היחס לצבא הגנה לישראל

אל תפגע בצה"ל

הרב שלמה אבינר- פורסם ב"באהבה ובאמונה"

אשרינו שקמנו לתחיה ושיש לנו צבא. פעם היינו בגלות כבשה בין שבעים זאבים, והגויים טרפו בנו ונשכו אותנו. עכשיו, ב"ה אנו יכולים להתגונן.

בחסדי ד' עלינו, יש לנו צבא.

אסור לפגוע בצבא הזה. אדרבה, יש לחזקו בכל דרך אפשרית. צריך מסירות נפש. מסירות נפש בצבא עצמו, כך הוא בנוי, החיילים מוסרים את נפשם. מסירות נפש ללכת לצבא, לא לכל אחד זה קל. גם בגלל המאמץ הגופני, וגם מפני שלא תמיד הצבא מתנהל כפי מחשבותיו ודעותיו של כל אחד, שהרי הוא צבא של האומה כולה. ובאומה יש דברים שמתנהלים לפעמים לא כפי מה שכל אחד ואחד רוצה. אבל זו לא סיבה להחרימו. אם הצבא לא יתנהג כפי רצוני לגבי גירוש מיישובים או לגבי שירת נשים, אין זו סיבה להיות ברוגז אתו, כי זה יהיה חורבן האומה.

אין לשכוח שיש מסביב שלוש מאות מליון ערבים שרוצים להחריב אותנו, ועוד להם כמיליארד או שני מיליארד עוזרים. זה פיקוח נפש. גם בתוכנו, חלק מהערבים הם אויבים. לא לשכוח שצה"ל הוא הצלת העם.

הוא גם הצלת הארץ: שיבת ציון, בניין הארץ, הקמת המדינה, תחיית האומה בארצה.

הוא גם הצלת קידוש השם של האומה. כי כאשר אנו מוכים על ידי גויים, זה חילול השם, וכאשר אנו איתנים, זה קידוש השם.

לכן יש להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוחים שבאומה. זה מקום שבו אנו מתאחדים לטובת הצלת העם, הארץ וקידוש השם. באומה יש ויכוחים וגם בזה יש להתאמץ להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות, אבל על צה"ל להישאר מחוץ לויכוחים.

צה"ל חייב להיות אחדותי לגמרי. אל תשתמש בו כשק אגרוף לויכוחים שיש לנו ביחס למגמות ולאידיאלים התרבותיים והלאומיים, זה פיקוח נפש. וכאשר מדובר בפיקוח נפש, לא בודקים בציציות של הרופאים. שמחים שהם מצילים. גם מי שמציל את החולה ממוות, גם מי שמציל אדם שלא ידרדר לסמים ולפשע.

משתדלים כמובן. כל אחד ישתדל שצה"ל יהיה על פי צביונו, זה טבעי, אבל כל זאת מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות, ולא באיומים: או שצה"ל הוא כרצוני או שאני מחרימו.

אלא קודם כל כולם באים לצבא – דתיים, חילוניים, חרדים, אשכנזים, ספרדים, אתיופים, תימנים, ימנים ושמאלנים. כולם באים, ואחר כך אם מתגלות בעיות, נפתור אותן באהבה ואחווה ושלום ורעות.

כיצד להאבק על ארץ ישראל - ע"פ רבנו הרב צבי יהודה

המאבק על ארץ ישראל לפי רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל

מלחמה על יהודה ושומרון

[עיטורי כהנים – גליון 105]

רבנו הרב צבי יהודה הכריז מול עם ישראל וכל העולם כולו: "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה" "על גופותינו"! (להלכות ציבור עמ' ריד ועמ' רכו). כאשר נשאל מה כוונתו, האם למלחמת אזרחים. סירב להשיב. אחר כך הוא ביאר לרמטכ"ל שאין הכוונה למלחמת אזרחים, או למלחמת מתנחלים נגד הצבא, וכך כתב לו: "הדרכת חז"ל ורבותינו הנאמנים היא על מלחמות ישראל עם אומות העולם. נקווה שלא נצטרך להגיע אל מלחמת עם ישראל בממשלתו הכושלת". אם כן מדובר במלחמת העם כולו בממשלתו. כתב לשר הבטחון "על יהודה ושומרון תהיה גם מלחמה פנימית, וכאשר העם כולו יתקומם בזה נגד הממשלה הזאת, כמובן שהננו עם העם כולו, בעת תקומת דבר ד' ונצחו על עמו ונחלתו, ולא עם הממשלה בכשלונה. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה".

וכן ביאר לתלמידים שלא מדובר בהנחיה מעשית אלא הקריאה בעלת ערך חינוכי: "אמרתי וכתבתי שעל יהודה ושומרון, יריחו והגולן, תהיה מלחמה. ואין להעלות על הדעת שום ויתורים. על האיום הזה, הדיבור הזה, ההתרגלות הזאת, החינוך הזה, יש לחזור פעמים, פעמים, בלי הרף, אלפי פעמים, כדי לעקור מן שורש את הריקון הזה, את חולניות הזו, את החולשה הזאת. האדמות האלה אינן שייכות לגויים ולא גזלנו אותם מהגויים, אלא ב"ה גדלנו, התבגרנו וחזרנו אליהן. על יהודה ושומרון הגולן ויריחו תהיה מלחמה. על האיום הזה והדיבור הזה, יש לחזור מחר ומחרתיים בלי הרף, על מנת לבטא את העמדה שלנו, בתוקף ועוז. יש להזכיר לממשלה ולעם ישראל, שאין להעלות על הדעת ספק ספיקא של ויתור על משהו של ארצנו איננו בעלי בית על הארץ הזאת. היא של כל עם ישראל, אנחנו היהודים היושבים כאן, אנחנו נציגים של כל עם ישראל כולו. אין לנו לבגוד אלא להוסיף תוקף ועוז של קידוש השם" (מתוך הקלטה). הרי שסגנון זה הוא הדגשה בצורה החריפה ביותר שיש כאן עניין נורא ואיום.

מעולם לא הורה רבנו למעשה לאף אחד: לך עשה מלחמה על יהודה ושומרון.

העלייה הראשונה לגרעין אלון מורה

[מתוך ראיון עם הרב יעקב הלוי פילבר, אדר תשע"ב ב-'ערוץ מאיר']

"כשעלינו בפעם הראשונה לגרעין אלון מורה, נצמדתי לר' צבי יהודה. וגם שם ספרו כל מיני אגדות שהוא אמר "תירו עלי במכונות ירייה" ושטויות. [הוא] בחיים שלא לא היה אומר לחיילי צה"ל תירו עלי במכונת ירייה וכו'. אריק שרון לקח אותו, הוא ירד מהמכונית. אני מיד נצמדתי אליו. השאלה הראשונה שהוא שאל הייתה: "למי שייכת הקרקע"? שאלתי אותו: "הרב, למאי נפקא מינא? ארץ ישראל היא שלנו". הרב צבי יהודה ענה: "אם הקרקע הזאת היא של מוחמד, של ערבי פרטי אין לנו מה לעשות כאן, נלך מכאן". זה פרט שלא ידוע מר' צבי יהודה. ר' צבי יהודה היה מאוד דמוקרט, ר' צבי יהודה היה בליגה נגד כפייה דתית. בתחום הפרט הוא היה נגד כפיה, אבל בפרהסיה היהודית יש מקום [לכפיה], כמובן לא בזריקת אבנים וכו' כל מה שלא שייך לקיום של הציבור של העם היהודי, זה דוגמא אחת של הרחבות.

כשבגין חזר מ'קאמפ דוד' הוא התחייב לקארטר ששלשה חודשים הוא לא יקים התנחלויות, מה שהיום ביבי עשה עשרה חודשים, בגין עשה אז שלשה חודשים. אז החבר'ה ובראשם חנן פורת הקימו התנחלות בשכם. חבר'ה באו לר' צבי יהודה הביתה. ישבו סביב השולחן שלו, ר' צבי יהודה ישב בראש השולחן ומולו ישב חנן פורת, ר' צבי יהודה אמר בהאי לישנא: "חבר'ה, העם לא אתנו". חנן פורת ז"ל אמר: "אם אנחנו נעלה למקום, אז נסחוף את העם" – ר' צבי יהודה הגיב לזה בתנועת יד [של ביטול] של 'שטויות'. באמת לא יודעים למה בסיפור הקודם הוא עלה נגד הממשלה, ולמה במקרה הזה שבגין היה רה"מ [הוא התנגד]. זה חזרה על היסוד הדמוקרטי של הרב צבי יהודה. ממשלת רבין הייתה ממשלת מעוט, יש לו מאמרים על זה. תמיד כשרוצים לצטט את ר' צבי יהודה צריך לבדוק את הדברים שבכתב, אלו דברים שבאמת ר' צבי יהודה אמר, כל מה שמספרים בשמו... הוא דיבר ואמר שזה יותר גרוע מ[שאלת] "מי הוא יהודי", המיעוט [אז היה] שולט על הרוב בעם ישראל ועוד בעזרת הערבים זה חילול ד' וכו'. ממילא לממשלת מעוט אין את הסמכות, לכן הוא הרשה לעצמו ללכת נגד זה. בגין כבר היה בממשלת סמכות, ר' צבי יהודה לא היה הולך נגד ממשלת ישראל...".

