"על מגרון תהיה מלחמה"

מלחמה על מגרון ועל יהודה ושומרון

הרב אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

רבנו הרב צבי יהודה הכריז מול עם ישראל וכל העולם כולו: "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה", "על גופותינו"! (להלכות ציבור עמ' ריד, עמ' רכו). כאשר נשאל מה כוונתו, האם למלחמת אזרחים, סירב להשיב. אחר כך הוא ביאר לרמטכ"ל שאין הכוונה למלחמת אזרחים, או למלחמת מתנחלים נגד הצבא, וכך כתב לו: "הדרכת חז"ל ורבותינו הנאמנים היא על מלחמות ישראל עם אומות העולם. נקווה שלא נצטרך להגיע אל מלחמת עם ישראל בממשלתו הכושלת". אם כן מדובר במלחמת העם כולו בממשלתו. וכן כתב לשר הביטחון: "על יהודה ושומרון תהיה גם מלחמה פנימית, וכאשר העם כולו יתקומם בזה נגד הממשלה הזאת, כמובן שהננו עם העם כולו, בעת תקומת דבר ד' ונצחו על עמו ונחלתו, ולא עם הממשלה בכשלונה. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה".

וכך ביאר לתלמידים שלא מדובר בהנחיה מעשית אלא בקריאה בעלת ערך חינוכי: "אמרתי וכתבתי שעל יהודה ושומרון, יריחו והגולן, תהיה מלחמה, ואין להעלות על הדעת שום ויתורים. על האיום הזה, הדיבור הזה, ההתרגלות הזאת, החינוך הזה, יש לחזור פעמים, פעמיים, בלי הרף, אלפי פעמים, כדי לעקור מן השורש את הריקבון הזה, את החולניות הזו, את החולשה הזאת. האדמות האלה אינן שייכות לגויים ולא גזלנו אותן מהגויים, אלא ב"ה גדלנו, התבגרנו וחזרנו אליהן. על יהודה ושומרון הגולן ויריחו תהיה מלחמה. על האיום והדיבור הזה, יש לחזור מחר ומחרתיים בלי הרף, על מנת לבטא את העמדה שלנו בתוקף ועוז. יש להזכיר לממשלה ולעם ישראל, שאין להעלות על הדעת ספק ספיקא של ויתור על משהו של ארצנו. איננו בעלי בית על הארץ הזאת. היא של כל עם ישראל, אנחנו היהודים היושבים כאן, אנחנו נציגים של כל עם ישראל כולו. אין לנו לבגוד אלא להוסיף תוקף ועוז של קידוש השם". (מתוך הקלטה). הרי שסגנון זה הוא הדגשה בצורה החריפה ביותר שיש כאן עניין נורא ואיום.

מעולם לא הורה רבנו למעשה לאף אחד: לך עשה מלחמה על יהודה ושומרון.

*

ובאשר למגרון, בשורה טובה: קנינו חלק ניכר מהשטח, ולכן אין שום סיבה להרוס ולהעביר את התושבים למקום חלופי. אמנם תמיד זה היה שלנו מאז מקדם, אבל עתה אין גם פתחון פה משפטי נגדנו. לכן ודאי אין לעשות דבר נורא ואיום כהעברת תושבים.

חזק ונתחזק בעד ארצנו וערי אלהינו.

של מי גבעת האולפנא?

גבעת האולפנה היא שלנו

הרב אבינר- פורסם באתר "כיפה"

מנהיג אמיתי לא מחפש עסקאות. השאלה האמיתית היא האם ארץ ישראל שלנו או לא שלנו – והיא שלנו, אז אסור לנו להתפשר.

אין מקום לכל פשרה בסוגיית שכונת גבעת האולפנה בבית אל.  מדובר בעניין עקרוני אשר אסור להתפשר עליו.

יש להתנגד מראש להצעות לפיהן השכונה תפונה תמורת בנייה של מאות יחידות דיור ביהודה ושומרון. זה עניין של עקרון.  רבנו הרב צבי יהודה התנגד לרעיונות דומים בעבר. השאלה בסופו של דבר היא האם ארץ ישראל שלנו או לא שלנו? רבנו הרב צבי יהודה אמר שזה שלנו - ואף אחד לא יגיד לנו אחרת, בעד שום פשרה. העיקרון הזה הקים את גוש אמונים ואת רוב ההתיישבות. מנהיג אמיתי לא מחפש עסקאות.

