואף איוב העיד על עצמו ואמר: "אם... ובכפי דבק מאום". והבט יפי המשל הזה, כי דמה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה ליטול אותו, ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא, כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, קשה הוא שיהיו ידיו רקניות ממנו לגמרי" (פרק יא).

ד.    חייל באוטובוס

שאלה: האם מותר לחייל לנסוע באוטובוס בחינם עם מדים בזמן שהוא בחופשה?

תשובה: בתנאי שיש לו תעודת חייל המעניקה לו זכות זו (ע' שו"ת שאילת שלמה ד כט).

ה.    לבישת בגדי צבא כדי לתפוס טרמפ (שו"ת שאילת שלמה א, תסב)

שאלה: שמעתי שתלמיד-חכם גדול התיר ללבוש בגדי צבא כדי לתפוס טרמפים, מפני שכופין על החסד.

תשובה: תמוה מאוד, גם הלבישה, גם הכפייה.

ו.      תחפושת מדי צה"ל לילד בפורים

שאלה: הרב כתב בתשובותיו (שו"ת שאילת שלמה א, תסב), שאסור להשתמש במדי צה"ל לשימוש אזרחי. האם מותר לילד להתחפש בפורים במדי צה"ל של אביו?

תשובה: צריך לשאול את הרבנות הצבאית, אבל נ"ל שיש מחילה מצד הצבא, כי המדים לא יתקלקלו ע"י שימוש כזה.

ז.      בגדי צבא בתפילה

שאלה: לאור הדין שאין מתפללים אלא בבגדים שעומדים בהם בפני מלך, האם מותר להתפלל במדי צה"ל?

תשובה: ודאי. הם אולי הבגדים הכי מכובדים שיש (עיין דברי רבנו הרב צבי יהודה בהתחלה). ועיין שו"ת אבני ישפה (ח כט אות ה), שהרב ישראל פסח פיינהנדלר השיב לאותה שאלה, שבזמננו, שרגילים בני אדם להיכנס לפני שרים עם מדים של הצבא, הם נחשבים מכובדים, וודאי שמותר גם להיכנס בהם לבית הכנסת.

ש: האם חייל במדים צריך לחבוש כומתה בתפילה מצד עומד לפני מלך שהרי הוא שם כומתה במסדר או לפני קצין?

ת: לא צריך. לא תמיד יש לו כומתה.

ח.   קריעה במדי הצבא

שאלה: במקרה אבלות שחייבים לקרוע קריעה, האם מותר לחייל לקרוע על המדים שכידוע יש להחזירם עם תום השרות?

תשובה: הג"ר שלמה גורן דן בשאלה זו בספרו משיב מלחמה (ח"ב סי' קמב) וכותב שבשולחן ערוך (יו"ד שמ, כט) מפורש שהקורע בחלוק גזול - לא יצא ידי קריעה, אבל בחלוק שאול, כל שהמשאיל ידע על כך בזמן שהשאילו, שהוא עלול להיות באבלות ולהתחייב בקריעה - מותר לו לקרוע על הבגד המושאל, כאמור שם (סעיף לד): "האומר לחברו: השאילני חלוקך שאבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שהוא מת, קורעו ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ומשלם לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו (שהולך לבקר בו החולה) הרי זה לא יגע בו".

לכן מסתבר שמדי צבא הניתנים לחייל לכל תקופת שרותו ולכל המצבים שהחייל עלול להיות נתון בהם, אם ח"ו ארע לו מקרה אבלות בתוך תקופת שירותו, יכול לקרוע במדיו ואין בזה משום קריעה בבגד גזול. גם אם נניח שהמדים שאולים הם לחייל ע"י הצבא והמדינה, מכל מקום הם שאולים אצלו לתקופת שרותו ונחשבים כבגדים שאולים כאשר הודיעו מראש לבעל הבגד שהולך לבקר את החולה. ושלטונות הצבא הממונים על הציוד מסכימים לכך. ואע"פ שאין זה מכוסה בפקודות מטכ"ל, אין בכך כלום, מכיון שידוע שזה עלול לקרות וניחא להו דיו לצאת ידי קריעה כמו שמפורש בשו"ע.