האם להאמין לבתי הדין ששקיימים היום?

ערכאות גויים

הרב שלמה אבינר שליט"א - הופיע בעיתון מקור ראשון

כמה רבנים מערערים על מידת הצדק שנעשה בבית משפט. פסק הדין, שמתבסס כמעט לחלוטין על עדויות מפי המתלונן עצמו, הוא חסר לדעתם את תשתית הראיות הנדרשות כדי להאשים אדם בעברות כאלו.

הרב שלמה אבינר אומר: "האם להאמין לבית המשפט בנדון שלנו, התשובה – לא תמיד. כל דבר שבית המשפט מחליט אינו נכון, אבל גם לא כל דבר שהוא מחליט נכון". בדבריו הביע הרב אבינר הסתייגות ממערכת המשפט הישראלית ככלל, ובפרט מדרישותיה בתחום הראיות. "אמות המידה של בירור האמת הן לא אמות מידה חמורות כמו שיש אצלנו, שצריך ראיות מאוד חזקות ולא אומדנא (הערכות)... כשיהודים שופטים לפי משפטי הגויים זה נקרא ערכאות של גויים... ובמקרה שלנו בכלל: שופט אחד גוי, אז זה בכלל ערכאות של גויים לגמרי".

"מערכת המשפט הישראלית היא מערכת חוקית ממוצא גויי. נכון שצריך שתתקיים מערכת חוקית בינתיים, כדי שלא תיווצר אנרכיה. אבל אנחנו שואפים למשהו אחר, ההסתמכות על המערכת הקיימת היא הכרחית וחיונית, אך יש לראות בכך עדות לסבלנות שיש לנו לתהליכים היסטוריים וחברתיים, אך בשום פנים ואופן לא לפשרנות או לוויתור. הכלל 'דינא דמלכותא דינא' המאפשר הסתמכות על משפטי המדינה נכון רק כל עוד אין חלופה מעשית, נותרת השאיפה ליישם את חוקי התורה גם במשפ הפלילי".

גיוס חרדים לצבא

לגייס חרדים לשירות צבאי או אזרחי

הרב אבינר שליט"א- הופיע באתר כיפה

הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת "עטרת ירושלים" בירושלים, מצדד בשיוויון בנטל – ומביע עמדה ברורה בעד גיוס החרדים לשירות צבאי או לשירות אזרחי.

בדברים שמסר הרב אבינר בפני תלמידיו, שתוכנם הגיע לידי כיפה, אמר הרב אבינר כי "החרדים טועים בעניין השירות הצבאי. האם אמנם אנשים טובים המוסרים את נפשם על קיום התורה והמצוות, אך בנקודה הזו הם טועים. לאט לאט, הטעות הזו תתוקן".

"ניתן ליישם למעשה שלוש תוכניות שונות למען גיוס החרדים לטובת החברה הישראלית, כשהפתרון הראשון הינו גיוס המגזר החרדי לשירות לאומי-אזרחי אשר יותאם לצרכיהם ההלכתיים-חברתיים ובתאום עם גדולי ישראל שלהם. עוד טוען הרב אבינר כי אף ניתן לגייס את החרדים לשירות שיש לו ערך צבאי – בתום תקופת לימודיהם, בטרם הם יוצאים לשוק העבודה".

"צה"ל, זה עם ישראל, הוא המכנה המשותף, היחד הגדול שלנו. אסור לאבד זאת".

אסור להכיר ברבנים הרפורמים כרבנים!

הכרה ברבנים רפורמים זו התאבדות

הרב אסינר שליט"א- הופיע באתר סרוגים

הרב שלמה אבינר תוקף קשות את החלטת היועץ המשפטי לממשלה להכיר ברבנים רפורמים. הרפורמה היא חורבן היהדות: "למה צריך להכניס לארץ את התנועה שהמיטה חורבן על היהדות בגלות, בהתבוללות נוראה וממשיכה בחורבן של יהדות ארה"ב?!"

בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי מועצות אזוריות ברחבי הארץ יורשו להעסיק רבנים לא אורתודוכסים במימון המדינה, שמשמעותה הכרה ברבנים הרפורמים, אומר רב הישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים, הרב שלמה אבינר כי מדובר בטעות חמורה. הרפורמים טוענים שהם מקרבים ליהדות, אבל לקרב ליהדות זו לא אמירה חסודה, זה צריך להיות מבוסס על הוכחות.

בארץ הזרם הזה חלש, אבל בארה"ב הוא חזק מאוד ואפשר להתבונן במספרים.

בארה"ב מצב נישואי התערובת עומד אצל הדתיים והחרדים על 3%, אצל הקונסרבטיבים על 37% ואצל הרפורמים על 53%.

אם אנחנו מתרגמים את המספרים האלה לצפי של ילדים בדור שני ושלישי. אז הדתיים והחרדים על כל 100 יהודים בדור הראשון, יהיו 295 יהודים בדור השני ו2588 בדור השלישי.

אצל הקונסרבטיביים ל100 יהודים יוולדו 62 ילדים יהודים ו24 נכדים יהודים. ואצל הרפורמים המספרים גרועים עוד יותר: על כל 100 יהודים ישארו 51 יהודים בדור השני ו13 בלבד בדור השלישי.

כלומר זה לא מקרב ליהדות אלא בפועל זה חורבן היהדות.

זה אנכרוניזם להכניס לנו בארצנו תנועה שהמיטה חורבן על היהדות בגלות, הביאה ומביאה להתבוללות נוראה וממשיכה להמיט את אותו החורבן בארה"ב.

נכון ההחלטה הזו התקבלה על ידי נציג החוק ובית המשפט העליון, אך מי שמבין את הערך של הדמוקרטיה, חייב להודות שאין הדמוקרטיה חייבת להתאבד כדי להוכיח חיוניותה.

בכל מדינה בה יש חוקה, כל חקיקה וכל פסיקה צריכה להיות לפי החוקה, במדינת ישראל אין חוקה, אבל זה ברור שאם הייתה חוקה, הסעיף הראשון שלה היה שעם ישראל לא צריך להתאבד. והרי רואים ששיטתם מביאה חורבן.

כאמר, הרפורמים טוענים שהם מקרבים חילונים לדת, אך המציאות הפוכה. תמיד היו בעיות של אנשים שלא שמרו תורה ומצוות, ואדרבה מאז שיבת ציון ובניית הארץ, הבעיות האלה הולכות ונפתרות.

הבעיות שיש לנו בחינוך וביהדות הם לא פרי של המציאות הישראלית, אלא להפך, כאשר ההתבוללות התחילה להופיע בגלות כולל הרפורמה, מתוך 100 יהודים 80 זרקו את הכיפה. במדינת ישראל הפרופורציה התהפכה ורק 20% זורקים את הכיפה. הקמת המדינה היא שחיזקה את היהדות.

כיצד צריך להתייחס לכך שהממשלה מגרשת יהודים?

אכזבה עקב הגירוש מבית המכפלה בחברון, פרשת מגרון, שכונת האולפנא וכו'

הרב אבינר- שו"ת מהרדיו

שאלה:איך אנחנו מתמודדים באופן רוחני עם התחושה שקמים אנשים מתוך עמנו לגרש אותנו מלהתיישב בארצנו?

תשובה:בדברים רציניים אנחנו לא הולכים ע"פ תחושה, אלא ע"פ בירור שכלי. לצערנו, זו לא רק תחושה. באמת יש כאן נסיגה. היתה נסיגה בימית, היתה נסיגה בגוש קטיף, היתה נסיגה בעמונה, היתה נסיגה במגרון והיתה נסיגה בחברון. אבל, צריך לדעת, שבמהלך הגאולה יש לפעמים גם נסיגות.