היום זו גבעת האולפנה ומחר יפנו מקומות אחרים בעד עסקאות אחרות.  כמובן אם לא תהיה ברירה אחרת, צריך לקבל משהו, אבל לבצע עסקאות זה לא ראוי. גם בל נשכח שיסוד המאבק האמיתי למען ההתיישבות הוא ללמוד תורה. חלילה יפנו את גבעת האולפנה כי אנו לא לומדים מספיק תורה ולא עושים מספיק מצוות. זה לא אומר שלא עושים, זה אומר שצריך לעשות יותר. לימוד התורה טמיע את הרעיונות בתוך החברה הישראלית ולשנות דעות בכנסת ובממשלה ובסופו של דבר לשנות את המציאות.

הויכוח האמיתי מאחורי סוגיית שכונת גבעת האולפנה הינו על הבעלות האמיתית על ארץ ישראל, ולא עניין של סכסוך משפטי על קרקע זו או אחרת. השאלה היא אם מבחינה מוסרית מדובר באדמות שלנו או של הערבים. הא כיצד אלו אדמות של ערבים? אילו הוכחות הם מביאים בכלל הוכחות? אם הם רעו את הצאן שלהם - זה שלהם?.

כמובן, אנחנו לא עושים דברים נגד החוק, אבל מי שקובע את החוק היא הממשלה ולא בג"ץ. ודאי אסור לפעול באלימות כהתנגדות לפינוי השכונה.  בודאי אין צורך בכך כדי להוכיח שארץ ישראל יקרה לנו, זה מיותר.  האם חמורה מי שמפגין שעתיים – ארץ ישראל יקרה לו? העיקר לא להיסחף במלחמות יהודים נגד יהודים, זו עבירה.

כיצד להאבק על ארץ ישראל - ע"פ רבנו הרב צבי יהודה

המאבק על ארץ ישראל לפי רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל

מלחמה על יהודה ושומרון

[עיטורי כהנים – גליון 105]

רבנו הרב צבי יהודה הכריז מול עם ישראל וכל העולם כולו: "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה" "על גופותינו"! (להלכות ציבור עמ' ריד ועמ' רכו). כאשר נשאל מה כוונתו, האם למלחמת אזרחים. סירב להשיב. אחר כך הוא ביאר לרמטכ"ל שאין הכוונה למלחמת אזרחים, או למלחמת מתנחלים נגד הצבא, וכך כתב לו: "הדרכת חז"ל ורבותינו הנאמנים היא על מלחמות ישראל עם אומות העולם. נקווה שלא נצטרך להגיע אל מלחמת עם ישראל בממשלתו הכושלת". אם כן מדובר במלחמת העם כולו בממשלתו. כתב לשר הבטחון "על יהודה ושומרון תהיה גם מלחמה פנימית, וכאשר העם כולו יתקומם בזה נגד הממשלה הזאת, כמובן שהננו עם העם כולו, בעת תקומת דבר ד' ונצחו על עמו ונחלתו, ולא עם הממשלה בכשלונה. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה".

וכן ביאר לתלמידים שלא מדובר בהנחיה מעשית אלא הקריאה בעלת ערך חינוכי: "אמרתי וכתבתי שעל יהודה ושומרון, יריחו והגולן, תהיה מלחמה. ואין להעלות על הדעת שום ויתורים. על האיום הזה, הדיבור הזה, ההתרגלות הזאת, החינוך הזה, יש לחזור פעמים, פעמים, בלי הרף, אלפי פעמים, כדי לעקור מן שורש את הריקון הזה, את חולניות הזו, את החולשה הזאת. האדמות האלה אינן שייכות לגויים ולא גזלנו אותם מהגויים, אלא ב"ה גדלנו, התבגרנו וחזרנו אליהן. על יהודה ושומרון הגולן ויריחו תהיה מלחמה. על האיום הזה והדיבור הזה, יש לחזור מחר ומחרתיים בלי הרף, על מנת לבטא את העמדה שלנו, בתוקף ועוז. יש להזכיר לממשלה ולעם ישראל, שאין להעלות על הדעת ספק ספיקא של ויתור על משהו של ארצנו איננו בעלי בית על הארץ הזאת. היא של כל עם ישראל, אנחנו היהודים היושבים כאן, אנחנו נציגים של כל עם ישראל כולו. אין לנו לבגוד אלא להוסיף תוקף ועוז של קידוש השם" (מתוך הקלטה). הרי שסגנון זה הוא הדגשה בצורה החריפה ביותר שיש כאן עניין נורא ואיום.