ובשו"ת מים ההלכה (ב, כט), הרב יונה מצגר, רב הראשי לישראל, מביא תשובת הג"ר גורן לאותה שאלה. וכן בס' סופה במדבר (סי' טז. נדפס בסוף שו"ת מים הלכה ח"ג), שו"תים וחקרי הלכה בענייני העורף במלחמת המפרץ הפרסי. והוסיף הרב מצגר: "ושמעתי מפי הגר"י זילברשטיין שליט"א (רב של רמת אלחנן בבני ברק וחתנו של הגרי"ש אלישיב), שלא יוצא בזה ידי חובתו, מאחר ואין לו כל צער, והקריעה אינה מכאיבה לו כיון שאינו צריך לשלם. והדבר דומה לקרוע בגד חבירו ויודע מראש שחבירו יסלח לו דלא עשה כלום". אמנם אפשר להקשות, שהרי מותר לקרוע על בגד ישן שלא חשוב לו בכלל. לכן אנו הולכים בעקבותיו של הגר"ש גורן.  

מי אשם בשריפה בכרמל?

מי אחראי על השריפה בכרמל?

הרב אבינר פורסם באתר "סרוגים"

שאלה: מבקר המדינה בנוגע לשריפה בכרמל, מתח ביקורת על שר הפנים ושר האוצר והטיל עליהם אחריות למחדלים.

בעקבות הדו"ח ביקשנו את התייחסותו של הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב היישוב בית אל לנושא של אחריות מיניסטריאלית, כשלונות מערכתיים ותעדוף תקציבים.  האם בכלל יש דבר כזה אחריות מיניסטריאלית?

תשובה: בודאי השר הוא הקובע את המדיניות הכוללת. אך הוא לא יכול להכנס לפרטי הפרטים של כל דבר, זה לא תפקידו והוא לא בהכרח מבין בזה.

שר הבריאות אינו רופא ולא תמיד שר הבטחון הוא קצין בכיר בצה"ל.

תפקידו של השר הוא לתת כיוון כללי, הנחייה כוללת, אבל זה לא אומר שהוא חייב ויכול לרדת לפרטי העניינים. זה לא התחום שלו.

שאלה: אבל התפקיד שלו להתריע ולצעוק על זה שאין לו מספיק תקציב?

תשובה: זה נכון שלא הזרימו מספיק כספים ולא היה מספיק ציוד, אבל נראה שככל השירותים החיוניים האחרים, אין מספיק ציוד.

צה"ל מתלונן שאין לו מספיק ציוד, ובתי החולים מתלוננים שאין להם מספיק ציוד ולקופות החולים אין כסף לממן כל התרופות, וגם לחינוך אין מספיק תקציב.

בכל מקום שתחקור, תמצא שאין מספיק כסף, גם בשירותים החיוניים וגם באלה שאינם בגדר פיקוח נפש.

שאלה: לא צריך להעדיף את החיוני יותר על פני החיוני פחות?

תשובה: לפני כשנה הייתה שביתה של העובדים הסוציאליים. הם מקבלים שכר מינימום, או שכר נמוך מאוד ביחד לעבודתם. נכון זה לא מוגדר כפיקוח נפש, אבל העבודה שלהם מונעת פשע באופן עקיף וחוסכת כסף מהמשטרה , אז גם היא מוגדרת 'חיונית'.

שאלה: אך אין העובדה שחסר לכולם, מורידה את האחריות משר הפנים ושר האוצר?

תשובה: יש נושא בכלכלה שנקרא 'תורת המשאבים המוגבלים'. כשאי אפשר לתקצב ולתת לכל נושא ולכל דבר, צריך להכריע ולמצוא פתרונות – פשרות, שכל אחד יקבל קצת ויסתדר עם מה שיש.

לפעמים צריך להזרים כסף לשירותים שאינם פיקוח נפש, למשל לחינוך. אבל אם תתן לחינוך יחסר לכבאים?  יכול להיות, אבל אנו גם צריכים חינוך ונשקיע גם בחינוך למרות שזה עלול לפגוע בנו בשירותי ההצלה.

שאלה: ואיך זה מסתדר עם פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה?

תשובה: יש לזה דוגמה גם בגמרא.  "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן".  לפי שיטה אחת משום "דוחקא דציבורא".  דוחק הציבור.  לציבור יחסר כסף.  מה יעשה הציבור עם הכסף? יסלול כבישים, ישקיע בחינוך ונושאים דומים.