גאולה זה לא מתמטיקה. גאולה זה סטטיסטיקה. בסטטיסטיקה לא הכל תפור לגמרי. סטטיסטיקאים אומרים, שדבר שהוא לא 10% - הוא לא קיים. ב"ה, ביש"ע יש 350,000 תושבים. 10% הוא 35,000. הסטטיסטיקאי אומר שמה שקורה לפחות מ35,000 - לא קיים.

גם באופן רוחני לא כתוב שבמהלך הגאולה לא יהיו צרות. אפילו כשמשה רבנו, שוודאי היה השליח האלוהי לגאולת מצרים, בא לגאול את עם ישראל, פרעה הרשע מיאן לשמוע לו, והמצב עוד הידרדר - שהוכרחו בני ישראל לקושש בעצמם קש ותבן. באותם רגעים, קשה היה מאוד לעם ולמשה רבנו עצמו. הרמב"ן, בפירושו על התורה, מסביר, שמשה בוודאי ידע שהגאולה אינה חייבת להיות בן-רגע, אלא היא קמעא קמעא, ואף ייתכן שיהיו נסיגות. ואכן, הדרדר המצב ורק אחר כך השתפר. הרמב"ן מביא את דברי חז"ל על הפסוק "דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ט): "מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם" (רמב"ן שמות ה, כב. שיר השירים רבה ב, כב). הצבי רץ בהרים, פתאום הוא נחבא ואין רואים אותו, ואז הוא חוזר שוב להופיע. זה נראה כאילו הוא נעלם, אך באמת הוא התקדם. הוא מתגלה בנקודה קדמית יותר. כך משה רבנו, הגואל שבישר והפיח תקווה ואמונה בלבבות, פתאום כאילו נעלם והמצב הידרדר, אך לבסוף השתפר.

בראשית שיבת ציון נעשה פוגרום נורא בחברון על ידי ערבים. לא רק שנהרגו כל-כך הרבה יהודים צדיקים במיתות אכזריות, אלא היישוב היה מיואש. זה לא מה שהם חשבו. מרן הרב קוק כתב במאמר בשם "שובו לבצרון": יש להתחזק. הדבר הנורא והאיום שקרה עתה בחברון, הוא בבחינת הגואל הנכסה, אך הוא שוב יתגלה (מאמרי הראיה עמ' 360).

אין להתייאש בגלל מה שקורה. רק משום שיש כמה תקלות בדרך, מיד נאמר שהכל מתפרק? אלא, הכל הולך ומתקדם בצעד גדול, אבל יש פה ושם נסיגות.

אם שיבת ציון היתה מתבצעת ע"י קומץ של צדיקים, זה לא היה קורה. אבל שיבת ציון בוצעה ע"י העם. חלק מהצדיקים המופלגים כידוע אפילו לא עלו לארץ. שיבת ציון בוצעה ע"י העם, ובעם יש כל מיני אנשים: צדיקים, בינוניים ואפילו פחות מזה. משום שהעם הוא זה שבונה את הארץ ומוסר את הנפש בצבא, הכל לא בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

יש גם עוד בעיות במדינה הזאת. למשל, יש הרבה חילול שבת. החרדים מזמן צועקים שהמדינה הזאת לא שווה בגלל חילול השבת. אבל לנו, משום מה, חילול השבת לא מפריע לישון. אנחנו אומרים שצריך סבלנות. רוב החינוך הוא לא חינוך של תורה, וזה גם לא מפריע לנו לישון. גם הרבה אנשים לא שומרים טהרת המשפחה, ומשום מה זה לא מפריע לנו לישון. אבל כשישובים נעקרים, אנחנו אומרים שכל הגאולה נעצרה, הכל קטסטרופה, הכל אסון וכו'. איפה היינו כשגזזו את הפאות של התימנים ושמו את הילדים בבתי ספר חילוניים? למה אז לא אמרנו שהגאולה נעצרה? למה רק הדברים האלה מטרידים אותנו ולא אלה? אלא באמת הכל מטריד. לכולם צריכים להפריע שנתנו חלקים מארץ ישראל. כולנו צריכים לפעול. אבל אנחנו בדרך הנכונה. אנחנו צריכים להוסיף עוז וגבורה באומה, ולתקן לאט לאט את כל הבעיות.

מה עדיף לשמור שבת או לשמור בתוך שבת - הלכה

לשמור שבת או לשמור בשבת

הרב שלמה אבינר

שאלה: אני עובד בשמירה בישוב. מה עדיף לקבל תורנות שמירה או לשמור שבת כרגיל?תשובה: בוודאי מצוה גדולה לשמור בשבת. מצוה משולשת: א. שמירה על אנשים,אל תעמוד על דם רעך. ב. שמירה על הארץ, מצות יישוב הארץ. ג. קידוש השם.

כי כאשר חלילה אויבנו ­­­­פוגעים בנו ,זה חילול השם, ולעומת זאת כאשר אנו
בריאים ושלמים ושמורים, זה קידוש השם.

וכמובן אין כאן חילול שבת, הרי מותר לשמור ואין שום אפשרות לאומה ולארץ
להתקיים בלי שמירה בשבת. ואדרבה, לעומת שבת שכתוב לגביו: ושמרו בני ישראל
את השבת ולא כתוב מאוד, הנה לגבי פקוח נפש, כתוב: ונשמרתם מאוד
לנפשותיכם. הרי שלשמור בשבת היא מצוה יותר גדולה מאשר לשמור שבת.

 אמנם יש בזה אי נוחות מסוימת, אבל בזכות מסירות נפש זו, אחרים יכולים
להתענג בשבת בשקט ובבטחה. זאת ועוד, ככל שירבו השומרים בשבת, הנתח שיגיע
לכל אחד יקטן, וכולם יוכלו יותר להתענג.

לכן חזקו ואמצו, המקיימים שומרים הפקד לעירך, כל היום וכל הלילה, וד' יברך אתכם.

חוקי תנועה- הרב אבינר

חוקי התנועה

הרב אבינר

שאלה: האם עבֵרה על חוקי התנועה היא גם עברה הלכתית על חוקי התורה?

הרב אבינר: בוודאי. וזאת, בגלל שתי סיבות שכל אחת מהן מספקת.

הסיבה הראשונה היא פיקוח נפש. הרי חוקי התנועה אינם חוקים שמישהו בדה סתם מלבו. הם חוקים בין-לאומיים, ואגב גם שיטת התמרור והרמזור בארצנו מותאמת להוראות בין לאומיות שלולא זאת לא נוכל להשתייך לאיגוד הבין לאומי הנוגע לדרכים. אלו דברים שנחקרו ונבדקו היטב כדי להרבות בטיחות.

הרי במדינתנו נהרגים חלילה כל שנה כמה מאות אנשים, כלומר סך הכל פי כמה מכל הנהרגים במלחמות ישראל ובטרור.

מעשה בתלמיד חכם שכתב מאמר עם כותרת: האויב מספר שתיים של המדינה. והוא הסביר: אויב מספר שתיים של המדינה הוא הערבים, ומספר אחת הוא: תאונות הדרכים.

עברה על חוקי התנועה היא מסוכנת! אל תתחכם לומר: זה לא מסוכן, איני רואה בה שום סיכון ועובדה שעברתי על חוקי התנועה ולא קרה לי מאומה.

זה כן מסוכן! זה נבדק על פי אמות מידה אובייקטיביות.

כמובן, לא אמרנו שכל העובר עברת תנועה יש לו תאונה, אבל בחוקים שולט עיקרון ההכללה, בארמית: לא פלוג. אם כן, זה הטעם הראשון: פיקוח נפש.

טעם שני: תוקף חוקי המדינה. אדם חייב לקיימן גם מדין תורה, וזאת משלוש סיבות.

א. דינא דמלכותא דינא, שאגב גם תקף בחו"ל. מי שגר באנגליה כפוף לחוקי אנגליה, ואם אין הם מוצאים חן בעיניו, שיעזוב את אנגליה. כמובן, בארצנו, לא נאמר ליהודי שאם החוקים אינם מוצאים חן בעיניו שיעזוב את הארץ (עיין ר"ן נדרים). על כל פנים יש חובת דינא דמלכותא דינא.

ב. טובי העיר (בבא בתרא ח). יש סמכות לטובי העיר, כלומר לנבחרי העיר לתקן חוקי עזר עירוניים, והם מחייבים את כולם. ואין הבדל בין נבחרי העיר לנבחרי המדינה.

ג. דין מלך. אמנם אין לנו מלך בימינו, אבל מרן הרב קוק מוכיח באריכות בשו"ת משפט כהן שחלק מסמכויות המלך עוברות לכל הנהגה מוסכמת, כלומר, ממשלת ישראל. לכן מותר לה להוציא למלחמה, ואין זה נקרא רצח, וכן מותר לה לגבות מסים, ואין זה נקרא גזל.