מעולם לא הורה רבנו למעשה לאף אחד: לך עשה מלחמה על יהודה ושומרון.

העלייה הראשונה לגרעין אלון מורה

[מתוך ראיון עם הרב יעקב הלוי פילבר, אדר תשע"ב ב-'ערוץ מאיר']

"כשעלינו בפעם הראשונה לגרעין אלון מורה, נצמדתי לר' צבי יהודה. וגם שם ספרו כל מיני אגדות שהוא אמר "תירו עלי במכונות ירייה" ושטויות. [הוא] בחיים שלא לא היה אומר לחיילי צה"ל תירו עלי במכונת ירייה וכו'. אריק שרון לקח אותו, הוא ירד מהמכונית. אני מיד נצמדתי אליו. השאלה הראשונה שהוא שאל הייתה: "למי שייכת הקרקע"? שאלתי אותו: "הרב, למאי נפקא מינא? ארץ ישראל היא שלנו". הרב צבי יהודה ענה: "אם הקרקע הזאת היא של מוחמד, של ערבי פרטי אין לנו מה לעשות כאן, נלך מכאן". זה פרט שלא ידוע מר' צבי יהודה. ר' צבי יהודה היה מאוד דמוקרט, ר' צבי יהודה היה בליגה נגד כפייה דתית. בתחום הפרט הוא היה נגד כפיה, אבל בפרהסיה היהודית יש מקום [לכפיה], כמובן לא בזריקת אבנים וכו' כל מה שלא שייך לקיום של הציבור של העם היהודי, זה דוגמא אחת של הרחבות.

כשבגין חזר מ'קאמפ דוד' הוא התחייב לקארטר ששלשה חודשים הוא לא יקים התנחלויות, מה שהיום ביבי עשה עשרה חודשים, בגין עשה אז שלשה חודשים. אז החבר'ה ובראשם חנן פורת הקימו התנחלות בשכם. חבר'ה באו לר' צבי יהודה הביתה. ישבו סביב השולחן שלו, ר' צבי יהודה ישב בראש השולחן ומולו ישב חנן פורת, ר' צבי יהודה אמר בהאי לישנא: "חבר'ה, העם לא אתנו". חנן פורת ז"ל אמר: "אם אנחנו נעלה למקום, אז נסחוף את העם" – ר' צבי יהודה הגיב לזה בתנועת יד [של ביטול] של 'שטויות'. באמת לא יודעים למה בסיפור הקודם הוא עלה נגד הממשלה, ולמה במקרה הזה שבגין היה רה"מ [הוא התנגד]. זה חזרה על היסוד הדמוקרטי של הרב צבי יהודה. ממשלת רבין הייתה ממשלת מעוט, יש לו מאמרים על זה. תמיד כשרוצים לצטט את ר' צבי יהודה צריך לבדוק את הדברים שבכתב, אלו דברים שבאמת ר' צבי יהודה אמר, כל מה שמספרים בשמו... הוא דיבר ואמר שזה יותר גרוע מ[שאלת] "מי הוא יהודי", המיעוט [אז היה] שולט על הרוב בעם ישראל ועוד בעזרת הערבים זה חילול ד' וכו'. ממילא לממשלת מעוט אין את הסמכות, לכן הוא הרשה לעצמו ללכת נגד זה. בגין כבר היה בממשלת סמכות, ר' צבי יהודה לא היה הולך נגד ממשלת ישראל...".

כיצד צריך להתייחס לכך שהממשלה מגרשת יהודים?

אכזבה עקב הגירוש מבית המכפלה בחברון, פרשת מגרון, שכונת האולפנא וכו'

הרב אבינר- שו"ת מהרדיו

שאלה:איך אנחנו מתמודדים באופן רוחני עם התחושה שקמים אנשים מתוך עמנו לגרש אותנו מלהתיישב בארצנו?

