"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – עידן בחירות
[פתיח שו"ת רדיו – עריכה: רותי סופר]
כעת אנו בעידן הבחירות, לכן כדאי להזכיר, שגם בעידן הבחירות, מצווֹת התורה אינן בטֵלות. כגון: איסור לשון הרע, עלבונות שקרים, וכל מה ששייך לשמירת הלשון – עדין אסור. יתר על כן, ישנם האומרים: אסור לדבר לשון הרע על אדם פרטי, אך על מפלגה אין בעיה. אך החפץ חיים מסביר בדיוק הפוך! אם אתה מדבר לשון הרע על אדם פרטי – עברת רק על עבירה אחת. אבל איסור לשון הרע על מפלגה שלמה גדול יותר מכיון שהעבירות נכפלות במספר החברים של המפלגה. יותר מכך, מי שמדבר לשון הרע על מפלגה ברבים, למשל, מדבר ברדיו ויש מאה אלף מאזינים, א"כ העבירות מוכפלות בחברי המפלגה כפול המאזינים! אך גם לשון הרע על אדם אחד בלבד, באמצעי התקשורת נכפל... (חפץ חיים, הלכות לשון הרע י יב).
שמא תאמרו: כאן המצב שונה, זה למען הכלל! זה בשביל האומה, בשביל האידאל, בשביל המצוה. לא נכון! הלא זה בדיוק מה שאירע בבית שני – אומר הנצי"ב מוולוזין – בני אדם דיברו לשון הרע, ורימו את עצמם שזה לשמה. הם החליטו שכל מי שלא דומה להם יש מצוה גדולה לרדפו, לדבר עליו לשון הרע, לחרפו ולבזותו, והתוצאה הייתה חורבן בית שני.
בבית ראשון שפכו דמים, אבל היה זה על רקע של יצר הרע אישי. בבית שני ציפו את יצר הרע בציפוי אידאולוגי! (כל זאת מוסבר בהקדמתו של הנצי"ב מוולוזין לפירושו 'העמק דבר' וכן בשו"ת משיב דבר ח"א מב.) וזה מה שנקרא שנאת חינם. שנאה שאינה חינם היא שנאה עם סיבה. כלומר אם משהו עושה לי צרות ולכן אני שונאו- אמנם גם זה אסור - צריך לדבֵר, צריך להשלים, צריך להסתדר- אך על כל פנים אין זו שנאת חינם. אך אם אני שונא אדם רק מסיבה זו – שאינו מהמפלגה שלי – זאת היא שנאת חינם! שנאה ללא סיבה.
לכן, גם במאבקים פוליטיים ודומיהם –יש איסור לדבר לשון הרע, ואדרבה, הדבר חמור הרבה יותר. גם רבינו, הרב צבי יהודה קוק, בספרו לנתיבות ישראל ח"א, מקדיש מאמר שלם בשם 'אל היסוד', בדבר האיסור החמור של לשון הרע במאבקים פוליטיים.
במאמר אחר מבאר רבינו, שהסיבה שבגינה נענש אביה מלך יהודה היא שביזה את ירבעם מלך ישראל ברבים, בהאשימו אותו שהוא עובד עבודה זרה (וראה דברי הימים ב יג ג-כ. ירושלמי יבמות טז ג).
כמובן, מותר לדבר לגופו של ענין ולומר: איני מסכים עם מצע מפלגה פלונית בגלל סיבות אלה ואלה. זה משהו אחר. זו מחלוקת דעות וזה בסדר גמור. אבל לדבר לשון הרע על אישים, לבזותם וכן הלאה – זה לא! בזאת יש מאד מאד להתחזק.
אגב, יש אומרים: כל זה יפה מאד בתיאוריה, אבל למעשה בשטח זה לא הולך. מי שאינו מדבר לשון הרע – הוא אבוד, הוא לא ישיג מאומה, הוא נאיבי, הוא מסכן. תשובה: בדיוק להיפך! הנסיון מראה שהעם היושב בציון אינו אוהב ואפילו שונא, את מי שמדבר לשון הרע! הוא אינו מסוגל לסבול את מי ש'מלכלך' אחרים. שמעתי אנשים רבים שאומרים: אני מצביע לפלוני מכיוון שאינו מבזה את מתחריו. זה משדר אמת! זה משדר ישרות! העם היושב בציון אינו אוהב את הבזיונות והעלבונות. יש פתגם של צעירים: "זבל מי שמלכלך", הכוונה היא למי שמלכלך את רשות הרבים. גם פה זה נקרא: מלכלך את רשות הרבים! העם היושב בציון אינו נותן בו אמון. הוא מבין שאם הוא נצרך לבזות את מתחריו, סימן שהוא חלש, סימן שהוא נלחץ, סימן שהוא מרגיש מאויים. אם כך, הוא חלש, ואינני מעונין בו.
לכן, לא זו בלבד שזה אסור, ולא רק שזו עבירה גדולה – אלא אין בכך כל תועלת!! אדרבה, יורשים שני גיהנום! גיהנום בעולם הבא וגיהנום בעולם הזה, מכיוון שהם מפסידים את השפעתם.
לכן דווקא בעידן בחירות, זו הזדמנות לכבוד, ליחסים טובים. שהרי בסופו של דבר איננו שני עמים. לפעמים, כששומעים את התבטאויות זה נגד זה, אפשר לחשוב חס ושלום, שאנו שני עמים, או שתי דתות ח"ו.
אך כמובן שכל זה איננו נכון, המשותף לכולנו, הוא גדול לאין ערוך מהמפריד. והפיצול בינינו – הוא מסוכן יותר לאין ערוך! כמו שאמרו דרך דרוש: "והיא שעמדה וכו'... שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו". ודרשו – שזה שאנחנו "לא אחד בלבד" – זה מה ש"עמד עלינו לכלותנו"!
נזכור כולנו, שאין מפלגה יש את שאצלה כל האמת, כל הצדק וכל היושר. הערכים הללו מפוזרים בין כל המפלגות, לכל אחת יש קצת, לכל אחת יש חלק, וכל המפלגות יחד, עושות את כל בית ישראל. לכן, גם אם אני מצביע בעד מפלגה א', אין זאת אומרת שאין לי אהבה והערצה וכבוד והכרת טובה אל מפלגה ב'.
לכן, כולנו יחד נזכור: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