הרי שלוש סיבות המחייבות שמירה על חוקי התנועה – נוסף על פיקוח נפש.

הרב אבינר

האם להפגין בפינויים- הרב אבינר

"לא אבוא למחות נגד הריסת שכונת האולפנה"

[הרב אבינר]

אם חס ושלום, יפנו את שכונת האולפנה בבית אל, אני לא יבוא למחות נגד המעשה אומר הרב אבינר.

בדרשה שנשא הרב שלמה אבינר, בליל שבת האחרונה, בבית המרכזי של בית אל, הוא קרא לתושבי היישוב שלא להפגין בעת שצה"ל יפנה את שכונת גבעת האולפנה, כך מדווח אתר News1.

כזכור, חמישה בנייני מגורים שבכל אחד מהם גרות שש משפחות, עומדים בפני סכנת הריסה, כשעל פי הודעת המדינה לבג"צ, הם צריכים לההרס בעוד כשבועיים.

"אני לא אהיה שם אם יקראו להפגין ולנסות למנוע את הפינוי", אמר הרב אבינר, כשהוא מדהים חלק מיושבי בית הכנסת.

לדברי הרב אבינר, זוהי "רשעות וסכלות מצד הממשלה לפנות, אבל אם הגענו לזה – צריך להפסיד בכבוד".

הרב הציע כי במקום להאבק נגד הפינוי יש לתמוך במשפחות ולעזור להם לארוז ולהתאקלם בבתים חדשים.

את הסיבות להצהרותיו נימק הרב בשלוש סיבות עיקריות.

- מטרת ההפגנה היא הרצון להשפיע על דעתם של מקבלי ההחלטות כדי למנוע את ההריסה,  מה שאינו קיים במקרה של הבתים בגבעת האולפנה.

- הסיבה השנייה להפגנה היא ניסיון ליצירת מאזן אימה, מה שגם כן לא יועיל במקרה הזה. לדבריו, "צה"ל אינו מפחד מעשרת אלפים יהודים ואינו מפחד משלושים מיליון ערבים".

- הסיבה השלישית לקיום הפגנה היא המחאה, וכאן אמר הרב, כי אין שום טעם שיראו בכל העולם תמונות של יהודים נלחמים ביהודים רק לשם המחאה.

הרב אבינר

האם כדאי לעשות ביטוח?- הר' שלמה אבינר

ביטוח זה בטוח

הרב הגאון שלמה אבינר

חבר יקר, עשה ביטוח על כל דבר סביר, ואל תיקח סיכונים. נכון שזה עולה כסף, אבל כדאי.

אל תעסיק קבלן שמבצע אצלך שיפוצים, אם אין לו בטוח. ברור שזו אחריותו, אבל עליך לוודא זאת, כי אם יקרה משהו לשכן, ולקבלן אין כסף לשלם , אז עלול ליפול עליך תשלום של עשרות,  אלפים ומאות אלפים, ואתה עלול להיתבע בבית המשפט, וכבר היו דברים מעולם פעמים רבות.

איני אומר שאם אתה מזמין בעל מקצוע לתקן לך ברז ושאר דבר זוטר, עליך לשאול אותו אם יש לו ביטוח, אך מי שמטפס על הגג לתקן קולטים,  עלול חלילה ליפול החוצה או דרך הגג, וזה יכול להיות צרה צרורה.

עשה ביטוח חיים. אנו מאחלים לך לחיות חיים ארוכים וטובים, אך זה קורה שאנשים מתים, ואחר כך באים להתחנן אל הקהילה עבור האלמנה המסכנה והיתומים המסכנים.

וכן עשה ביטוח רפואי משלים וביטוח סיעודי – מאותן סיבות. אנחנו מברכים אותך שתהיה בריא וחזק ותשחק עד היום האחרון, אבל לפעמים זה לא קורה, ושוב זה נופל על הקהילה. לכן חכם עיניו בראשו. כמובן, אין צורך ללכת לקיצוניות ההפוכה ולעשות מחקר מסובך מה הביטוח הכי זול והכי בטוח במדינה. די בביטוח רגיל שמציעות קופות החולים.

אין זו חכמה גדולה לומר לעצמו: הכל יהיה בסדר, אך כאשר זה כבר לא בסדר, להשליך עצמו על הציבור.

וכבר נשאל הגאון הרב שלמה יוסף אלישיב: "האם נכון הדבר לעודד את הציבור שכל אחד יבטיח את עצמו בביטוח חיים, הואיל ודבר זה נוגע גם להצבור אשר עליהם מוטל הדבר לעמוד לימינם של המשפחות אשר נפגעו, לבסס את מעמדם ולדאוג לעתידם, יקשה להצבור לעמוד בהם". והוא השיב בקצור: "רצוי הדבר לפעול בזה" (קובץ תשובות א יט). נכון, הוא צודק, זה פשוט, ואין מה להאריך בזה.

וכן אף ביטוח בביתך נגד גניבות ונגד שריפות. וכן ביטוח של רכבך. אל תגיד: המשאית שלי יקרה והביטוח יקר – אדרבה זו דווקא סיבה כן לעשות ביטוח.

אל תגיד: עשיתי ביטוח רפואי ובסוף לא קרה לי כלום וסתם הוצאתי כסף. התשובה פשוטה: אשריך. וכן בשאר דברים.

אל תגיד צריך בטחון בד'! אם כך אל תלך כלל לעבוד, כי צריך בטחון בד'. או אל תלך כלל לרופא. או כפי שמביא הרמב"ם בפירושו על משנה פסחים: אל תאכל בכלל!

וכבר פסק הגר"מ פיינשטיין שזה כמו כל השתדלות לפרנסה (שו"ת אגרות משה ד או"ח קיא), וכן פסח הגר"ע יוסף שמותר (שו"ת יחוה דעת ג פה).

והנה דוגמה ישנה: נפסק שאסור לאב להשיא בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותדע להחליט במי היא רוצה באמת (קדושין מא א). ובכל זאת כותבים התוספות שבימיהם נהגו להשיא קטנה, כי באותה תקופה היה הכרח לשלם נדוניה גבוהה, ולכן אם יש לאב כסף לנדוניה – ישיא מיד את בתו הקטנה, מחשש שיבואו גויים רשעים וישדדו את כספו ממנו, ואז בתו תשאר גלמודה כל החיים. ועדיף שתתחתן עתה עם אדם שאינה מאוהבת בו, אך הוא אדם טוב, מאשר לקחת סיכון שלא תתחתן לעולם (תוס' שם ד"ה אסור). עדיף ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.

ובכל זאת, אולי תתעקש ותשאל: ומה עם בטחון בד'? התשובה פשוטה, כותב רבנו אברהם בן הרמב"ם, בספרו "המספק לעובד ד'": יש לבטוח בד' שיקיים מה שהבטיח, אך לא מה שלא הבטיח. אם ד' הבטיח לך מן במדבר, ואתה שומר בבית, הנך חסר בטחון, אבל אם בימינו שד' לא הבטיח לך מן, אתה יוצא החוצה לאסוף ,אז אתה  חצוף, כי החלטת בשמו של ריבונו של עולם.

זה הכלל: מה שביטוח, בטוח.

תשלומים לבית הכנסת

ומענין לענין באותו ענין: אנא שלם מיסי בית כנסת. אם אין זה מוצא חן בעיניך, אין בעיה, לך לבית כנסת אחר, יש ב"ה הרבה בישובנו. אך אל תקיים מצוה בדרך של גזל, אין רבונו של עולם אוהב זאת, הוא אפילו שונא זאת, עיין בספר מסילת ישרים תחילת פרק יא.

הר' שלמה אבינר

למי מגרון שייכת?- הרב חיים שלמה אבינר

של מי מגרון?

הרב חיים שלמה אבינר

הבג"ץ פסק שעל מתיישבי מגרון לפנות את המקום מפני שהם השתלטו על אדמות ערביות פרטיות.

לכאורה דברים ישרים. לא תגנוב.

אבל בכל זאת, אולי מישהו יהיה מוכן להסביר מי הם בדיוק אותם הערבים הבעלים של אותן הקרקעות? - אין בעיה, ישיב הבג"ץ, יש רשימה מדויקת של ערבים, אפשר לעיין בה.