תשובה:בדברים רציניים אנחנו לא הולכים ע"פ תחושה, אלא ע"פ בירור שכלי. לצערנו, זו לא רק תחושה. באמת יש כאן נסיגה. היתה נסיגה בימית, היתה נסיגה בגוש קטיף, היתה נסיגה בעמונה, היתה נסיגה במגרון והיתה נסיגה בחברון. אבל, צריך לדעת, שבמהלך הגאולה יש לפעמים גם נסיגות.

גאולה זה לא מתמטיקה. גאולה זה סטטיסטיקה. בסטטיסטיקה לא הכל תפור לגמרי. סטטיסטיקאים אומרים, שדבר שהוא לא 10% - הוא לא קיים. ב"ה, ביש"ע יש 350,000 תושבים. 10% הוא 35,000. הסטטיסטיקאי אומר שמה שקורה לפחות מ35,000 - לא קיים.

גם באופן רוחני לא כתוב שבמהלך הגאולה לא יהיו צרות. אפילו כשמשה רבנו, שוודאי היה השליח האלוהי לגאולת מצרים, בא לגאול את עם ישראל, פרעה הרשע מיאן לשמוע לו, והמצב עוד הידרדר - שהוכרחו בני ישראל לקושש בעצמם קש ותבן. באותם רגעים, קשה היה מאוד לעם ולמשה רבנו עצמו. הרמב"ן, בפירושו על התורה, מסביר, שמשה בוודאי ידע שהגאולה אינה חייבת להיות בן-רגע, אלא היא קמעא קמעא, ואף ייתכן שיהיו נסיגות. ואכן, הדרדר המצב ורק אחר כך השתפר. הרמב"ן מביא את דברי חז"ל על הפסוק "דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ט): "מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם" (רמב"ן שמות ה, כב. שיר השירים רבה ב, כב). הצבי רץ בהרים, פתאום הוא נחבא ואין רואים אותו, ואז הוא חוזר שוב להופיע. זה נראה כאילו הוא נעלם, אך באמת הוא התקדם. הוא מתגלה בנקודה קדמית יותר. כך משה רבנו, הגואל שבישר והפיח תקווה ואמונה בלבבות, פתאום כאילו נעלם והמצב הידרדר, אך לבסוף השתפר.

בראשית שיבת ציון נעשה פוגרום נורא בחברון על ידי ערבים. לא רק שנהרגו כל-כך הרבה יהודים צדיקים במיתות אכזריות, אלא היישוב היה מיואש. זה לא מה שהם חשבו. מרן הרב קוק כתב במאמר בשם "שובו לבצרון": יש להתחזק. הדבר הנורא והאיום שקרה עתה בחברון, הוא בבחינת הגואל הנכסה, אך הוא שוב יתגלה (מאמרי הראיה עמ' 360).

אין להתייאש בגלל מה שקורה. רק משום שיש כמה תקלות בדרך, מיד נאמר שהכל מתפרק? אלא, הכל הולך ומתקדם בצעד גדול, אבל יש פה ושם נסיגות.

אם שיבת ציון היתה מתבצעת ע"י קומץ של צדיקים, זה לא היה קורה. אבל שיבת ציון בוצעה ע"י העם. חלק מהצדיקים המופלגים כידוע אפילו לא עלו לארץ. שיבת ציון בוצעה ע"י העם, ובעם יש כל מיני אנשים: צדיקים, בינוניים ואפילו פחות מזה. משום שהעם הוא זה שבונה את הארץ ומוסר את הנפש בצבא, הכל לא בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

יש גם עוד בעיות במדינה הזאת. למשל, יש הרבה חילול שבת. החרדים מזמן צועקים שהמדינה הזאת לא שווה בגלל חילול השבת. אבל לנו, משום מה, חילול השבת לא מפריע לישון. אנחנו אומרים שצריך סבלנות. רוב החינוך הוא לא חינוך של תורה, וזה גם לא מפריע לנו לישון. גם הרבה אנשים לא שומרים טהרת המשפחה, ומשום מה זה לא מפריע לנו לישון. אבל כשישובים נעקרים, אנחנו אומרים שכל הגאולה נעצרה, הכל קטסטרופה, הכל אסון וכו'. איפה היינו כשגזזו את הפאות של התימנים ושמו את הילדים בבתי ספר חילוניים? למה אז לא אמרנו שהגאולה נעצרה? למה רק הדברים האלה מטרידים אותנו ולא אלה? אלא באמת הכל מטריד. לכולם צריכים להפריע שנתנו חלקים מארץ ישראל. כולנו צריכים לפעול. אבל אנחנו בדרך הנכונה. אנחנו צריכים להוסיף עוז וגבורה באומה, ולתקן לאט לאט את כל הבעיות.