ואתה תשאל, בשביל כבישים וחינוך אותו יהודי מסכן ימק בשבי?!  כן!  אין זה ישר לדבר בצורה דמגוגית וטראגית.  אנחנו צריכים חינוך וזה בא על חשבון השבוי.  הוא אמנם מסכן, אבל אנחנו צריכים כבישים.

שאלה: ואיך יודעים מה זה 'יתר על כדי דמיהן'? אולי כאן הייתה באמת רשלנות או פשיעה של המשרדים הממשלתיים?

תשובה: צריכים לעשות חשבונות איפה להשקיע את הכסף. שרפה היא דבר מסוכן וצריכים להיות ערוכים לקראתה, אבל צריך לקחת בחשבון את המקדם של אחוז הסיכון - כמה שריפות יש, כמה זה קורה.

אם שריפה הייתה קורת כל יום, היה שיקול אחד, אבל אם זה מאורע נדיר, שקורה כל עשרות שנים, בכלל לא בטוח שצריך להשקיע בזה.

ב"ה לעומת מדינות אחרות, השריפות בארץ הם מאורע נדיר, ואנחנו לא יכולים להשקיע את כספנו רק בנושא זה.

שאלה: ומה בדב דו"ח מבקר המדינה?!

תשובה: הדו"ח של המבקר הוא אמת, ואם אכן קרה אסון חייבים לבדוק ולהסיק מסקנות. הוא גילה שהיה חסר ציוד, אבל גם במקומות אחרים חסר, וחלוקת המשאבים של המדינה זה אינה תפקידו של המבקר אלא של הממשלה או הכנסת.

הדו"ח הוא חשוב, אבל המסקנות חייבות להלקח בפרספקטיבה כוללת: המשאבים שלנו מוגבלים והשריפות נדירות.

שאלה: האם השרים צריכים להתפטר לאחר שהוא מצא אותם אחראים למחדל?

תשובה: לאור כל הנ"ל, השרים לא צריכים להתפטר.  יש האוהבים לחפש אשמים. קורה מקרה, מחפשים את האשמים ואז אפשר לנוח. זה לא דרך נכונה.

מה תפקיד הרבנים בצד המעשי של המדינה?

גאולה בלי רועה

הרב אבינר- פורסם ב"מעייני הישועה"

שאלה: האם הציבור צריך להתייחס לדעת תורה כהמלצה או כהוראה?

תשובה: זה חשבון אישי של כל אחד התלוי באמון שהוא נותן ברבו. הציבור שלנו מגוון, ביקורתי וחושב והוא לא מקבל בקלות דברים שאומרים לו.  זה בא מתוך רצינות לא מתוך רוע לב. זה כולל את מי שלא מקבל את דברי כל רב בתור דבר מוחלט שאין לזוז ממנו. בציבור שלנו אנשים מכבדים מאוד את הרבנים ויחד עם זה הם אינם רואים את עצמם כפופים לאמירה של כל רב. מדובר פה בזרם המרכזי בציונות הדתית ששומע לרבנים והוא שומר לעצמו את הזכות לראות את דברי הרב אליו תואמים לו או שמא ישאל רב אחר. בקצוות יש כאלו שכלל לא מעריכים את הרבנים או בגלל שהם ליברלים קיצוניים או גאונים קיצונים בעיני עצמם הרואים את הרשות להכריע בכוחות עצמם. הזרם המרכזי מכבד את הרבנים יותר מהציבור החרדי ויחד עם זה הוא רואה שחובתו להתייחס לדברים כהמלצה ולבחון הלאה את הדברים.

שאלה: האם צריך להיות "חסיד" של רבו או שהוא צריך לשמוע את דעתו ולשאול שאלות לאור המציאות?

תשובה: פעם רבנו הרב צבי יהודה דיבר על תנועת החסידות ואחד התלמידים אמר לו 'גם לרב יש חסידים'.  רבינו השיג: נכון אבל הם גם מתנגדים שלי.  אכן איך קוראים לאדם שהוא גם חסיד של רבו וגם מתנגד של רבו? - תלמיד.  זה מה שיש לצפות מתלמיד שיהיה עם חשיבה עצמאית, כמובן לאור מה שהוא הספיק לשמוע מרבו, להפנים את דרכי החשיבה של רבו, לא רק סכום של ידיעות שלמד מרבו אלא דפוסי חשיבה.