ובכל זאת יורשה לי לשאול הלאה: אם כן, כיצד זה שאותם הערבים עצמם לא ידעו על כך, וכאשר אנשי מגרון באו אליהם כדי לשלם להם, הם הופתעו מאוד על המתנה הזאת הנופלת להם מן השמים, שהרי הם לא ישבו על אדמות אלה ולא עיבדו אותם, שהרי בוני היישוב מגרון הקפידו מאוד להתיישב רק על אדמת טרשים, ואפשר לעיין בצילומים של עשרות שנים שלא היה שם ולו בית אחד, ואף לא עץ אחד. ואכן במשך תשע שנות פריחת היישוב, אף ערבי לא אמר דבר וחצי דבר, לכן אם זה לא מפריע, הייתי שמח לדעת איך פתאום זה נעשה שלהם? - פשוט מאוד, מסביר הבג"ץ, לפני מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ד בערך, ערך מלך ירדן רישום פיקטיבי וחלוקה פיקטיבית של אדמות אלה למוכתרים המקורבים לו. זה אלמנטרי: אדמות אלו שייכות לאותם מוכתרים ולצאצאיהם ולצאצי צאצאיהם עד סוף כל הדורות...

זה מעניין מאוד לדעת שמלך ירדן הוא בעל הבית על ארצנו. אך לפני כן, רציתי לשאול שאלה מקדימה את הבג"ץ התומך את יסודותיו המשפטיים על החלטות מלך ירדן. הרי אותו מלך ירדן עצמו התנה שאם לא יעבּדו את אותן אדמות ולא ישלמו מסים, בתום מספר שנים הן תחזורנה למלך. אם כן, הן חזרו אליו, ועתה הן אדמות מדינה.

על זה השיב הבג"ץ: נכון שלפי מלך ירדן אדמות אלו חזרו למדינתנו, אך אנו מחמירים יותר ממלך ירדן, כל המחמיר תבוא עליו ברכה. אך אנו פוסקים כמלך ירדן ולא כמלך ירדן – כמלך ירדן שהאדמות יועברו לאותם ערבים ולא כמלך ירדן שזה נשאר אצלם על אף שלא מיצו בעלותם. אנו פוסקים שזה שלהם, ועתה זה החוק. חוק זה חוק ויש לשמור את החוק! דינא דמלכותא דינא!

בשלב זה, אדונים נכבדים, אני חדל לשאול שאלות תמימות אלא אומר מה שיש בלבי, במוחי ובמצפוני.

קודם כל אנשי מגרון הם אנשים שומרי חוק - שמרו, שומרים וישמרו. אגב, הם משרתים בצבא וחלק מהם קצינים. והנשים ברובן הן מורות, אחיות ועובדות סוציאליות.

כן, דינא דמלכותא דינא, אבל גזלנותא דמלכותא לא דינא. חוק מפלה אינו חוק. גם לשיטתכם שאלו אדמות ערביות, די שאנשי מגרון ישלמו. יש תקדים משפטי על ישוב שהוקם על אדמה פרטית של יהודי, ובו פסק בית המשפט: אי אפשר לעקור משפחות שזה מרכז חייהן, אי אפשר להרוס ביתם, אלא כיון שהישוב הוקם בתום לב, די בכך שיפצו את הבעלים.

והרי גם מגרון הוקמה בתום לב, היא הוקמה על ידי המדינה, בתכנון המדינה ובכספי המדינה. אין לך תום לב גדול מזה. המדינה היתה מעוניינת לצורך אסטרטגי ברצף של יישובים.

אם כן, ישוב על על אדמה יהודית לא עוקרים, על אדמה ערבית כן עוקרים! חוק מפלה. וחוק מפלה אינו חוק. כמה צדיקים אנשי מגרון המקיימים חוק שאינו חוק!

אבל יש לדון הלאה במעלה הנהר של החלטת הבג"ץ: כאמור, הממשלה החליטה להחמיר על חשבוננו יותר ממלך ירדן, ועל פי זה פועל בית המשפט באורח פורמלי חוקי. כלומר, על פי החלטות הממשלה נקבע מה חוקי ומה לא חוקי.

אבל יש שאלה ראשונית, איך פתאום אדמות אלו שייכות לירדנים?! וכי מכרנו להם?! או נתנו להם?! האם בעבר היתה להם כאן מדינה או לנו? "ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון" (שמואל א יד ב) או מלך ירדן ישב שם?! אנו כבשנו את מגרון ממלך ירדן או חזרנו לארצנו?! זה כיבוש או זה שלנו?!

קרוב לאלפיים שנה התחלפו כאן כובשים ועתה חזרנו. ואם בהיעדרותנו באו שודדים, פתאום זה שלהם?!

חזרנו הביתה! זה שלנו ולא כיבוש. זו ארצנו על פי ד', על פי ההסטוריה, על פי הטבע. ד' נתן לנו והבטיח לנו על פי נביאיו שנחזור – והנה חזרנו.

במחילה מכבוד הממשלה והבג"ץ, האמירה שזה היה שייך למלך ירדן היא אמונה טפלה. איך פתאום נולדו פה אדמות ערביות?! הרי הן היו שלנו והרומאים גרשונו מארצנו. במשך אלפיים שנה התגעגענו והתפללנו. אז פתאום עקב התמוטטות טורקיה זה שייך למלך ירדן?! זהו שקר גלוי! לא. זה שלנו מדורי דורות, כימי השמים על הארץ.

אמנם, מרן הרב קוק כתב לקרן הקיימת לישראל שאנו עושים לפנים משורת הדין ומשלמים לערבים על אדמות שבעצם הן שלנו, כי אנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך אפילו כלפי הגויים (מאמרי הראיה). וכן אמר רבנו הרב צבי יהודיה, שאין לנו עסק עם גוי פרטי זה או אחר, ואם זו אדמה פרטית שלו, לא נתיישב בה. כי העיקר הוא שמבחינה לאומית זו ארצנו. ואכן גם עתה אנו מוכנים לשלם לערבי פרטי עבור האדמה שאינה שייכת לו, אבל לא נוכל להסכים בשום פנים ואופן לאמירה שארץ זו שייכת למלך ירדן והוא כרצונו מחלק למי שלבו חפץ. זו חולשה בלתי נסבלת.

כבר לפני קום המדינה, היו דיבורים לוותר על חלקים של ארצנו ולבתר לחתיכות, ורבנו הרב צבי יהודה כתב את מאמרו: תמימים נהיה בתורה ובארץ. אין זו בעיה חדשה, זו חולשה וחידלון כוח. רק דבר אחד עלינו לעשות - לצעוק בקול גדול: זה שלנו! זה שלנו על פי חוק. הכל חוקי.

בזמן המנדט הבריטי, אמר הנציב העליון למרן הרב קוק: כיצד כבודו תומך בעליה הבלתי חוקית לארץ?! השיב לו מרן הרב: כאשר יש התנגשות בין חוק לאומי וחוק בין-לאומי, ההכרעה היא כחוק הבין-לאומי. הנציב תמה: איני מכיר חוק בין-לאומי המתיר עליית יהודים לארץ. השיב לו מרן הרב: התנ"ך! התנ"ך הוא בין לאומי! על פי החוק הבין-לאומי של התנ"ך מגרון שייכת לנו ולא למלך ירדן. גם הגויים הסכימו לזה בהחלטת סן רמו, לפני תשעים שנה.

האמירה שמלך ירדן קובע היא שטות מאין כמוה, ואין לה אח ורע בהסטורה העולמית. לכן חזק ונתחזק בעד ארצנו וערי אלהינו.

 הרב חיים שלמה אבינר

שו"ת עם תושבים מהישוב מגרון – חלק ב- הרב חיים שלמה אבינר

שו"ת עם תושבים מהישוב מגרון – חלק ב

הרב חיים שלמה אבינר

איך ניתן לגרום לעם ישראל לאהוב את כל חבלי ארצנו?

זאת שאלת השאלות. עם ישראל הוא זה שמחליט. במדינה חופשית כמו מדינת ישראל השלטון לא יעיז לעשות דבר נגד דעת הקהל. אמנם במדינה שלנו מי שקובעת היא המערכת המשפטית, אך גם היא לא תעיז לעשות דבר נגד דעת הקהל. יש אפילו מושג משפטי - 'אין עניין לציבור'. כלומר, כיוון שהציבור אינו מתעניין בנושא מסויים, לא מפעילים את המערכת המשפטית באותו נושא. העיקר הוא דעת הקהל. צריך לשכנע את הקהל, להסביר לקהל. זה לא מסובך, צריך כל הזמן להתקשר ולהסביר עובדות אמיתיות, להגיע למאזינים דרך הרדיו, הטלוויזיה, האינטרנט וה'פייסבוק'. צריך להביא מידע קצר ולעניין.