למי מגרון שייכת?- הרב חיים שלמה אבינר

של מי מגרון?

הרב חיים שלמה אבינר

הבג"ץ פסק שעל מתיישבי מגרון לפנות את המקום מפני שהם השתלטו על אדמות ערביות פרטיות.

לכאורה דברים ישרים. לא תגנוב.

אבל בכל זאת, אולי מישהו יהיה מוכן להסביר מי הם בדיוק אותם הערבים הבעלים של אותן הקרקעות? - אין בעיה, ישיב הבג"ץ, יש רשימה מדויקת של ערבים, אפשר לעיין בה.

ובכל זאת יורשה לי לשאול הלאה: אם כן, כיצד זה שאותם הערבים עצמם לא ידעו על כך, וכאשר אנשי מגרון באו אליהם כדי לשלם להם, הם הופתעו מאוד על המתנה הזאת הנופלת להם מן השמים, שהרי הם לא ישבו על אדמות אלה ולא עיבדו אותם, שהרי בוני היישוב מגרון הקפידו מאוד להתיישב רק על אדמת טרשים, ואפשר לעיין בצילומים של עשרות שנים שלא היה שם ולו בית אחד, ואף לא עץ אחד. ואכן במשך תשע שנות פריחת היישוב, אף ערבי לא אמר דבר וחצי דבר, לכן אם זה לא מפריע, הייתי שמח לדעת איך פתאום זה נעשה שלהם? - פשוט מאוד, מסביר הבג"ץ, לפני מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ד בערך, ערך מלך ירדן רישום פיקטיבי וחלוקה פיקטיבית של אדמות אלה למוכתרים המקורבים לו. זה אלמנטרי: אדמות אלו שייכות לאותם מוכתרים ולצאצאיהם ולצאצי צאצאיהם עד סוף כל הדורות...

זה מעניין מאוד לדעת שמלך ירדן הוא בעל הבית על ארצנו. אך לפני כן, רציתי לשאול שאלה מקדימה את הבג"ץ התומך את יסודותיו המשפטיים על החלטות מלך ירדן. הרי אותו מלך ירדן עצמו התנה שאם לא יעבּדו את אותן אדמות ולא ישלמו מסים, בתום מספר שנים הן תחזורנה למלך. אם כן, הן חזרו אליו, ועתה הן אדמות מדינה.

על זה השיב הבג"ץ: נכון שלפי מלך ירדן אדמות אלו חזרו למדינתנו, אך אנו מחמירים יותר ממלך ירדן, כל המחמיר תבוא עליו ברכה. אך אנו פוסקים כמלך ירדן ולא כמלך ירדן – כמלך ירדן שהאדמות יועברו לאותם ערבים ולא כמלך ירדן שזה נשאר אצלם על אף שלא מיצו בעלותם. אנו פוסקים שזה שלהם, ועתה זה החוק. חוק זה חוק ויש לשמור את החוק! דינא דמלכותא דינא!

בשלב זה, אדונים נכבדים, אני חדל לשאול שאלות תמימות אלא אומר מה שיש בלבי, במוחי ובמצפוני.

קודם כל אנשי מגרון הם אנשים שומרי חוק - שמרו, שומרים וישמרו. אגב, הם משרתים בצבא וחלק מהם קצינים. והנשים ברובן הן מורות, אחיות ועובדות סוציאליות.

כן, דינא דמלכותא דינא, אבל גזלנותא דמלכותא לא דינא. חוק מפלה אינו חוק. גם לשיטתכם שאלו אדמות ערביות, די שאנשי מגרון ישלמו. יש תקדים משפטי על ישוב שהוקם על אדמה פרטית של יהודי, ובו פסק בית המשפט: אי אפשר לעקור משפחות שזה מרכז חייהן, אי אפשר להרוס ביתם, אלא כיון שהישוב הוקם בתום לב, די בכך שיפצו את הבעלים.