שאלה: מה בדבר דפוסי ההצבעה של הציבור הדתי לאומי?

תשובה: חלק מהציבור שלנו לא מצביע בעד מפלגות דתיות הוא לא נותן בהן אמון, אף על פי שהרבנים אומרים כן להצביע אבל זה לא קובע עבורו.  והמצב הולך ומחמיר, יש אומרים שאם זה ימשיך כך שתי המפלגות הדתיות-הלאומיות לא יעברו את אחוז החסימה.

שאלה: למה אותו הציבור לא נותן אמון במפלגות?

תשובה: ראשית, הוא מפקפק ביכולת ההנהגה.  יש מתגעגעים: מתי יהיה מנהיג אמוני למדינה?  אבל איך הם רוצים שאדם לאומי דתי ינהיג את המדינה אם הציבור הזה לא מסוגל להנהיג את עצמו והוא מפולג.  אין לו עדיין תרבות הנהגה.  המנהיגים מפולגים ביניהם והרבנים מפולגים ביניהם.  שנית, יש האשמה ישנה של פשרנות שכבר מופיעה אצל מרן הרב קוק.  מי שפשרן לא יכול להיות מנהיג.  ושלישית, יש האשמה שיש יותר מדי קומבינות פוליטיות, הציבור לא סובל זאת.  רביעית, יש האשמה שיותר מידי עמדות קיצוניות.

שאלה: ומה תפקידו של הרב בזירה הפוליטית?

תשובה: הרבנים הם לא פוליטיקאים, כמו שהרבנים לא רופאים או כלכלנים.  אבל כן קיימת אתיקה רפואית, כלכלית ופוליטית, זה כן תפקידם של הרבנים לקבוע כיוונים ומגמות אבל לא לעסוק בפרטים, שזה תפקידם של הפוליטיקאים.

שאלה: איך זה שאין דמות רבנית שניתן להתאגד סביבה?

תשובה: הזרם המרכזי של הציבור שלנו מאוד מאוגד, גם אם אינו מתלכד סביב רב אחד. ראשית הגאולה היא: צאן בלי רועה אחר כך יבוא הרועה (רש"י ריש תהילים פרק ע). אנשים בוכים: "אנחנו צאן בלי רועה אין הנהגה רוחנית".  נכון אבל הצאן הזה עשה כל מה שעינינורואות בלי רועה, הצאן פועל גם בלי רועה. זה לא אומר שאינינו מאמינים שיבוא רועה, ודאי שהוא יבוא , אבל הוא יפתור בעיות שהצאן לא יכול לפתור לבדו. הציבור הלאומי דתי הוא בעל השפעה אדירה.

שאלה: האם צריכה להיות היררכיה בעולם הרבני?

תשובה: ודאי שיש היררכיה.  אבל לא מדובר פה במנהיגות שמונחתת מלמעלה, אלא במנהיגות טבעית שנוצרת מתוך האמון שאנשים נותנים.

שאלה: איך ניתן לחזק את השפעת עולם התורה?

תשובה: מרן הרב קוק עוסק בזה בספרו "אדר היקר", שם הוא מסביר שההשפעתו העיקרית של אדם אינה על ידי נאומים וספרים אלא על ידי מעלתו המוסרית.  כשנהיה יותר מוסריים ואחראיים אז השפעתנו תגדל.

שאלה: מה הבשורה של כנס הרבנים האחרון?

תשובה: בכינוס הרבנים היה נעים לפגוש הרבה חברים, אבל כנס אחדות נצרך כאשר מפולגים.  מלבד הצד ההצהרתי בכנס, לא נראה שיתפתח מזה משהו מעשי שיצא מזה. עדין לצערנו  יש הרבה רבנים מפולגים שלא יכולים לשבת סביב אותו שולחן. חילוקי דעות לא מפריעים, זה תמיד היה ויהיה. אי אפשר להכריח את כל הרבנים שיחשבו אותו דבר. צריך שיהיה כבוד בין הרבנים למרות הדעות השונות, כבוד אמיתי לא חיצוני. חילוקי דעות כן, חילוקי לבבות לא.