אחד מהתושבים שביתו מיועד להריסה הוא שוטר. הוא קיבל פקודה מהמשטרה לעזוב את הבית, להרוס אותו ולהודיע להם שהוא עשה זאת. מנגד, יש הרבה עובדים במוסדות המדינה הגרים בבתים לא חוקיים, וברור לכל שיש כאן איפה ואיפה. האם מותר לנו להשתמש בשמות של אותם עובדי מדינה כדי להיאבק ולעזור לתושב הישוב, למרות שיכול להיות שאותם אנשים יפגעו?

איננו משמיצים את האנשים האלה אלא משתמשים בדרך משפטית תקדימית. החוק הישראלי הוא תקדימי כמו החוק האנגלי. אנו אומרים שכנראה חלה כאן טעות, אנשים אלה גרים בבתים לא חוקיים ולא דורשים מהם דבר וכך הדין צריך להיות כאן. חוק זה חוק, וכולם צריכים להקפיד על כל החוקים. על מנת שחוק יהיה חוק צריך שיהיה עבור כולם ולא מפלה. אם החוק מפלה כתוב בהלכה שאינו 'דינא דמלכותא' אלא 'גזלנותא דמלכותא'. החוק הזה אינו חוקי, או שיופעל על כולם או שלא יופעל כלל, זו דרישה לגיטימית. אם יפגעו אנשים בעקבות הדרישה הזאת - יפגעו. אם יפעילו את החוק על כולם אז יפעילו אותו גם על היהודי היקר הזה, כי חוק זה חוק.

בעבר היה מקובל לגזור תענית כשיש צרה, האם אפשר לקבוע תענית על ענייני א"י?

אנשים לא אוהבים לצום. שאול המלך שישב במגרון, אמר ביציאה למלחמה שכולם יצומו. יונתן לא שמע ולא צם, התחייב מיתה והעם פדה אותו. פעם אנשים היו גיבורים וחזקים וצמו. היום חיילים יוצאים למלחמה ורוצים קוקה קולה וחטיף. אנשים צריכים להיות שמחים. בספר ה'תניא' כתוב שלפעמים אדם קטן לוחם נגד יריב גדול וחזק, אבל היריב הגדול עצוב והיריב הקטן מלא שמחה, אז הקטן השמח מנצח את הגדול העצוב. פעם היו צמים ושמחים, היום זה לא כך. לא צריך לצום, צריך להיות מלא עוז ושמחה. מנדלה ישב בבית סוהר בדרום אפריקה 25 שנה. כשהוא יצא מבית הסוהר הוא כבש את ההנהגה, כי היו לו שלוש תכונות: א. שלוות נפש. ב. העדר מרירות. ג. אצילות. לכן הלכו אחריו. אבל מי שעצוב, מסכן ויש לו מרה שחורה צריך לתת לו עובדת סוציאלית. כדי לנצח צריך להוסיף שמחה, העדר מרירות, שלות נפש ואצילות.

אולי במקום להקים ישובים היה נכון קודם כל להפנות את הכוחות להסברה, גרעינים תורניים וכו'?

צריך לעשות הכל בבת אחת. כמו שבצה"ל יש גם חיל חינוך. אולי נסגור את צה"ל וכל החיילים יהיו בחיל החינוך? מה שיקרה זה שיהיו חיילים עם מוטיבציה אדירה, אבל בינתיים יהרגו את כולנו. כל מה שאמר אלוהים נעשה ונשמע, צריך לעסוק בחינוך ובהתיישבות. אגב, יש אנשים שעוסקים גם בחינוך וגם בהתיישבות. יש אנשים שגרים במגרון והם גם מחנכים, לא רק מתיישבים. צריך להיאבק בכל הזירות בבת אחת. לפעמים דנים איזו זירה יותר חשובה, מה עדיפות א' ומה עדיפות ב'. אבל גם אם מחליטים מה יותר חשוב, זה לא אומר שמוחקים את הדבר השני. אפילו אם נחליט שלהסביר לעם ישראל זה בעדיפות עליונה, עדיין צריך להקים ישובים.

צריך להמשיך להקים ישובים גם אם עם ישראל לא אתנו?

בודאי. אך איננו מקימים ישובים להורדה מיידית. אנו מקימים ישובים שיישארו לתמיד, ולא כדי שיפונו. אין כאן התנצחות מול כוחות הביטחון.

האם אפשר להביא כמות גדולה של אנשים שתגרום לדחות את הפנוי?

זה לא נגד החוק. איפה כתוב שאסור להביא אנשים לא"י?

אפשר להכריז שטח צבאי סגור?

זה מזכיר את הסיפור על מרן הרב קוק, שהנציב העליון שאל אותו: "כבודו תומך בעליה בלתי חוקית?”, ענה לו מרן הרב קוק: "כשיש סתירה בין החוק הלאומי לחוק הבינלאומי, החוק הבינלאומי מכריע". אמר לו הנציב העליון: "איפה יש חוק בינלאומי שמאפשר ליהודים לעלות לארץ?" אמר מרן הרב: "תנ"ך זה חוק בינלאומי שמתיר עלייה לארץ". אי אפשר לאסור על יהודים לעלות לא"י. כמובן אם יש משטרה אסור להתנגש. אני זוכר שבאחת העליות לגרעין 'אלון מורה' היינו כמה אלפים, הגענו למחסום צה"ל והיו שם עשרה חיילים. אמר המפקד של המחסום: "קבלנו הוראה שאתם צריכים לדחוף אותנו. אתם מוכנים לדחוף אותנו?" אז דחפנו בעדינות.. אבל כמובן לא מתנגשים בכוחות הביטחון, הם לא הבריטים, הם אנחנו.

מה לגבי חסימת כבישים?

לא צריך לחסום כבישים, מסכנים האנשים. אף על פי שיש הטוענים שזה מאבק לגיטימי וכולם חוסמים כבישים, זה לא משכנע אותי. לא צריך לחסום כבישים, צריך לעשות הכל חוקי. אם דעת הקהל היא נגד, לא יעזור שתביא חמשת אלפים איש. אם המשטרה רוצה לפנות אותך, אז זה כמו בבית הכנסת של גוש קטיף שהמשטרה תביא חמישה שוטרות שכל פעם יוציאו בת וכו'. המשטרה יכולה לפזר קצת גז מדמיע וכולם יצאו. בכוח שום דבר לא הולך במדינה הזאת חוץ מדברים זוטרים של מה בכך. צריך להקדים רפואה למכה, צריך שכל עם ישראל יהיה נגד הפינוי. במלחמה על הגולן שלושים אחוז מעם ישראל היה נגד הפנוי, ושבעים אחוז בעד. הלכנו מבית לבית, הסברנו ותלינו שלטים וכו' ואח"כ שמונים אחוז היו בעד הגולן. אנשים מכובדים בת"א, נשים עשירות בת"א, דיברו בעד הגולן. זה המפתח: עם ישראל. הארץ הזאת שייכת לעם ישראל לדורותיו.

מאבק ברמת אלימות קטנה לא מחליש את המאבק על ארץ ישראל, כאילו המאבק לא מספיק חשוב?

אני לא חושב. על כל פנים אמרנו שלא עושים מצווה על ידי עבירה. גם ללא אלימות אנשים יודעים שהמאבק חשוב, רק צריך להסביר יותר. לא חייב להיות אלים. לא אלימות, לא כוח ולא התנגדות אלימה.

הרב חיים שלמה אבינר

שו"ת עם תושבי מגרון-חלק א- הרב חיים שלמה אבינר

שו"ת עם תושבים מהישוב מגרון – חלק א

 הרב חיים שלמה אבינר

מגרון הוקמה בעזרת מוסדות המדינה.  לפני כמה שנים הוגש בג"צ על ידי 'שלום עכשיו'. בשבוע האחרון פסק בג"ץ שמדינת ישראל צריכה לפנות את הישוב תוך חצי שנה.  האם יש יכולת למדינת ישראל ליישב יהודים על קרקע של גוי? הרי עם ישראל הוא הבעלים של א"י מאז ומעולם?

איך בכלל הגיעה האדמה לגוי? הרי הארץ הזאת הייתה שלנו והרומאים גרשו אותנו מפה. אז איך פתאום זה שייך לערבי? לא מכרנו לו.  יש לו איזה מסמך שמכרנו לו? אם יבוא ערבי ויגיש מסמך שמכרנו לו- זה משהוא אחר, אבל לא מכרנו. אלא זרקנו אותנו מארצנו ובהיעדרותנו הוא התיישב פה, אז איך פתאום זה הפך לשלו בגלל שהוא השתלט על אדמה של מישהו אחר שגורש מהארץ על ידי רומאים? זה סתם שקר. זה גם שקר גלוי, כלומר, מלך ירדן שפחד שהארץ הזאת תעבור לרשותנו עשה רישום פיקטיבי של אדמות ונתן לאנשים, וכי מלך עם כל הכבוד שלו יכול לעשות דבר כזה? בוודאי שלא. זה פיקטיבי. עובדה שהערבי אפילו לא ידע שזה שלו.