והרי גם מגרון הוקמה בתום לב, היא הוקמה על ידי המדינה, בתכנון המדינה ובכספי המדינה. אין לך תום לב גדול מזה. המדינה היתה מעוניינת לצורך אסטרטגי ברצף של יישובים.

אם כן, ישוב על על אדמה יהודית לא עוקרים, על אדמה ערבית כן עוקרים! חוק מפלה. וחוק מפלה אינו חוק. כמה צדיקים אנשי מגרון המקיימים חוק שאינו חוק!

אבל יש לדון הלאה במעלה הנהר של החלטת הבג"ץ: כאמור, הממשלה החליטה להחמיר על חשבוננו יותר ממלך ירדן, ועל פי זה פועל בית המשפט באורח פורמלי חוקי. כלומר, על פי החלטות הממשלה נקבע מה חוקי ומה לא חוקי.

אבל יש שאלה ראשונית, איך פתאום אדמות אלו שייכות לירדנים?! וכי מכרנו להם?! או נתנו להם?! האם בעבר היתה להם כאן מדינה או לנו? "ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון" (שמואל א יד ב) או מלך ירדן ישב שם?! אנו כבשנו את מגרון ממלך ירדן או חזרנו לארצנו?! זה כיבוש או זה שלנו?!

קרוב לאלפיים שנה התחלפו כאן כובשים ועתה חזרנו. ואם בהיעדרותנו באו שודדים, פתאום זה שלהם?!

חזרנו הביתה! זה שלנו ולא כיבוש. זו ארצנו על פי ד', על פי ההסטוריה, על פי הטבע. ד' נתן לנו והבטיח לנו על פי נביאיו שנחזור – והנה חזרנו.

במחילה מכבוד הממשלה והבג"ץ, האמירה שזה היה שייך למלך ירדן היא אמונה טפלה. איך פתאום נולדו פה אדמות ערביות?! הרי הן היו שלנו והרומאים גרשונו מארצנו. במשך אלפיים שנה התגעגענו והתפללנו. אז פתאום עקב התמוטטות טורקיה זה שייך למלך ירדן?! זהו שקר גלוי! לא. זה שלנו מדורי דורות, כימי השמים על הארץ.

אמנם, מרן הרב קוק כתב לקרן הקיימת לישראל שאנו עושים לפנים משורת הדין ומשלמים לערבים על אדמות שבעצם הן שלנו, כי אנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך אפילו כלפי הגויים (מאמרי הראיה). וכן אמר רבנו הרב צבי יהודיה, שאין לנו עסק עם גוי פרטי זה או אחר, ואם זו אדמה פרטית שלו, לא נתיישב בה. כי העיקר הוא שמבחינה לאומית זו ארצנו. ואכן גם עתה אנו מוכנים לשלם לערבי פרטי עבור האדמה שאינה שייכת לו, אבל לא נוכל להסכים בשום פנים ואופן לאמירה שארץ זו שייכת למלך ירדן והוא כרצונו מחלק למי שלבו חפץ. זו חולשה בלתי נסבלת.

כבר לפני קום המדינה, היו דיבורים לוותר על חלקים של ארצנו ולבתר לחתיכות, ורבנו הרב צבי יהודה כתב את מאמרו: תמימים נהיה בתורה ובארץ. אין זו בעיה חדשה, זו חולשה וחידלון כוח. רק דבר אחד עלינו לעשות - לצעוק בקול גדול: זה שלנו! זה שלנו על פי חוק. הכל חוקי.

בזמן המנדט הבריטי, אמר הנציב העליון למרן הרב קוק: כיצד כבודו תומך בעליה הבלתי חוקית לארץ?! השיב לו מרן הרב: כאשר יש התנגשות בין חוק לאומי וחוק בין-לאומי, ההכרעה היא כחוק הבין-לאומי. הנציב תמה: איני מכיר חוק בין-לאומי המתיר עליית יהודים לארץ. השיב לו מרן הרב: התנ"ך! התנ"ך הוא בין לאומי! על פי החוק הבין-לאומי של התנ"ך מגרון שייכת לנו ולא למלך ירדן. גם הגויים הסכימו לזה בהחלטת סן רמו, לפני תשעים שנה.

האמירה שמלך ירדן קובע היא שטות מאין כמוה, ואין לה אח ורע בהסטורה העולמית. לכן חזק ונתחזק בעד ארצנו וערי אלהינו.

 הרב חיים שלמה אבינר