זה לא שייך לאף אחד, זה שייך לנו מדורי דורות. הרישום הפיקטיבי אין לו שום ערך.  גם אי אפשר לומר שיהודה ושומרון זה היה שייך למישהו, זה לא היה שייך לאף אחד, זה היה שייך לאימפריה הטורקית הענקית שהתמוטטה.

מרן הרב קוק אמר בזמנו שאנחנו עושים לפנים משורת הדין, ואם יש ערבי שגר בקרקע אז אנחנו קונים ממנו. הוא לא אמר שאנו חייבים אלא שאנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך גם כלפי ערבים (אגרת לקק"ל, מאמרי הראי"ה). רוצים לעשות לפנים משורת הדין ולכן אנחנו נשלם לערבים על אדמות שהם בעצם שלנו. וגם פה מוכנים לשלם, אף על פי שזה נגזל מאתנו ויש רישום פיקטיבי, אנחנו עדיין מוכנים לעשות לפנים משורת הדין. וככה בעצם נוהגים במדינה, כלומר, אם אדם קיבל אישורים מהמדינה להתיישב, הכל רשמי, המדינה השקיעה מיליונים לבנות תשתיות ובסוף מסתבר שזה היה של מישהו אחר קוראים לזה "התיישב מתום לב".  לכן אפילו במקרה כזה, אומרים לו שיישלם. אז יוצא מכל צד ומכל פינה שזה עיוות משפטי, שקר משפטי.

בשנים האחרונות חווינו מספר פנוים של ישובים מגוש קטיף ומאחזים, האם אנחנו צריכים לשפר את ההסברה שלנו על ההתיישבות בא"י?

מי שמחליט בסופו של דבר זה עם ישראל. ועם ישראל לא תמיד יודע מה זה ואיפה זה. לפני החורבן של גוש קטיף הלכנו ממקום למקום, לפעמים שאלנו אם הם יודעים איפה זה גוש קטיף? וענו "על ליד טבריה”. יש אנשים שאמרו "בשביל כמה קרוונים אתם עושים את כל התסיסה הזאת?”  הם לא ידעו מה זה גוש קטיף. פעם הביאו לגוש קטיף את ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הם סיירו בכל גוש קטיף ואח"כ התיישבו בבנייני המועצה. אחד מחברי הכנסת שאל: "הראתם לנו דברים מאוד יפים, אבל איפה הקרוונים לפנוי”? הוא לא קלט שמה שהוא ראה זה מה שרוצים להרוס. יש דיסאינפורמציה. צריך לספר לעם ישראל מה זה מגרון, מי בנה את מגרון. אמנם קוראים לזה 'מאחז', אבל זו מדינת ישראל שבנתה אותה.  זו היתה היזמה של המדינה כדי שיהיה רצף טריטוראלי בין בית אל וכוכב יעקב.  הכל רשמי, הכל חוקי מכספי הממשלה ותכנון של הממשלה. צריך להסביר את כל זה לאומה. וצריך גם לומר: ומה זאת אומרת 'אדמות ערביות'? אין פה שום אדמות ערביות, וגם אם זה אדמות ערביות כיוון שזה נבנה בתום לב, אז נשלם.

איך אנחנו אמורים להתייחס להחלטת בג"צ? הרי הבג"צ לא שמע את טענותינו בכלל, בנוסף לכך אנו אנשי אמונה ואנו רוצים ללכת על פי דין תורה, איך זה מסתדר עם החלטת בג"צ?

קודם כל, צריך לדעת מה דין תורה. דין תורה הוא שזה שלנו מהרבה כיוונים. לפנים משורת הדין מוכנים לשלם. הרי הארץ הזאת היא שלנו, מגרון היא שלנו, ישב שם שאול. אנחנו לא רוצים לעשות עוול לערבי פרטי, כמו שאומר מרן הרב קוק באותה אגרת לקק"ל וכן אמר רבינו הרב צבי יהודה: ”אין לנו עסק עם מחמוד ומוסטפא".  הדרישות שלנו הן לא סכסוכי שכנים, אלא היא ריבונות עם ישראל על ארץ ישראל.

לגבי הבג"צ, הרבה אנשים הרימו גבה על מה שהכריע. כתוב בתורה שיש שני צדדים וצריך לתת לשני הצדדים לדבר. אבל כאן מי שרוצה להרוס את ארץ ישראל נותנים לו לדבר, ומי שמגן על א"י לא נותנים לו לדבר. איזה מין משפט זה? יתר על כן, השופטים שם גילו כמה פעמים בורות גדולה מאוד, אמרו להם: "אבל הבאנו לכם מסמכים על זה?". איך הם לא קוראים ולא מעודכנים בחומר? ככה מנהלים מערכת משפטית שלא קוראים את החומר הכ"כ חשוב?! לצד אחד נותנים לדבר ואת הצד השני משתיקים. זה לא דרך לנהל משפט.

מה היחס ליהודים שמגישים בג"צ נגדנו?

הם מבולבלים. בשפה הלכתית זה נקרא 'תינוקות שנשבו'. יש 'תינוקות שנשבו' שלא מבינים מה זה שבת, יש 'תינוקות שנשבו' שלא מבינים מה זה כשרות או לא מבינים מה זה תורה שבעל פה, הם תינוקות שנשבו שלא יודעים מה זה ארץ ישראל. ובעברית יותר פשוטה - הם מבולבלים.  אז ודאי לא צריך לשנוא ולא צריך לבזות, אבל צריך לדעת שהם מבולבלים. הארץ הזאת היא שלנו היא לא של מישהו אחר, והם חושבים לתומם שאם נסוג וניתן את האדמות האלה לערבים, אז הכל יבוא על תיקונו, הכל יהיה טוב והערבים יהיו חמודים ויאהבו אותנו. הם חושבים שהבעיה היחידה שמעכבת את השלום היא שהערבים לא קיבלו את מגרון ועוד כמה מקומות. אבל זה לא נכון.  אני לא יודע איך לחשוב דברים כאלה. אולי אפשר היה לחשוב את זה לפני מאה שנה, אבל במשך מאה שנה רואים שזה לא ככה. הם מבולבלים.  ד' ירחם עליהם. צריך להתפלל שיתפקחו. ובסוף הם יתפקחו, לא יודע מתי.

כשמנסים למסור קרקעות, אין גבול שבו אנו מתחילים לקיים מצוות תוכחה ומפסיקים להתייחס אליהם כאל מבולבלים?

מצוות תוכחה היא לשכנע. צריך לשכנע, הסיכוי לשכנע מבולבלים הוא נמוך.  אבל לא אי אפשר.  איך נשכנע מבולבלים? יש מדרגות בבילבולת. צריך לחפש בקבוצה שלהם את מי שהכי פחות מבולבל, ומי שמוכן להקשיב נסביר לו ואולי הוא יסביר לאחרים.

יהודי פועל נגד יהודים אולי נפסיק להתייחס אליו כמבולבל ונתקוף אותו מבחינה רוחנית?

לתקוף זה מלחמת דעות, זה נכון. אבל אי אפשר לומר שהוא נגד עם ישראל. הוא הולך לצבא, נהרג על עם ישראל, הוא לא נגד עם ישראל וא"י. הוא חושב שאם נצמצם את מדינת ישראל לשליש השטח שלה נציל את השליש, לכן הוא חושב שצריך להיפטר מכל המקומות האלה ואז יהיה שלום ושלווה לעם ישראל. הוא לא נגד עם ישראל ולא נגד ארץ ישראל, הוא אוהב את עם ישראל ואוהב את ארץ ישראל, אבל הוא מבולבל, הוא חושב שככה תיפתרנה הבעיות.

מה צריכה להיות ההתמודדות האמונית, הרוחנית של ישוב העומד תחת חרב שמנופת עליו?

מבחינה אמונית, רבש"ע אף פעם לא הבטיח לנו שלא יהיו בעיות. בעיות מבפנים ובעיות מבחוץ. הוא לא הבטיח לנו שלא יהיו מבולבלים. הוא הבטיח לנו שמהרגע שתחל שיבת ציון, תחית האומה הוא ימשיך, והוא ממשיך על אף כל הצרות. סה"כ אנחנו הולכים ונבנים בארצנו. זה נכון שכבר עקרו את ימית ואת גוש קטיף. אבל בנו את פסגת זאב, גילה והר חומה. זה כמו אדם שיש לו חנות, אדם קונה ממנו ולא משלם אז הוא מפסיד כסף, אבל סה"כ הוא מרוויח. סה"כ אנחנו הולכים ונבנים בארצנו בכישרון עצום והצלחה עצומה. ולפעמים העם היושב בציון עושה טעויות חמורות, אבל הרוב הוא לא טעויות. נקווה שגם בעתיד לא נעשה טעויות.

על רבש"ע אין שאלות, הקב"ה לא הבטיח לנו שהכול ילך על מי מנוחות. אדרבא, הוא הבטיח שיהיו חבלי משיח. הבעיה הזאת לא חדשה. כבר כתב רבינו הרב צבי יהודה במאמרו "תמימים נהיה בתורה ובארץ", שכבר לפני קום המדינה היו מוכנים לוותר ולחתוך את ארץ ישראל חתיכות. הוא כותב שם שאנחנו מבולבלים בגלל השואה, השואה לא רק הרגה מליון יהודים אלא גרמה לחולשה, לחדלון עוז וגבורה וכוח לומר שזה שלנו. השואה גרמה את השיגעון הזה. כבר אז זה היה, זו לא בעיה חדשה שלא מעזים לומר שארץ ישראל היא שלנו, נקודה. לא מעזים. אבדנו בטחון עצמי לומר שזה שלנו. לכן לקב"ה אי אפשר לבוא בטענות, הוא לא הבטיח שלא יהיו בעיות. ולגבי עם ישראל זה לא לגמרי הפתעה. המדינה הזאת קיימת 63 שנה, ומאז יש ויכוח על גבולות המדינה. יש גם ויכוח על הגבולות הרוחניים של האומה. אז זו לא שאלה חדשה, לכן לא צריך להיות מופתע, אנחנו עלולים לעבור עוד מסוכות ומסלולי מכשולים.

איך אנו אמורים להסביר לילדים שלנו שהמדינה רוצה לפנות אותנו?

קודם כל לא חייבים להסביר. באופן כללי צריכים לשמור ילדים בצמר גפן וחממה, לא לזעזע אותם, לשמור אותם בצד. פעם היה פנוי והביאו לשם ילדים. היה אבק מהטרקטור וילד התחיל להשתעל, קצין הושיט לו מימיה והילד שאל את הוריו אם מותר לו לשתות - כאילו הקצין הוא אויב. לכן צריך לשמור את הילדים בצד מכל המחשבות והדיבורים. לא חייבם לספר את הכל. והכי ההורים כשהם מסוכסכים בניהם הם מספרים לילדים? לא משתפים את הילדים בדברים האלה.

באיזה גילאים מדובר?

באופן הדרגתי,כמה שאפשר ויכולים צריך לשמור בצד. הם לא בנויים לדבר כזה. גם במשפחה הילד אומר: סבא גוי!

ההורים: למה אתה אומר שסבא גוי? סבא הוא שלנו!

הילד: אבל הוא מדליק טלוויזיה בשבת?

ההורים: לא,סבא לא גוי!

הילד: אז אולי גם אנחנו נדליק טלוויזיה בשבת?

ההורים: לא! אסור להדליק טלוויזיה בשבת זו עבירה גדולה "מות יומת!"

הילד: ז נהרוג את סבא?

ההורים: א, א נהרוג את סבא, זה סבא טוב שלנו!

הילד: אז אולי נדליק  טלוויזיה?..

הבנתם את העיקרון. הילד נלכד בתוך סתירה בלתי פתירה. לא נחביא את הסבא בקופסא, אבל אין צורך ליזום דברים כאלה. כמה שאפשר צריך לשמור את הילד בצד ולא להכניס אותו להתמודדות בבעיות מעל יכולתו.

ואם השמועות יגיעו אליו מילדים יותר גדולים?

אם ממילא זה יגע עדיף שנסביר ראשונים ונאמר לו שבמדינה הזאת יש מבולבלים. יש מבולבלים שמחללים שבת, יש מבולבלים שלא אוכלם כשר, מבולבלים שלא לומדים תורה ולא יודעים תורה. לא ידועים מי זה אברהם אבינו, 30% מבוגרי י"ב בממלכתי לא יודעים מי זה אברהם אבינו. מגרון היא לא הבלבול היחד. יש הרבה בלבולים במדינה הזאת. אבל סה"כ גם את המבולבלים אנחנו אוהבים ומתפללים שיתפקחו מן הבלבול.

לילדים קטנים יש בדר"כ ראייה של שחור לבן, או שהוא רשע או צדיק.

אבל פה אין ברירה, חייבים לומר שהסבא שמדליק טלוויזיה בשבת הוא סבא הכי אהוב ושלהדליק טלוויזיה הוא מעשה אסור.

אנחנו נוהגים לקיים תפילות עם הילדים, עד כמה נכון להכניס אותם לזה מהזוית של התפילה?

כמה שפחות להכניס אותם, זה מבלבל וזה קורע אותם לחתיכות. ילדים אוהבים שחור לבן, קשה להם להבין מציאות מרוכבת. אם זה נודע להם ברור שצריך להסביר ולומר תהלים וכו'. וגם אם אנחנו חוששים שזה יגיע אליהם אנחנו צריכים להיות הראשונים שנסביר. אבל לא לדחוף יותר מדיי. ילדים עלולים להבין לפעמים שתפילה היא קסם, ושאם מתפללים הקב"ה חייב לעשות. צריך להסביר שכתוב במשנה "תחנונים לפני המקום" (אבות ב, יג), אנחנו מתחננים אבל זה לא בדיוק שתפילה היא טריק, פטנט להשיג מבוקשו. אפשר להזכיר להם שבשואה התפללנו ואיך התפללנו, ובכל זאת נהרגו שישה מליון יהודים.  אף על כל התפילות. כלומר, ודאי להתפלל אבל לדעת שבסופו של דבר רבש"ע מחליט.

אותם כללים נכונים לגבי תפילה על חולה?

בוודאי.  זה נקרא בגמרא 'עיון תפילה'. יש 'עיון תפילה' במובן החיובי-להתעמק, ויש 'עיון תפילה' במובן השלילי (תוס' ברכות לב, ב). כלומר שאדם בטוח שתפילתו תתקבל והוא מתפלל מתוך דרישה ותביעה מהקב"ה. אמר הקב"ה: "עד שאתה בא בתביעות, הנני להזכיר לך שמה שקיבלת עד עכשיו לא קיבלת בזכויותיך”. אז אל תעורר דברים בסגנון כזה שמגיע לנו משהו, לא מגיע לנו שום דבר ,הכל חסד. אחרי מלחמת ששת הימים בחופש הראשון שקיבלתי מהצבא, הלכתי לרבנו הרב צבי יהודה. שאלתי אותו במה זכינו, הוא אמר לי: "תכניס לך לראש לפעם אחת ולתמיד: לא זכינו, זו מתנה”. אנחנו לא יותר צדיקים מהדורות הקדמונים, אבל הקב"ה נתן לנו מתנה, החיים זה מתנה, מגרון זה מתנה, הכל מתנה. לכן צריך להודות לד' על מה שיש. אפשר להתחנן. משה רבנו "ואתחנן", עד ד' אמר לו "רב לך”, כתב רש"י (דברים ג כו): שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סברן ומפציר.

מה צריך להיות אופי המאבק שלנו? האם כל הדרכים כשרות, הרי אנו נאבקים על הבית שלנו?

אנחנו לא נאבקים על הבית שלנו, אנחנו נאבקים על א"י. אם זה מאבק על הבית שלנו אז צריך ועדה למען זכויות האזרחים המקופחים,  זה לא המאבק. לא לגלגל את זה לרמה פרטית. זה מאבק על ארץ ישראל שצריך להתפשט בכל מקום. אם הוא מאבק על הבית שלך יזיזו לך את הבית למקום אחר.  גם כשעושים פסי רכבות אנשים נאבקים, זה לגיטימי, זה באמת מאבק על הבית שלו, אז אתן לך בית אחר. כלל גדול: לא עושים מצווה על ידי עבירה, גם מצווה גדולה.  עיין מאמר של רבינו הרב צבי יהודה את 'אחי אנוכי מבקש': בלי הרמת יד, בלי בזוי, בלי שנאה. הרמת יד במעשים, בזוי בדיבורים, שנאה בלב. לא עושים מצוה ע"י עבירה.  וגם אם לו יצויר שמצליחים, זה בנוי על יסודות רעועים. לכן תמיד המאבק צריך להיות על פי תורה, צדק, יושר ומוסר.

הרב חיים שלמה אבינר